"הפער המדיני מול הפלסטינים קטן מאי פעם"

נשיא המדינה, משה קצב, שוחח בפעם הראשונה עם גולשים מרחבי העולם הערבי.

במסגרת הפינה "הראיון שלכם", שבה התארחו בשבועות האחרונים בין היתר שר החוץ סילבן שלום, ראש מועצת בנימין, פנחס ולרשטיין ואחיו של הנווט הישראלי הנעדר, חן ארד, הסכים לראשונה נשיא המדינה, משה קצב, להשיב לשאלות גולשי ArabYnet.

בעקבות השאלות, שהגיעו ממגוון גדול של מדינות ובהן כאלו שמוגדרות מדינות אויב כמו סוריה ולבנון, נפגש הנשיא עם כתב ynet, שהפנה אליו את השאלות שנשלחו לאתר. אלה השאלות - ותשובותיו של הנשיא לגולשי העולם הערבי. כתבה זו מתפרסמת במקביל בעברית ובערבית, באתר ArabYnet.

פתחי, טוניסיה: אדוני הנשיא, מאיזו מדינה הגעת לפלסטין ומדוע בדיוק הגעת לפלסטין?

הנשיא קצב: "הגעתי לכאן מאיראן. משפחתי הוגלתה לשם לאחר חורבן בית המקדש ואובדן עצמאותנו אז. הגענו לשם הרבה שנים לפני שהנצרות והאיסלאם הופיעו על בימת ההיסטוריה. במשך כל אותן אלפי שנים התפללו משפחתי ואבות אבותיי לארץ ישראל, למדינה יהודית ולמקומות הקדושים.

במשך 2,000 שנה ויותר, למרות הפירוד בין כל הקהילות היהודיות בעולם, לא זנחנו אף לא לשניה אחת את הכמיהה. לצערי הרב, זכינו בחידוש העצמאות שלנו באיחור אבל תודה לאל שזכינו ב-1948. אילו היינו זוכים קודם לעצמאות היינו חוסכים הרבה סבל, ייסורים, גירושים וגם את השואה הנוראה שהתרחשה רק 3 שנים קודם ובה נטבחו 6 מליון על ידי הנאצים".

חסן מחמד איוב, הבוקאע - לבנון: אתה מדבר על שלום וקורא לשלום בעולם הערבי. אני רוצה לשאול: אם השלום לא יושג, מהי החשיבה של מדינת ישראל, כלומר מהן מטרותיה באיזור? משום שאין זה אפשרי ששלום זה יושג. קיימים לוחמים החולמים להגיע לירושלים.

הנשיא קצב: "הכמיהה לשלום היא כמיהה המבוססת עמוק בתודעה של אזרחי ישראל. זו שאיפה של כל מי שיש בתוכו לב אנושי, שאיפתו הטבעית של כל אדם אם הוא נורמלי ושפוי. לקרוא לדם, לשפיכות דמים, למלחמות, השאיפה להגיע לירושלים והחלום להשיג את השאיפות המדיניות על ידי שפיכות דמים  - כל אלו מהווים השקפה של אנשים לא שפויים, שאין בהם רגישות. אני מאמין בשלום, למרות הדברים שאמרת.

אני מאמין שיבוא הפיכחון, כי הכמיהה לשלום והמציאות הגיאופוליטית עומדים בסתירה למה שאתה אומר. המציאות הגיאופוליטית מראה שיש הסכמי שלום עם מצרים וירדן. אני מאמין שנגיע להסכם שלום עם הפלסטינים ואני מאמין שלמרות שאנחנו נמצאים בשפל עמוק ביחסינו עמם, הרי שהפערים המדיניים בין ממשלת ישראל לבין הרשות הפלסטינית הם הקטנים אי פעם מאז 67'. ואני מאמין שיהיה גם שלום עם סוריה ולבנון. אני ביסודי בנושא זה אופטימי".

הנשיא קצב: לאלימות באיזור אין שום צידוק. העולם הערבי ניהל המון מלחמות נגדנו, והם לא השיגו שום הישג. בכל פעם שהעולם הערבי ניהל איתנו מו"מ מדיני, הוא הגיע להישגים. למצרים היו המון מלחמות עם ישראל ושום מלחמה לא הפיקה תועלת. לעומת זאת, במו"מ לשלום היא השיגה הישגים מדיניים ואסטרטגיים שהמצרים חלמו עליהם במשך עשרות שנים. כך גם עם הממלכה ההאשמית וגם עם הרשות הפלסטינית.

עשרות שנים של טרור ושפיכות דמים לא הניבו דבר. הם הגיעו להישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הרשות רק אחרי הסכמי אוסלו ובעיקר בשבע השנים שלאחר הסכם אוסלו. ברגע שהחליטו לבצע תפנית וללכת לטרור - הם איבדו חלק ניכר מההישגים שהגיעו אליהם. מאז ההסכם עברו 11 שנים. בשבע השנים הראשונות מעמדם הבינלאומי של הפלסטינים הרקיע שחקים, מצבם הכלכלי והחברתי היה ללא תקדים, שאיפותיהם הלאומיות היו קרובות למימוש, הישגים מדיניים אדירים. בארבע-ארבע וחצי השנים האחרונות מצבם מכל הבחינות הידרדר, כי הם חשבו שעל-ידי טרור הם ישיגו הישגים מדיניים. וזאת בדיוק הטעות שלך. צריך להבין שהתנאי היחיד להשיג הישגים הוא על שולחן המשא ומתן. טרור ומלחמות לא יקדמו את העולם הערבי במאומה.

"בנושא החזרת כל השטחים, יש לנהל משא ומתן מדיני. אני מאמין שנוכל להגיע לפשרה. הפלסטינים והעולם הערבי אינם צריכים לצפות להשיג 100 אחוז משאיפותיהם, וגם אנחנו הישראלים לא צריכים לצפות להשיג 100 אחוז מהתביעות שלנו".

הנשיא קצב: "מדינת ישראל קלטה בעשור הראשון לקיומה קרוב למיליון פליטים מארצות האיסלאם. רובם הגדול השאירו את כל רכושם בארצות המוסלמיות ועלו לארץ בחוסר כל. מדינת ישראל סיפקה לכולם חינוך, בריאות, רווחה, דיור - ושיקמנו אותם. אחד מהם הוא אני. עליתי לאחר קום המדינה וזכיתי להגיע לכהונת נשיא המדינה. לעומת זאת, העולם הערבי במשך 56 שנה מאז 1948 ריפד את הפלסטינים במיליארדי דולרים ורוב הסיוע הלך לאמצעי לחימה, להרס ולחורבן. אנחנו הקמנו פה עשרות רבות של ערים ומושבים ועיירות כדי לקלוט את היהודים שבאו מארצות האיסלאם. העולם הערבי, העשיר פי כמה מישראל הצעירה, הקטנה והחלשה כלכלית, עם כל עושרו לא דאג לשקם אפילו פליט אחד, לא סיפק להם פתרונות מהסוג שאנחנו סיפקנו ליהודים שבאו מארצות ערב.

"וגם עכשיו, למרות 56 שנה של סבל שעברו הפליטים הפלסטינים, זה עוד לא מאוחר לשקמם. צריך לשקם אותם. העולם כולו צריך להתגייס לכך. גם מדינת ישראל צריכה לסייע בשיקומם וכן העולם הערבי. אבל הרעיון שהפליטים יחזרו לתחום מדינת ישראל הריבונית - אין מפלגה אין מנהיג ואין גורם פוליטי במדינת ישראל שיסכים לקבל זאת. מוטב שיתפכחו מהאשליה הזאת של החזרת הפליטים. היתה מציאות קשה וטרגדיה קשה, ואת גלגלי ההיסטוריה אי אפשר להחזיר אחורנית. יש לשקמם ולסייע בשיקומם, אך אי אפשר להחזיר אותם לתוך מדינת ישראל. העובדה היא שיש בישראל היום כ-20% ערבים אזרחי ישראל, שנהנים משוויון זכויות. הם לא ברחו, הם לא שיתפו פעולה נגדנו במשך 56 שנים ועובדה שהם השתלבו היטב בחברה הישראלית וממלאים תפקידי מפתח. אנחנו לא נוכל להוסיף עליהם עוד פליטים פלסטינים. אפשר לקלוט אותם לשטחי הרשות או לשטחי המדינות הערביות. העולם כולו יסייע בכך".

ענאן, רמאללה: האם אתה תומך באופן אישי בתוכנית ההתנתקות?

הנשיא קצב: "זו שאלה השנויה במחלוקת פוליטית קשה בחברה הישראלית. יש בקרב המנהיגות רבים שתומכים, יש רבים ששוללים ומתנגדים, יש המתנגדים לחד צדדיות של התכנית, יש שמתנגדים לעצם התכנית. אני, כנשיא המדינה שאינני רוצה להיות מעורב במחלוקות פוליטיות, מעדיף לשמור את עמדתי לעצמי ולא לשתף את הציבור".

ראמז, רמאללה - פלסטין: אדוני הנשיא, אני מודה לך באופן אישי על הצהרותיך החיוביות במגוון תחומים, והן מביעות רוח של פיוס ופתיחות מחשבתית שמייחדת אותך מרבים בחברה הישראלית. משום כך אני שואל אותך, במלוא הצניעות, על מדיניות הענישה הקולקטיבית שבה נוקטת ישראל נגד האוכלוסייה הפלסטינית ואפילו נגד כל מי שתומך בסוגיה הפלסטינית הצודקת (צרפת, למשל). האם מדיניות זו צודקת בעיניך או שמא על ישראל לשנות מדיניות זו על-מנת לזכות בתמיכתם של שוחרי השלום מקרב הפלסטינים, הישראלים ואחרים? שתצלח דרכך בעזרת האל.

הנשיא קצב: "אני מודה לך על הברכה. אנחנו - וזו גם גישתה של הממשלה ושל צה"ל - אנחנו לא עוסקים בפעולות נקם נגד הטרור ולא בפעולות ענישה קולקטיבית. אנחנו עוסקים בפעולות מניעה. המונח 'פעולות מניעה' נגד הטרוריסטים עלול לפגוע לפעמים גם בחפים מפשע. אנחנו לא רוצים זאת. יש תקלות, יש תאונות, וכאשר המודיעין שלנו מדווח שיש כוונה לבצע פיגוע טרור נגדנו, טבעי שאנחנו שולחים את כוחותינו על-מנת לסכל ולמנוע, ולא כדי להעניש. גם הפעולות שהיו בחאן-יונס או ג'נין, זו לא היתה ענישה. פשוט יש מודיעין טוב והוא מדווח על כוונות לבצע פיגועי טרור מתוך בתים, ולצערי הרב ארגוני הטרור לא פועלים בחזית כמו צבא במלחמה, אלא מתוך ריכוזי האוכלוסייה, מתוך בתים ושכונות מגורים. אנחנו נאלצים לשלוח את כוחותינו לתוך ריכוזי האוכלוסין כדי לסכל ולמנוע ולא כדי להעניש קולקטיבית.

"אני מצטער מאוד על כל חף מפשע פלסטיני שנפגע. כאשר אני רואה אשה פלסטינית בוכה, זה גורם לי לכאב גדול. אני מצטער על זה, אבל אני רואה זאת כתאונה או תקלה ולא כחלק מהמדיניות. הם לא המטרות שלנו. המטרות שלנו אינן האזרחים אלא הטרוריסטים הפלסטינים. אני לא רואה את הפלסטינים כאויב ולא רוצה שיניפו דגל לבן - אלא פשוט שיפסיקו את פעולות הטרור ואז הכל ישתנה לטובה".

השאם אל-ברגותי, סעודיה: מר קצב, הינך עומד בראש מדינה שמנהלת מלחמה אחר מלחמה. עד מתי ישראל תמשיך בקציר הדמים, למרות שיש הזדמנות טובה לחתימה על הסכמי שלום עם המדינות השכנות ובהן העם הפלסטיני? אתם בראש ההנהגה במדינה זו ויש לכם מפקדי צבא שחושבים על הרג והתנקשות. אתה ומנהיגיך אחראים להרג זה ולא תעמדו למשפט בפני בתי-המשפט המקומיים או הבינלאומיים. מדוע אם כן נשפטו המנהיגים האחרים, כדוגמת מרואן אל-ברגותי, חסאם חדר ואחרים? האם הדבר לא צריך להיות מיושם על מנהיגים מכל הצדדים במהלך מלחמה? האם זו הדמוקרטיה שאותה מהללת מדינתכם?

הנשיא קצב: "אני יכול לשאול אותך את אותה השאלה, לשאול את העולם הערבי. אנחנו לא פתחנו במלחמת יום הכיפורים ולא במלחמת ששת הימים, ולא רצינו בהסלמה של האינתיפאדה. במשך 5 השנים האחרונות עשינו הכל כדי למנוע את שפיכות הדמים. קבלנו ב-11 השנים האחרונות 3 החלטות שמהוות תפנית היסטורית בתולדות הפלסטינים - ולא קיבלנו שום תמורה ואף לא יום אחד של שקט. החלטה ראשונה היתה הסכמי אוסלו, אשר גרמו לקרע גדול בחברה הישראלית. הנכונות של ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין להכיר באש"ף ולהקים את הרשות הפלסטינית - זו היתה תכנית היסטורית של ישראל לטובת הפלסטינים ולא קיבלנו שום תמורה, ומאז לא ידענו אף לא יום אחד של שקט. לפני שנה החליטה ישראל לקבל את מפת הדרכים הכוללת גם סעיף בו ישנה נכונות של ישראל לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. זו תפנית היסטורית. אף ממשלה ישראלית בעבר לא הסכימה להכיר בהקמת מדינה פלסטינית. חיכינו לחגיגות בעולם הערבי - ובמקום זאת קיבלנו החלטה להגביר את הטרור. ועכשיו - היציאה מרצועת עזה ופינוי הישובים. גם זו החלטה היסטורית לטובת הפלסטינים.

אנחנו מקווים שהפלסטינים יעשו תפנית. כשאני מדבר על תמורה מצידם, אני לא מתכוון לתמורה אסטרטגית או נכסים מטריאליים. אני מדבר על הפסקת הטרור. זו התמורה היחידה שלה אנו מצפים. העולם הערבי יראה שאם יפסיקו את הטרור אז יתחולל שינוי ותהיה בשורה גדולה ופרק חדש בהיסטוריה של המזה"ת. אם ימשיכו בטרור - אין לנו ברירה אלא להמשיך להלחם בטרור. מישהו חייב לעצור את הטרור. מישהו חייב למנוע את הפיגועים באוטובוסים, בבית הקפה ובמסעדות. אם המנהיגות הערבית לא עושה זאת, אם המסגדים הערביים הם מוקד של הסתה נגד ישראל והיהודים ומעודדים ביצוע מעשי טרור, אם ארצות ערב מעודדות את משפחות המחבלים על-ידי כך שהן שולחות כספים למשפחות המחבלים וזה מהווה תמריץ לביצוע מעשי התאבדות, אם באים וקוראים בשם אללה כדי לשפוך דמם של תינוקות ונשים וזקנים – ואיש לא ישכנע אותי שזה ציוויי מהקוראן וזה רצונו של אללה –  הרי שאנחנו חייבים לנסות להגן על עצמנו. אנחנו לא רוצים בדם ולא רוצים מלחמות".

הנשיא קצב: "לצערנו הרב, נגרם סבל לאזרחים של שני הצדדים. מדינת ישראל נושאת באחריות ודואגת לפיצוי לתושביה ואזרחיה. כשנפגע אזרח תאילנדי לפני שבוע מפעולת טרור של הפלסטינים, לא ביקשנו מן הפלסטינים שיפצו אותו. אנחנו בעצמנו פיצינו את אותו תושב תאילנדי שבא רק לעבוד פה. אם תיירים מחו"ל נפגעים פה, ממשלת ישראל מפצה אותם – וכך גם הרשות הפלסטינית צריכה לשאת באחריות. אם היא לא מתייצבת כדי לעצור ולמנוע את פעילות הטרור, עליה להבין כי היא נושאת באחריות לשלום אזרחיה, זהו חלק מהמחיר שאנחנו משלמים. עליך להפנות לפיכך את הבקשה למנהיגות הפלסטינית".

סיף בן ד'י יזן, צנעא - תימן: אנו מברכים אותך ומודים לך על ההזדמנות לפנות אליך. השאלה הנשאלת היא: מהן הסיבות לכך שישראל איננה מחוייבת לחוק הבינלאומי? מדוע ישראל לא הגישה עד עתה את כתב האמנתה לאו"ם והרי מדינת ישראל קמה בהתאם להחלטה של ארגון זה? האם כבוד הנשיא סבור שרגשות הישראלים לגבי גודל הפשעים שבוצעו נגד הפלסטינים על-ידי ממשלות ישראל שבאו זו אחר זו מחזקים בקרבם את תסביך הפחד המושרש אצלם מאז ימי הפרעונים? אני מודה לך שנית.

הנשיא קצב: "מדינת ישראל מכבדת את החוק הבינלאומי. יש לה אחת ממערכות המשפט המתקדמות והמפותחות ביותר בעולם הדמוקרטי. ארצות רבות בעולם החופשי, באירופה ואמריקה, מעריצות את מערכת המשפט הישראלית על יסודות הצדק שבה, על ההגינות, על השוויון. לכן כל פעולה שעושה הממשלה נמצאת בפיקוח מתמיד של בית המשפט העליון הישראלי. פעמים רבות הבג"ץ התערב ושינה החלטות ממשלה. אני לא מכיר עוד ממשלה בעולם שבית המשפט העליון מתערב כל כך הרבה בהחלטותיה כמו בישראל. אני לא מכיר עוד בית משפט עליון בעולם הדמוקרטי שיש אליו כל כך הרבה פניות של אזרחים כדי להבטיח צדק כפי שנעשה בישראל. ואני מתכוון ליחסים שבין ממשלת ישראל לפלסטינים או יחסי אזרח שלטון - ולא רק לעניינים פנימיים ועניינים שבין אזרח לאזרח.

"חבל לי שאין לך אינפורמציה מלאה על הקונפליקט הישראלי ערבי. לצערי הרב, אין לנו אפשרות לקיים דו שיח. הייתי רוצה להמשיך ולקיים דו-שיח בעתיד כדי להמשיך לשמוע את טענותיך, אבל גם כדי שתוכל לשמוע את טענותיי. אני הזמנתי 17 עיתונאים פלסטינים פעמיים כדי לדבר במישרין אל הפלסטינים, כיוון שאין לנו אפשרות לדיאלוג כזה בינינו. לא תמיד התקשורת מדווחת דיווחים מדויקים ואמיתיים על מה שמתחולל בישראל. לפעמים הם יוצרים תרבות שלילית סביבנו וכמובן שההסתה איומה ואין לנו אפשרות להתמודד עם זה. אף על פי כן, אני מוכן להמשיך להתכתב עם השואל, או באמצעות ArabYnet או באמצעים אחרים. מאז קום המדינה אמנם היו טעויות והיו תאונות, אבל אסטרטגית, במדיניות של מדינת ישראל כלפי העולם הערבי - הושטנו יד לשלום. אנחנו חלק מהחוק הבינלאומי ומהמשפט הבינלאומי והלוואי ושכנותינו היו מאמצות את אותם הסטנדרטים שאנחנו מנהיגים פה. יכול להיות שפני המזה"ת היו שונים.

"אנחנו, שמוקפים ארצות ערב, שאיבדנו בשואה 6 מיליון מבנינו שנרצחו על-ידי הנאצים, שנתונים למעשי טרור אכזריים וקשים באוטובוסים, בתי קפה ובתי מלון – יש לנו טראומות קשות מאוד ממעשי האכזריות של העולם הערבי נגדנו. אין לנו תסביך, אבל אנחנו נחרצים להגן על חיינו, לשמור על בטחוננו ולא לאפשר לשום גורם צמא דם לבוא ולטבוח בנו. נכון, אנחנו מגלים נחישות ותקיפות אבל באותה המידה אנחנו גם מגלים נחישות בעשיית שלום. חבל שהעולם הערבי לא רואה את הצד הזה שלנו, של הכמיהה לשלום והרצון להציע שלום - ורואה רק את הצד של פעולותינו המלחמתיות לסיכול הטרור".

הנשיא קצב: "יש עבר מפואר של שיתוף פעולה עשיר והיסטורי בין האיסלאם ליהדות, וגם אמונות משותפות. חלק גדול מהדמויות שמופיעות בקוראן מופעיות גם בספר התנ"ך שלנו. אנחנו יחד, האיסלאם והיהדות, לשתינו תקופה של פריחה בציביליזציה האנושית. כאשר העולם הנוצרי גירש את יהודי אירופה - העולם המוסלמי קלט אותם. אנו זוכרים לטובה את תרומת האיסלאם להצלת היהודים במאות השנים שעברו. כידוע, בדורות האחרונים נקלענו למציאות קשה שהיא איננה בלתי הפיכה. ניתן להתגבר עליה. האוכלוסיה בעולם הערבי אכן נתונה להסתה קשה של המנהיגים הפוליטיים והדתיים, ואני משבח אותך על הראייה הריאליסטית. אני מקווה שהמנהיגים הפוליטיים והדתיים יתפכחו ויבינו שהדרך היחידה להועיל לעמי ערב היא על ידי עשיית שלום".

המורה אחמד, האמירויות (מורה פלסטיני): אני מברך את נשיא מדינת ישראל כפי שאני מברך את נשיאה הנבחר הבא של מדינת פלסטין. שאלתי היא: האם חלומי יתגשם ביום מן הימים, עת אראה משפחה יהודית מישראל המבקרת משפחה פלסטינית בפלסטין העצמאית ותהיה אורחת שם ותלון בביתה במשך חודש - ולהיפך?

הנשיא קצב: אני סבור שזה יקרה בקרוב. החלום אינו רחוק. הייתי פעם ראש רשות מקומית עוד לפני שהליכוד עלה לשלטון, לפני 77'. הייתי כראש עיר אורחו של ראש עיריית שכם, התארחתי אצלו, התארחתי במחנה הפליטים בלאטה, ערכו לי קבלת פנים גדולה שם. אני זוכר את הכרזות ברחוב בעקבות הגעתי. הם התארחו אצלי בקרית מלאכי, ראשי המחנה בלאטה וראשי העיר שכם, וערכתי לכבודם חאפלה בקרית מלאכי וארוחת צהריים חגיגית. יש לנו תמונות וסרטים מאותו מפגש. היו תקופות אחרות, ואני חושב שזה יבוא כי בסופו של דבר אנחנו יכולים לעשות את התפנית במעבר לפיוס ושלום. אני מבטיח לך שאם יפסיקו את הטרור, חלומך יתגשם הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב".

סמירה: הוד מעלתו הנשיא, האם באפשרותך לשתף אותנו בהערכותיך לגבי המצב הכללי שישרור באזור בעוד עשר שנים. אני מבקשת מהוד מעלתו שיכלול בתשובתו את כל הנקודות המוכיחות את העניין, כפי יכולתו. תודה.

הנשיא קצב: "אני מאמין שבעוד 10 שנים יהיה שלום בין כל מדינות האזור. אני מאמין שהשלום עם מצרים וירדן יתחמם ויתחזק ועם סוריה ולבנון. אני

 מאמין שיהיה שיתוף פעולה כלכלי פורה, אני חושב שתבוא פריחה תרבותית לאזור כולו. מהעולם כולו ינהרו לאזורנו תיירים, נהיה אחד האזורים המתוירים ביותר בעולם ונוכל לשבור את השיא של ספרד, צרפת ואיטליה, שהן הארצות הכי מתוירות בעולם. יבואו לראות את המקום בו נולדו 3 הדתות המונותיאיסטיות: היהדות לפני 4000 שנה, הנצרות לפני 2000 שנה והאיסלאם לפני 1400 שנה. יבואו לראות את הערים העתיקות שנבנו לפני אלפי שנים.

"אני חושב שיהיה שיתוף פעולה מדעי לפתרון הבעיות האמיתיות של האזור והתמודדות עם בעיית המדבור של האזור ומציאת פתרונות למחלות חשוכות מרפא וצמצום העוני במזה"ת. במקום להקדיש משאבים לטיפוח אמצעי לחימה, נפנה את המוחות המבריקים שלנו לפתרונות יצירתיים לצמצום העוני, למאבק במדבר וכו'. אני מאמין שיש בקרב העולם הערבי כוחות אינטלקטואלים מדעיים שעדיין לא הגיעו לכלל מימוש. אני גאה בכך שהשנה שני מדענים ישראלים מהטכניון קיבלו את פרס נובל לכימיה. אני מאמין שבשיתוף פעולה בין מוסדות המדע של ארצות המזה"ת נהיה האזור המוביל בעולם, ואחד האזורים המבוססים העשירים ביותר והמפותחים ביותר".

אליאס, חיפה: האם בכוונת מר קצב לרוץ לכהונה שנייה? האם אפשרי הדבר? האם ביכולתו של מר קצב לעשות באמת משהו למרות סמכויותיו המוגבלות?

הנשיא קצב: "החוק בישראל עבר שינוי והנשיא נבחר לכהונה אחת של 7 שנים. אין בדעתי לחזור לפוליטיקה אחר-כך. אני חושב שנשיא המדינה הוא סמכות ממלכתית עליונה שהיא א-פוליטית, מבטאת את רצון כל האזרחים ומדברת בשם הקונצנזוס הלאומי. הקשרים הטובים שלי עם מנהיגי כל המפלגות וגורמי השלטון והיותי דמות א-פוליטית בוודאי נותנת כלים חשובים מאוד להשפיע על ההתרחשויות והתהליכים".