שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    לפני התנועה יש רגש

    שנה לאחר שעזב את להקת בת-שבע כדי למצוא את הקול הפרטי שלו, חוזר ארקדי זיידס ליצור לאנסמבל הלהקה במסגרת ערב שיעלה בבכורה בסוף השבוע. ראיון עם יוצר מרתק בראשית דרכו

    לפני כשנה החליט ארקדי זיידס, רקדן להקת בת-שבע, שהגיע זמנו להיפתח למקומות אחרים. בתוך קבוצה של אינדיבידואלים קל לעתים ללכת לאיבוד, וזיידס, קול בולט בלהקה אך איש מופנם בחיים, חיפש דרך משלו. הוא ארז מזוודה ונסע להתנדב בחווה אורגנית באירופה לזמן בלתי מוגבל.

     

    צילום: גדי דגון

    אחרי שלושה חודשים קיבל הצעה להצטרף כרקדן לעבודה החדשה של הכוריאוגרפית יסמין גודר, "קרם תות ואבק שריפה" ובמקביל ליצור עבודה חדשה לאנסמבל בת-שבע, העתודה של להקת בת-שבע בה התעצב. הוא ארז את האורגניות במזוודה, חזר הביתה והתחיל לעבוד. ביום שישי הקרוב יעלה זיידס בבכורה את "A Way" במסגרת ערב חדש של האנסמבל שכולל עבודה חדשה של בוגרת הלהקה, אסנת קלנר ("טרילמה") ועבודה מוקדמת של אוהד נהרין ("ארבוס") שתעלה לראשונה במסגרת האנסמבל.

     

    מה לקחת מ"בת-שבע" ומה השארת?

     

    "זו שאלה קשה, חמש שנים לא הולכות ברגל. אני חושב שמהחיים בלהקה לקחתי את הניסיון הבימתי וההתמקצעות ומאוהד נהרין קיבלתי את הרגישות לתנועה ולניואנסים קטנים ואת הדיוק בכוונה. לגבי מה שהשארתי, נראה לי שכל אדם שעוזב מסגרת משאיר את עצמו ואת מה שהוא הביא לתוכה. בעיקר כשמדובר בלהקת בת-שבע שהיא מסגרת של אנשים אינדיבידואלים שבה לכל אחד יש בה את הביטוי שלו. כל אחד משאיר את מה שהוא נתן"

     

    המשכת הלאה. אתה יודע לאן?

     

    "זו שאלת חיי, זה לא ברור לי אף פעם. כל צעד שאני לוקח מעלה עשרות שאלות ובלבול".

     

    הבלבול הוא גם חלק מהתנועה?

     

    "אני חושב שכן, התנועה מתחילה בפנים. היא מדברת את מה שאני מרגיש והדימויים שאני משתמש בהם מול הרקדנים הם ברמה הזו. התנועה שלי לא ריקודית באופי שלה, אין ג'סטות גדולות, זה לא חיצוני אלא תגובה כמעט בלתי רצונית לתהליך נפשי שמתחיל בקטן בפנים ומתפרץ. לפני התנועה יש רגש".

     

    התנועה שלך דו-קוטבית: מאוד חדה כמעט מכנית ואבסטרקטית ומצד שני מאוד רגשית. יש בתנועה הרבה מצוקה אבל גם רוך. אתה מתחבר לזה?

     

    "כן. התנועה המכנית היתה מאוד בולטת בעבודות הקודמות "A Girl under A Tree" ו"11W White P.l". אני חושב שהתנועה שלי עברה אבולוציה. העבודה הנוכחית יותר רגועה, זה משתנה כי אני משתנה. אני חושב שפה יש הרבה יותר גוונים של רגש".

     

    למה בחרת לקרוא לעבודה הנוכחית A Way?

     

    "אני מרגיש שעברתי דרך ארוכה עם הרקדנים. תהליך העבודה העביר אותנו מנקודה אחת לנקודה אחרת לגמרי. זו מילה דו משמעית שמצד אחד אומרת להתרחק ומהצד השני אומרת פשוט דרך. זה התחבר למקום שממנו נוצרה העבודה, כלומר קו שמתחיל בחוסר ומגיע לשלמות, שמתחיל במצוקה ומביא פתרון, כמו משהו סגור שלאט לאט נפתח. העבודה נוגעת באנשים שמנסים לשבור את התקיעויות והדפוסים של עצמם ומן הסתם היא משקפת את המצב הנפשי שלי. אני חושב שהיא מציגה גדילה והתפכחות. הריקוד שלי לא תנועתי, הוא לא מתפרץ, זו עבודה מופנמת מכל מה שעשיתי אולי כי אני גדל. צמיחה נעשית בשקט".

     

    מה זה בשבילך לרקוד?

     

    "אני כל הזמן בודק את זה. זו השאלה הכי קשה בעולם, אין לי תשובה. אני לא יודע למה אני רוקד, זה מקצוע מאוד תובעני וככל שהזמן עובר אני רואה עד כמה. אסוציאטיבית כשאני חושב 'ריקוד' אני חושב על עייפות של הגוף והנפש. זה מקצוע שמחבר בין הנפש והגוף וכשהגוף עייף הנפש מגיבה והפוך, זו אולי הסיבה שהפסקתי ורציתי להתרחק כדי לענות על השאלה הזו. לא מצאתי תשובה אבל הגעתי לאיזון מסוים".

     

    היה רגע מסוים שבו אמרת לעצמך שאתה רקדן?

     

    "אני לא מגדיר את עצמי רקדן. אני מתקשר עם העולם באמצעות התנועה ומה שהכי חשוב לי זה להתרגש. עכשיו, למשל, לקראת המופע, אני מרגיש בצירים. זו עבודה שבמשך שנה פירקתי אותה לגורמים ונגעתי בכל אספקט הכי קטן שלה. זה מרגש וזו סיבה להמשיך"

     

    האנסמבל היה הבית שלך עד לא מזמן ועכשיו הוזמנת ליצור לו. איך זה מרגיש?

     

    "הגעתי לאנסמבל שאני לא מכיר. הרקדנים שאתם עבדתי התקבלו לאנסמבל כשעזבתי את הלהקה, כך שהמפגש שלי איתם היה בוסר. בתהליך העבודה רציתי לסגור אותי ואותם בוואקום, להתרחק מהיומיום שלהם וליצור משהו אחר שאני מביא. חשוב היה לי להיות קרוב ושתוך כדי עבודה נשאל שאלות, זו עבודה שנעשתה עם המון אימפרוביזציה ובשיתוף. קיבלתי קבוצה של רקדנים והיה לי חשוב להתרגש ביחד איתם, ליצור תקשורת שתביא לביטוי של כל אחד ואחד. זה קרה".

     

    איך זה לחזור ללהקה על תקן יוצר ולא על תקן רקדן שגם יוצר?

     

    "אני עדיין לומד את עניין ההפעלה. יש ציפייה שהיוצר יוביל וזו אחריות גדולה להחזיק חזרות ולגבש משהו שיצא מזה. אני מדבר אל הרקדנים את השפה שלי ורוצה שהם ילמדו לדבר אותה. אני מנסה להעביר להם את הכוונה שעומדת מאחורי התנועה, הם צריכים להבין מה המקום הפנימי שממנה היא באה בכדי לרקוד אותה כמו שהתכוונתי".

     

    אתה משתמש הרבה מאוד במוזיקה אלקטרונית. מה בה מושך אותך?

     

    "מה שמעניין אותי זו לא מוזיקה אלקטרונית אופיינית אלא יותר רעשים שמופקים באמצעים אלקטרוניים ופחות ביטים. יש בזה משהו מופנם, כמו טקסטורה שמשתנה, כמו שכבות וזה מרגש אותי. אני רואה את התיאום בין הצלילים לתנועה המוזיקה, אם אפשר לקרוא לזה מוזיקה, תומכת בתנועה".

     

    הרבה מאוד יוצרים משתמשים כיום בטקסטים כדי לבאר את הכוונה של התנועה. יש פחד שהתנועה לא תובן כפי שהיא נוצרה?

     

    "לא, אני מאמין שהיא תדבר למי שהיא אמורה לדבר ואז היא תלחץ לו על המקומות הנכונים. מי שלא , אני מקווה שהוא ייהנה בדרך. כשאתה הולך לראות מופע או סרט אתה לוקח בחשבון שאולי זה לא ידבר אלייך ואולי לא תתחבר לזה. במחול זה יותר מסובך בכלל שהוא לא ורבלי, זו מדיה שצריך להתרגל אליה ואחרי שהתרגלת, אתה צריך לבחון אל איזה תחום במדיה הזו אתה יותר מתחבר".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גדי דגון
    זיידס בפעולה. מתוך "ממותות" של אוהד נהרין
    צילום: גדי דגון
    לאתר ההטבות
    מומלצים