אז למה אנחנו כל כך שונאים דואר זבל?
כנס בנושא דואר זבל באוניברסיטת חיפה יצר קואליציה מוזרה של תומכים בתופעה שמקפיצה את הפיוזים לכל כך הרבה גולשים - חוקרי אקדמיה עם האיש המזוהה ביותר עם ספאם בישראל, אמיר גנס, שהוזמן אף הוא. אחד המשתתפים: "דואר זבל הוא חיובי"
"אני בעד להרביץ לשולחי דוא"ז. בגלל שהמייל שלי מופיע באינטרנט (יש לי אתר), אני מבלה כל יום לפחות חצי שעה בניקוי הזבל. ברגעים כאלה מתחשק לי פשוט לחבוט בזבלנים. מי מצטרף? כשהממשלה לא פועלת, פועלים האזרחים".
מגיב ב-ynet
מערכת הבריאות חולה, מערכת החינוך לא מספיקה, גם לא בקושי, התשתיות רעועות, האוצר לעשירים בלבד וביטחון יש רק בנוגע לפיצוץ הבא. כל המחדלים האלה מתקבלים בציבור הרחב באדישות מסוימת, כאילו היו גזירות משמיים, אך יש עניין אחד שבאמת מקפיץ לאנשים את הפיוזים או מפוצץ להם וריד במוח, כמו שנהוג לומר - דואר זבל אלקטרוני.
התופעה, שמיטיב לבטא המגיב מתחילת הכתבה, מכונה "זעם דואר זבל". אחד הגולשים הסובלים ממנה באופן קיצוני הוא צ'ארלס בוהר, מתכנת מחשב בן 45 מעמק הסיליקון בקליפורניה,שנעצר בחודש נובמבר, 2003, לאחר שאיים ברצח ועינויים על עובדי חברה שהציפה את הדואר האלקטרוני שלו במודעות פרסום להגדלת אבר המין. בוהר טען, כי לאחר שהוריד באקראי תוכנה מסוימת מהאינטרנט אל מחשבו, הוצפה תיבת הדואר האלקטרוני שלו במאות הצעות פרסומיות מדי יום ופרסומות "פופ אפ" החלו לקפוץ באופן אוטומטי על מסך המחשב. כל הפרסומות הציעו לו לרכוש את התכשיר "אלביון מדיקל" (Albion Medical), "המכשיר האמין היחידי להגדלת הפין", על פי טענת המפרסם.
הדבר היחיד שגדל היה זעמו של בוהר, שלאחר שנכשל בהסרת כתובתו מרשימת הדיוור של החברה איים לשלוח למשרדה חבילה של נבגי אנתרקס, לענות את עובדיה בעזרת מקדחה ופטיש קרח, ולרדוף ולסרס אותם אם לא יסירו אותו מרשימת התפוצה שלהם.
זעם לא פרופורציונלי ביחס לנזקים
"עוצמת הכעס הציבורית כלפי התופעה לא פרופורציונית ביחס לנזקיה האמיתיים", אמרה אתמול (ה') ד"ר שולמית אלמוג בכנס "בין משפט לטכנולוגיה: דואר או זבל?", שנערך באוניברסיטת חיפה על ידי המרכז למשפט וטכנולוגיה של הפקולטה למשפטים, איגוד האינטרנט הישראלי וקרן קיסריה. אלמוג סבורה כי את הסיבות לתחושות הקשות יש לחפש באתוס הבסיסי של הרשת – סביבה דיגיטלית המדמה מקום אמיתי – מרחבים עצומים המקושרים ביניהם באמצעות 'אוטוסטרדות מידע', ובהם זרועים חלונות, אתרים ומחשבים 'השייכים' לכאורה לנו, הגולשים.
"המטאפורה האמריקנית הזו, אשר שמה דגש על חופש תנועה במרחב תוך הגנה על זכויות הקניין, מספקת לנו תחושה של שליטה", מסבירה אלמוג, "האם היא משרתת אותנו באמת? בכלל לא בטוח. דואר זבל מאלץ אותנו להתמודד עם הרגשה של חוסר שליטה ואי סדר, ולכן התחושות כלפיו הן כל כך קשות".
כלומר, על פי אלמוג, הזבלנים (כמו פורצי מחשבים) מזכירים לנו שאנחנו לא קאובויים במרחב הדיגיטלי או מאסטרים של הדומיין שלנו, כפי שהיינו רוצים לחשוב. נוח יותר להפנות את הזעם הזה כלפי הזבלנים, עוסקים זעירים לרוב, ולא כלפי הגורמים העיקריים להפקעת השליטה שלנו במרחב הציבורי – התאגידים המרושעים. זו הסיבה שביל גייטס, יו"ר מיקרוסופט, כל כך שונא דואר זבל. לפי אלמוג, בסך הכל מדובר במאבק עסקי על שליטה בשטחי פרסום – במחשב שלנו.
תיבת הדואר - פרטית או ציבורית?
לתיאוריית הקונספירציה הזו הצטרף בחדווה ד"ר טל ז'רסקי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. לדבריו, חיסול דואר הזבל יפגע בקולות ייחודיים וירכז את השליטה בתחום הפרסום ברשת בידי מונופולים. "בכל מקרה דואר הזבל לא יעלם ונמשיך לקבלו מספקי האינטרנט", הוא אמר.
"אנחנו מעדיפים לזעום על דואר זבל כי מדובר במטרד ברור ומובן לכל אחד, בניגוד לבעיות אחרות באינטרנט, מהותיות יותר אך מורכבות יותר להבנה". גם ז'רסקי סבור כי קבלה של המטאפורה האמריקנית של תיבת הדואר כ'מקום' וקניינו הפרטי של המשתמש במקום מעין לוח מודעות ציבורי עליו כל אחד יכול להדביק מודעות 'תחזור אלינו כמו בומרנג'. הוא הזכיר את המקרה של אינטל, שתבעה עובד לשעבר על שהעז לשלוח הודעות דואר אלקטרוני לעובדי החברה עם מידע על זכויותיהם בגלל שמדובר ב'הסגת גבול' לשטח פרטי שלה. לדעת ז'רסקי, הפתרון הראוי לבעיה אינו רגולטורי או חקיקתי אלא טכנולוגי בלבד – באמצעות מסננים נגד דואר זבל שיצמצמו את הבעייה במידה ניכרת.
"דואר זבל זה דבר טוב"
על פי פרופ' עלי זלצברגר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, דואר זבל זה בכלל דבר טוב. "השימוש בדוא"ל כאמצעי פרסום מביא לכך שכוחם של המונופולים קטן ותורם לחופש המידע בשוק", הוא סבור, "הדואר האלקטרוני השיווקי חוסך לחברות עלויות גדולות של פרסום לעומת הפרסום בעיתונות או בטלוויזיה ולכן אמור לגרום להן להפחית מחירים". גישה זו מתעלמת מכך שחברות שונות לחלוטין מפרסמות בדואר אלקטרוני לעומת אלה המשלמות עבור פרסום בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה. המפרסמים באינטרנט הם עוסקים זעירים שרובם אינם מפרסמים כלל באמצעים אחרים ואילו הצרכנים סובלים מהצפה של פרסומות מכל הכיוונים.
האיש המזוהה ביותר עם דואר זבל בישראל, אמיר גנס, שהוזמן אף הוא לכנס, ודאי לא ציפה לתמיכה כל כך נרחבת. הוא התגבר בקלילות על כמה רטינות שנשמעו מכיוון הקהל ומנה אחד לאחד את יתרונות הדוא"ז לעומת הודעות שיווקיות באמצעים אחרים: לא מבזבז נייר או דיו כמו הפקס, לא מצלצל כמו הטלפון, קל למחיקה ועוד. היתרון המרכזי: גישה קלה למיליון כתובות דואר אלקטרוניות בישראל (אותן רכש גנס, על פי עדותו) בעלויות נמוכות. "פרסום באמצעות דואר זבל זה אמצעי זול ואפקטיבי העולה עשרות מונים על כל מדיה אחרת", אמר גנס, שציין כי במחיר של כמה מאות עד אלפי דולרים לכל משלוח למיליון אנשים, נהנה המפרסם מ-10 עד 20 אלף כניסות לאתר האינטרנט השיווקי שלו, לעומת 400 בקשות להסרה מרשימת הדיוור. בתגובה לשאלה מהקהל גנס אמר שהוא לא מקבל כמות גדולה של דואר זבל וציין כי הוא נוהג לקרוא את כל ההודעות המתקבלות בתיבתו.
אצבע קלה יותר על כפתור הניתוק
דורית גוטרמן, מנהלת תחום תמיכה ב-013 ברק, אמרה שספקי האינטרנט נוקטים במדיניות של אצבע קלה יותר על כפתור הניתוק כאשר מדובר בלקוחות השולחים דואר זבל במודע. היא הזכירה כי כל הלקוחות מחויבים בכללי שימוש נאותים בהם לא לשלוח וירוסים או ספאם על פי הסכם תנאי השימוש לו הם מחויבים. "ברק מאוד מחויבת למלחמה בספאם וכמו ספקים אחרים יישמנו השנה מדיניות יותר תקיפה נגד זבלנים גם במישור הטכנולוגי", אמרה גוטרמן, "למשל, החובה להזדהות בשם וסיסמה לצורך משלוח דואר אלקטרוני כדי למנוע מגורמים לשלוח דוא"ז מהשרתים שלנו עם כתובת מזויפת".
על אף הרחבת מחלקות ה-Abuse של ספקי האינטרנט והעמקת מעורבותם בעניין, עדיין לא נראה שיתוף פעולה טכנולוגי ביניהם נגד התופעה, ספאמרים ישראלים פועלים באמצעות ספקים ישראלים ואתרי אינטרנט המפרסמים עצמם באמצעות דואר זבל מתארחים בחוות השרתים שלהם.
אחד הנוכחים בקהל העיר הערה (הגיונית) לפיה, אם 013 ברק כה מחויבת למלחמה בספאם ונאלצת להשקיע בכך משאבים רבים, מדוע לא לאפשר לכל הלקוחות להשתמש בשירות אנטי ספאם חינם ובכך להפחית את העומס על שרתיה ואת עלויות הטיפול בבעיה. תגובתה של גוטרמן: מאחר ומדובר בשירות של חברה חיצונית ('ברייטמייל'), ברק נאלצת לגלגל את העלויות הלאה, ולחייב את הלקוחות בתשלום חודשי נמוך. לא משכנע.
עו"ד רבקי דב"ש ממחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, הסבירה כי בניגוד לתפישה מקובלת, דואר זבל אינו מהווה פגיעה בפרטיות כל עוד השולח לא מזהה את הנמען בשמו ויודע עליו פרטים נוספים כמו איזו אבקת כביסה רכש בשבוע שעבר או מה הוא אוכל לארוחת בוקר. דב"ש הסבירה כי הזיהוי של ספאם עם פגיעה בפרטיות יונק מהגישה האמריקנית, המזהה פגיעה בפרטיות עם זכות הקניין. כלומר, אדם יכול לדרוש לא לקבל הצעות מסחריות לתיבת הדואר הפרטית כי היא "קניינו" אך מעסיק יכול להציץ בתיבת הדואר של עובדו כי היא "שלו".
"הנזק שנגרם למשתמש כל כך קטן"
"אודה כי ברגע הראשון תהיתי אם בכלל יש מקום לחקיקה בנושא", אמרה עו"ד תמר קלהורה ממשרד המשפטים, "הרי הנזק שנגרם למשתמש כל כך קטן". בכלל, הדעה של חלק מהמרצים בכנס, לפיה נזקי הספאם מסתכמים 'במחיקה של שתיים-שלוש' הודעות וזהו מובילים למסקנה שמנהלי הרשתות האקדמיות ראויים להערצה על התקנת תוכנות אנטי ספאם כה מוצלחות או שהדוברים האלה הם גולשים מאוד קלים.
דעות כאלה מעוררות רצון לנער את האנשים האלה ממגדל השן האלקטרוני שלהם ולגרום להם להבין טוב יותר מה מביא את הסעיף לאנשים כמו בוהר. כפי שהעיר מישהו בקהל, דואר הזבל מאיים לעקר מפונקציונליות את אחד מאמצעי התקשורת הכי יעילים היום – הדואר האלקטרוני - וגוזל יותר ויותר זמן מהמשתמשים. בניגוד לפרסום באמצעי תקשורת המוניים אחרים, הודעות ספאם גוזלות את תשומת לבו של הנמען, לו רק לצורך המחיקה, משלוח תלונה לספק האינטרנט או טיוב הגדרות תוכנת האנטי ספאם ואינן מאפשרות לו להתעלם ולעבור הלאה, להודעות המעניינות באמת.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
