היסטוריה בעיראק: בחירות חופשיות אחר 50 שנה
בשעה 6 בבוקר נפתחו הקלפיות ברחבי עיראק ו-14 מיליון בעלי זכות בחירה נקראו לשים נפשם בכפם ולהצביע בבחירות החופשיות הראשונות מזה יובל שנים. אנשי המיליציות הסוניות הבטיחו לרצוח כל מי שישתתף בבחירות, והחלו לממש את איומיהם. הרוב השיעי צפוי לנצח בעזרת הכורדים שבצפון, אך השאלה היא האם המיעוט הסוני, שהתרגל להיות בשלטון, יסתגל למעמדו החדש
היסטוריה בעיראק - בחירות חופשיות ראשונות מזה יובל שנים: בצל מתקפת פיגועים, נפתחו בשעה 6:00 בבוקר (יום א') הקלפיות בעיראק. זמן קצר לאחר פתיחת הקלפיות, החלה שרשרת פיגועי תופת וירי של פצצות מרגמה, שגבו קורבנות בנפש.
נשיא עיראק, ראזי אל-יאוור, שהיה אחד המצביעים הראשונים שהתייצבו בקלפיות, אמר לאחר הצבעתו, כשהוא אוחז בדגל עיראק: "בחירות אלו הן צעד ראשון לקראת הצטרפותה של עיראק לעולם החופשי. אני מאוד גאה ומאושר הבוקר הזה, אני מברך את כל בני העם העיראקי וקורא להם לצאת להצביע".
ראש ממשלת עיראק, איאד עלאווי, אמר בעת שהצביע: "זה רגע היסטורי עבור עיראק. יום שבו העיראקים יכולים לזקוף ראשם בגאווה כי הם מתריסים בפני הטרור ומתחילים ליצור את עתידם במו ידיהם".
ראו גם:
תוצאות הבחירות יחלו להיוודע תוך 4-5 ימים עד שבוע. ועדת הבחירות המרכזית תאשרר את התוצאות ותפרסם אותן עד 20 בפברואר. הרוב השיעי צפוי לנצח לאחר שבאזורים הסונים, כצפוי, התושבים מחרימים את הבחירות. רחובות פלוג'ה, רמאדי, סמארה וכן צפון בגדד ומערב העיר התרוקנו מאדם.
על ההליך כולו מפקחים רק 112 משקיפים בינלאומיים, מספר נמוך מאוד, שמבטיח שוודאי יהיו מקרים רבים של זיופים ואי-סדרים, או לפחות טענות בנושא זה. מיעוט המשקיפים הוא תוצאה ישירה של הסיכון הביטחוני של שהיה בעיראק בימים אלה, על אחת כמה וכמה עבור כל מי שמעורב בהליך הבחירות.
בחירות תחת מתקפה
על מהלך הבחירות ותוצאותיהן ישפיעו שני כוחות מנוגדים: מצד אחד - נחישותם של אנשי המיליציות הסוניות להוציא לפועל פיגועי טרור גדולים, כדי לשבש את ההליך הדמוקרטי; מן הצד השני - אומץ ליבם של המצביעים ועובדי הקלפיות, הוא שיקבע אם הכמיהה לדמוקרטיה תנצח את הטרור.
בסוף השבוע, חרף העובדה שננקטו אמצעי ביטחון חסרי תקדים, הייתה ידם של המיליציות על העליונה. בשורה של פיגועי תופת ותקריות אש הם הצליחו להרוג לפחות 21 אזרחים וחיילים עיראקים ואמריקנים בשבת, ועוד לפחות 18 עיראקים ואמריקנים ביום שישי.
אנשי המיליציות, הרואים בבחירות כניעה לרצונם של כוחות הכיבוש, איימו במפורש לרצוח כל מי שיעז להשתתף בהליך. "נשטוף את רחובות בגדד עם דמם של הבוחרים", נכתב בעלון שהפיצו באין מפריע ברחובות בגדד השבוע.
המיליציות, ובראשן ארגונו של אבו מוסעב א-זרקאווי שהכריז מלחמת קודש על הבחירות, מנהלים מזה חודשים מסע של הפחדה כנגד כל מי שמעורב בבחירות. בעשרות פיגועי תופת הם הצליחו להרוג מאות שוטרים וחיילים עיראקים, חיילי קואליציה, עובדי בחירות, שופטים ועובדי מדינה ופוליטיקאים מהמפלגות השיעיות.
חוששים להגיע לקלפי
לפני שבועות אחדים הודה עלאווי שיהיו "כיסים" כהגדרתו, בהם המצב הביטחוני לא יאפשר את קיום הבחירות. בסוף השבוע גם נשיאה הזמני של עיראק הודה כי הוא חושש שהטרור ירתיע רבים מלהגיע לקלפיות.
קצין אמריקני אמר השבוע כי ההצבעה לא תתנהל באופן סדיר בארבעה מתוך 18 המחוזות של עיראק. היו לו בוודאי סיבות לא להדגיש כי בארבעת המחוזות הללו חיים כרבע מאוכלוסיית המדינה, בשתיים משלוש הערים הגדולות של עיראק – בגדד ומוסול.
המשמעות היא שכרבע מבעלי זכות הבחירה לא יוכלו כנראה לממש את זכותם, וזו תהיה מכה קשה ללגיטימיות של השלטון שייבחר. מדאיגה לא פחות העובדה כי האוכלוסיה שלא תוכל להצביע תהיה בעיקר סונית, מה שרק יגביר את המתיחות בינם לבין השיעים והכורדים, שצפויים להנות מן ההפקר בבחירות.
האמריקנים והעיראקים ניסו לפתור את בעיית הביטחון. אלפי חיילים אמריקנים התפרשו לקראת הבחירות בעמדות מפתח בערים המרכזיות, אבל כדי שהדמוקרטיה לא תתנהל אל מול קני הרובים של החיילים הזרים, הוחלט לתת לכוחות הביטחון העיראקים, שלכל הדעות אינם מנוסים דיים, לעמוד במרכז הבמה ולשאת בנטל הביטחון.
העיראקים מצידם הוציאו אלפי אנשי ביטחון למחסומים ברחובות. מעברי הגבול ונמל התעופה בבגדד נסגרו, שעות עוצר הלילה הורחבו, נאסרה תנועה במכוניות ללא היתר מיוחד, נאסר לשאת נשק והוכרז על שלושה ימים חג לאומי ושבתון מלימודים ומסחר. השאיפה הייתה שהבחירות יהיו התירוץ היחיד לצאת מהבית.
יותר בטוח, אבל פחות דמוקרטי
אבל כל אמצעי הביטחון הללו גרמו גם לבחירות לאבד לא מעט מאופיין הדמוקרטי. כל מערכת הבחירות התנהלה כמעט במחתרת מחשש לפיגועים, ובכינוסי הבחירות המעטים שהיו נמנעו המועמדים מלחשוף את עצמם. בכרזות של המפלגות הופיעו שלל דמויות דתיות או היסטוריות, אבל לא פניהם ושמותיהם של המועמדים, כדי שלא להפוך אותם ליעד לחיסול.
הבוחרים לא יודעים כמעט דבר על מי שצפויים לנהל את ארצם. הם אפילו לא יודעים את שמותיהם. רק שלשום, יומיים לפני הבחירות, פורסמו בעיתונים הרשימות המלאות עם שמות 7,700 המועמדים של המפלגות, ורובם ממילא אינם מוכרים לציבור.
שוטר בקלפי בבצרה. על הכפתור כתוב: "בחרו עיראק" (צילום: רויטרס)
עובדי הבחירות עבדו גם הם בתנאי מחתרת ותוך נטילת סיכון. עד לרגע האחרון לא נחשף המיקום המדוייק של הקלפיות, כדי למנוע מאנשי המיליציות לתכנן פיגועים במקום. רק כשעתיים לפני ההצבעה הודיעו למצביעים לאן להגיע.
חגיגת הדמוקרטיה, אחרי שנים של דיכוי, יצרה בעיה משלה: ריבוי של מפלגות. כולן אגב, רצו שמילים כמו "עיראק", "איחוד", ו-"דמוקרטיה" יופיעו בשמותיהם, וכך נולדה בעיה נוספת: ישנה מפלגת "האיחוד העיראקי הדמוקרטי" וגם "האיחוד הדמוקרטי העיראקי", וכן "האיחוד העיראקי לדמוקרטיה", "התנועה לעיראק דמוקרטית" ועוד.
גם בקלפיות המבוצרות, ההליך לא יהיה חף מבעיות. המצביעים האמיצים נדרשים להזדהות ולעבור מספר מעגלי ביטחון עד שיותר להם לסמן את בחירתם בטפסי ההצבעה ולשלשל אותם לקלפיות. אחרי שנים של דיכוי ורדיפה פוליטית, רבים חוששים שדווקא אמצעי ביטחון אלה ירתיעו מצביעים רבים.
המטרה: אסיפה לאומית וחוקה
כ-14 מיליון בעלי זכות בחירה בעיראק נקראים לבוא ולהצביע בבחירות, אך מומחים אמרו ששיעור הצבעה של 50 אחוז ייחשב הישג כביר, בהתחשב בחשש מפני הפיגועים נגד המצביעים והחרם הסוני. בשבועות האחרונים נקראו עוד כמיליון ו-200 אלף גולים עיראקים לממש את זכותם הדמוקרטית, אולם רק מיעוטם - כ-280 אלף - נרשמו להצביע ומימשו את זכותם זו בסוף השבוע ב-14 מדינות ברחבי העולם.
העיראקים יבחרו אסיפה לאומית לתקופת מעבר, שתמנה 275 צירים. הצירים ייבחרו על-פי אחוזי ההצבעה עבור 111 המפלגות השונות המתמודדות בבחירות - חלקן רצות באופן עצמאי וחלקן התאגדו לקואליציות, לא תמיד על בסיס אידאולוגיה או קווי דימיון משותפים.
תפקידה העיקרי של האסיפה הלאומית יהיה לבחור נשיא ושני סגנים; השלושה האלה צריכים תוך שבועיים לבחור ראש ממשלה; לראש הממשלה יש כחודש לבחור לעצמו שרים, אך הרכב הממשלה צריך לקבל את אישור האסיפה, ורק אז יוכל ראש הממשלה להיכנס לתפקידו ולקבל לידיו את סמכות השליטה על כוחות הביטחון והתקציב.
תפקידה השני של האסיפה הלאומית יהיה לגבש נוסח מוסכם של חוקה עד לאוגוסט 2005. החוקה תועמד למשאל עם באוקטובר, ואם תאושר ייערכו בדצמבר בחירות נוספות, הפעם לפרלמנט קבוע שימנה ממשלה קבועה. אם לא תאושר החוקה, התהליך כולו יידחה בשנה ועיראק תלך שוב לבחירות.
הבחירות הן מבחן משמעותי לעיראקים, אבל מבחן לא פחות חשוב עבור הנשיא בוש. כינון דמוקרטיה בעיראק שאחרי עידן סדאם חוסיין הייתה אחת ממטרות יציאתו למלחמה והגשמתה תזרז את חזרתם של יותר מ-150 חיילי ארה"ב הביתה.
השיעים ינצחו, אבל באיזה מחיר
הבחירות נערכות כאשר המדינה כולה נחשבת למחוז בחירה יחיד. החלטה זו עוררה ביקורת חריפה, בשל העובדה שהיא גורמת לעיוות מובנה של התוצאות. כ-60 אחוז מאזרחי עיראק הם ערבים שיעים, כ-20 אחוז הם סונים וכ-15-20 אחוז הם כורדים, כך ששיטת הבחירות מקנה יתרון ברור לשיעים. זו בין השאר הסיבה שבגללה חלק מהמפלגות הסוניות החליטו להחרים את הבחירות.
כל המומחים צופים שהשיעים, שבמשך שנים רבות היו נטולי השפעה פוליטית בארצם, יזכו בבכורה ובייצוג היחסי לו הם ראויים. זה צפוי להיות תקדים היסטורי: לראשונה יהיה השלטון במדינה ערבית בידיים שיעיות.
הסונים, שחרף היותם מיעוט נהנו בשנות משטר הבעת' ממנעמי השלטון, צפויים הפעם להישאר מאחור. לעומתם הכורדים, שדוכאו במשך שנים רבות תחת ידו של סדאם, יקבלו את ההזדמנות המיוחלת להשפיע לא רק על עתיד האוטונומיה שלהם אלא גם על תמונת המצב במדינה כולה.
האם האלימות תימשך אחרי הבחירות? כנראה שכן. אפילו התסריט האופטימי ביותר לא מדמיין מצב שבו המיליציות הסוניות מקבלות את התוצאות ומניחות את נשקן.
האם הסונים יסתגלו לעמדת הנחיתות החדשה שלהם? האם ישולבו בשלטון או יאחזו בנשק נגדו? השאלות הללו נותרו פתוחות לעת עתה. עיראק תשאר כנראה בכותרות גם בשנה הקרובה.
