פולקסווגן פאסאט - ממשיכה בזרם

כאשר הופיעה הפאסאט ב-96', סמנה המשפחתית הזו מהפך עבור פולקסווגן בפרט, ותעשיית הרכב בכלל. המראה ה"גדול" גרם למתחרים לחטוף את מעצבי הקבוצה (כמו ג'יימס מאי, לפורד). הפנים האיכותי בעל המראה היוקרתי העביר באחת את הקטגוריה לכוננות ספיגה. וזה בא לידי ביטוי במכירות: הדגם ההוא מכר 6 מיליון יחידות, לעומת 7 מיליון לכל שלושת הדורות שקדמו לו. עכשיו מגיע דור חדש. גם הוא טוב כל-כך?

כן אודי, לא אודי

הגרמנים הזמינו אותנו לברצלונה, ספרד, כדי להתרשם מהמכונית החדשה לראשונה על אספלט. התרשמנו מהמראה האלגנטי ובעל הנוכחות, אבל לא לגמרי. משהו מפריע שם. אולי זו סבכה קדמית מודגשת-מדי, עם כרום בוהק שמזכיר את אודי. הבת האחרת והיוקרתית, שפולקסווגן הבטיחה להתרחק ממנה עם הפאסאט החדשה, כולל הפניית גב מתוקשרת למכללי מותג היוקרה.

אבל יותר מהדמיון המיותר, מפריע הפער הגדול מדי בין החרטום המוחצן והאחוריים, לפרופיל השמרני-אלגנטי. זה כנראה קשור לכך שמורט גונאק, ראש מחלקת העיצוב החדש-יחסית של הקבוצה, זה שהגיע ממרצדס (CLS) ופיז'ו (206), רצה להוסיף חיים למראה המקורי, אחרי שזה כבר הושלם. גם אנשי פולקסווגן מודים, אגב, שהייתה כאן מעין "מתיחת פנים" לפני ייצור, המתבטאת בעיקר בחרטום וביחידות התאורה מאחור.

מצד שני, יתכן שהמראה הזה פשוט דורש יותר זמן הסתגלות. אחרי הכל, לא מייד אתה לומד לחבב יחידות תאורה מתוחכמות שמחליפות צבעים, בין כתום (איתות) לאדום (בלימה).

שומרת קלאסה

פתיחת ראשונה של דלת הנהג מגלה מראה נעים ומוכר. כצפוי, חזות יוקרתית עוד יותר מזו של הפאסאט הקודמת. השפעת הגולף ברורה, עם פלסטיק בעל מרקם מעט-קשיח, או עם מספר לא מבוטל של מתגים (חלונות, מראות), מערכות (אקלים, שמע), תאורות. אפילו בורר ההילוכים האוטומטי מוכר מהאחות הקומפקטית.

כרגיל, יש כאן שפע מרשים של מגירות ותאי אחסון שזכו לגימור איכותי, או פתרונות מעניינים כמו וילון חשמלי אחורי ומקום למטרייה בדופן דלת הנהג. המחוונים אף הם עושים רושם כמנסים להשתתף בחגיגת העושר, מבלי להכשל בתחום הבהירות ונוחות הקריאה.

למעשה, השינוי הבולט בתא הנוסעים מתבטא דווקא מאחור, כאשר מעבר לשימוש במנוע רוחבי (ראו מסגרת טכנית) תרם לחלל פנימי גדול מבעבר, עם מרחב לרגלי הנוסעים מהטובים בקבוצה. עדות נוספת לאיכות מגלה אפילו מכסה תא המטען, הנשען על צמד זרועות מסיביות (בסגנון ב.מ.וו), שמתרוממות מעצמן באיטיות וחושפות נפח מרשים.

מנועים? ברשותכם אוותר על היחידה הלא רלוונטית ודי תמוהה בנפח 1.6 והספק מרבי של 102 כ"ס. 1.6 ליטר? רק בגרסת FSI בבקשה, עם 115 כ"ס מהזרקה ישירה, ותיבת שישה הילוכים ידנית. המנוע הקטן מצליח להפתיע מעט, אך הוא מתאמץ לאורך כל הדרך ובפירוש אינו מחמיא למכונית.

יותר מעניינת היא יחידת טורבו-דיזל חדשה. לא מעט מכיוון ש-170 כ"ס ממנוע דיזל בנפח 2.0 ליטר בלבד, למכונית "מהוגנת", זה פשוט המון, ומאד מרשים. בשילוב תיבת DSG עם שישה הילוכים, הופכת הפאסאט לאחת מלוגמות הסולר המהירות מסוגה. זמינות הכוח מצוינת, הכושר מרשים והשרירים מחייבים פה ושם התערבות של בקרת היציבות. עקיפות מתבצעות בקלילות משכרת, ושיוט רגוע במהירויות אוטובאן מעולם לא היה נעים כל-כך, לפחות לא ב-2.0 ליטר-דיזל של מכונית משפחתית. היינו מוותרים על העברת הילוך עצמאית של התיבה, ובעיות פה-ושם להתמודד עם נתון המומנט הגדול.

בחזרה לבנזין. ה-FSI בנפח 2.0 ליטר משחרר 150 כ"ס, והתיבה האוטומטית בעלת שישה ההילוכים (שוב, מהגולף) מרשימה. מעבר לפער ההספק בין מנוע הבנזין לדיזל, מעניין היה לגלות פערים גדולים בין סוגי התיבות. האוטומטית הרגישה רכה ומלטפת, ה-DSG ישירה ונמרצת. הבנזין גם הציגה פעולה נינוחה יותר, גם אם פחות חזקה. כדי להשאר בפרופורציות, הביצועים טובים ביחס למרבית המתחרות הישירות בקטגוריה.

להשקה הגיעה גם ה-TDI עם 105 כ"ס פושרים יחסית. לצערו של היבואן, זו תיוצר רק עם תיבה ידנית בעלת חמישה הילוכים. הביצועים סבירים, למרות שמדובר בפחות מרשימה במבחר. היא רועשת יותר, חלקה פחות ופוגעת באופי האלגנטי של המכונית הזו.

הכבישים בהם נהגנו השתייכו בחלקם למסלול ראלי קטלוניה, אבל הם לא היו נחוצים כדי לגלות את השיפור הגדול שעברה הפאסאט מבחינת ניהוג. עם מערך מתלים שונה לגמרי - רב-חיבורי מאחור, מקפרסון לפנים - היא מציגה אופי אחר לחלוטין. על ההגה החשמלי היינו מוותרים במרבית המקרים (למעט כביש מהיר וישר), ויש "דינמיות" ממנה, כמו פורד מונדיאו למשל. אבל השלדה טובה יותר, קשיחה יותר, מאפשרת אחיזת כביש טובה משמעותית ומצליחה לרסן טוב בהרבה את תנודות המרכב. חשוב מכל, היא מרגישה קלילה וחדה מבעבר, למרות הצמיחה הגדולה בממדים. בעיקר בגרסאות הבנזין.

ואם כבר, רמת הנוחות הייתה גבוהה, אם כי סוללי כבישי ספרד, הם לא סוללי כבישי ישראל. אתם יודעים. בכל אופן, על גרסאות "ספורט" מונמכות היינו ממליצים לסובלים מבעיות גב לוותר. ובאותו עניין, תחושת איכות תא הנוסעים תורגמה לשקט מופתי מכיוון המנוע והכביש (צמיגים ומתלים), ורק רעשי רוח חדרו מפעם לפעם.

צעד לפנים

נכון. הפאסאט אינה פורצת דרך כמו קודמתה. אבל היא מצליחה להמשיך בקו היוקרתי גם בגרסה החדשה. ולמרות שאינה מרגשת במיוחד, היא מציעה חבילה איכותית. למעשה, היא שומרת על שמה כמובילת דרך, ובתעשיית הרכב של היום כמעט ואין מחמאה גדולה מזו.

אלא שבסופו של יום, ללא קשר ליכולתה, הפאסאט חייבת למכור. ולמכור פירושו תג-מחיר שפוי. לא במקרה סבל בסוף ימיו הדגם היוצא, בניגוד לפריחה של תקופה קודמת. הפאסאט, פעם להיט מכירות של ממש, נתפסת כיום כמכונית שאינה יכולה להתחרות בציי הרכב. ואם אתה לא שם עם משפחתית גדולה, אתה כמעט ולא קיים.

מה יהיה? היבואן מודה כי גם כעת לא יוכל להתחרות מול מאזדה 6. אלא שבאותה נשימה הוא מבטיח מחירים תחרותיים ביחס לאבזור, עם ה"כוונת" על גרסאות מאובזרות של פיז'ו 407 וסיטרואן C5. וזה אומר סביבות ה-180 אלף שקלים. אם כך, הוא אכן לא יוכל להתחרות מול מאזדה 6. מצד שני, לאופוזיציה יהיה קשה מאד להתחרות בו בקטגוריה הגבוהה יותר, המאובזרת והיקרה יחסית. נכון לעכשיו, ליותר מזה הוא לא יכול לצפות.