רחוק מהעין, קרוב אל הלב

"רחוק ממך", שיר מספר 8 באלבומם החדש של ברי סחרוף ורע מוכיח "11א'", הוא אחד השירים העבריים היפים ששמעתי כבר זמן רב. במשך 3:48 שניות יוצרים סחרוף ומוכיח טבעת מוזיקלית מלוטשת, מענגת וקסומה - שבמרכזה פנינה מפתיעה: יהודית רביץ שרה-מדקלמת קטע משיר של דליה רביקוביץ. כבר שנים ארוכות שרביץ לא נשמעה כל כך מסתורית ומפתה.

אפשר להניח בסבירות גבוהה מאוד שהסיכוי שלכם לשמוע את השיר הזה ברדיו אפסי למדי. לא רק שהוא לא להיטי באופיו, סחרוף ומוכיח בחרו שלא לשחרר אף סינגל מהאלבום, וכמעט כל תחנות הרדיו בארץ משדרות אך ורק סינגלים. למרבה המזל, סחרוף, מוכיח ובעלי "נענע דיסק" ניצן זעירא, מציבים אלטרנטיבה של ממש - כל שאתם צריכים לעשות זה להיכנס לאתר imusic ותוך דקות בודדות ותמורת מחיר סביר בהחלט - השיר הזה יהיה במחשב שלכם. 

האופציה של הורדת האלבום מהרשת מזמנת רעיונות חדשניים. אני למשל הייתי מוותר על שלושה שירים בינוניים יחסית באלבום ("בואי נרקוד", "כל הפיל", "לא שוכח"), ונשאר עם אלבום מקוצץ, שמתקרב לשלמות. כן, שלמות, אבל זו לא שלמות מהסוג שקל להכיר בה. סחרוף ומוכיח יצרו אלבום מורכב, עמוס, גדוש, קצת מבולבל ולא מאוד ידידותי. זה אלבום שמיועד למאזינים מטיבי לכת.

כפי שהצהירו השניים, האלבום במידה רבה מתכתב עם "סימנים של חולשה", יצירת המופת שלהם מלפני 11 שנה (ועוד בסימן 11 - האלבום הוקלט ברחוב המכבי 11א' בתל אביב ומכאן שמו, ו"סימנים" נבחר למקום ה-11 במשאל אלבומי כל הזמנים של גולשי ynet). כמו באלבום ההוא, שירי הרוק'נרול הבסיסים של סחרוף נעטפו על ידי מוכיח בסאונד עשיר, מלא בצפצופים, שריקות, נהימות וסימפולים, אבל האלבום לא משחזר את ההישג החד-פעמי מאז, אם משום שהוא נעדר פסגות כמו "הזיות" או "כמה יוסי", ואם משום שחסרים בו האנרגיה, הזעם והעוצמה שהיו בקודמו.

סחרוף אימפריה

האלבום הנוכחי ניסיוני יותר, וברגעים מסויימים נדמה שהוא ניסיוני מדי, מה שקצת מעמעם את כוחם של השירים, שהיו יכולים ליהנות מעיבודים פשוטים יותר (כך למשל ב"הדרך" וב"מדבר מהלב"), מה שאולי יקרה בסיבוב ההופעות הקצר שילווה את האלבום.

מצד שני, אי אפשר לא להעריך את סחרוף, שלא מאבד מהיצירתיות שלו וממשיך בניסיונות לבחון כיוונים חדשים. אלבומו הקודם "האחר" כבר התרחק מאוד מהמיינסטרים ומהכיוון שסימן לעצמו ב"חם על הירח" וב"נגיעות". האלבום החדש לוקח את סחרוף עוד צעד החוצה מהמרכז - וממצב אותו שוב כאמן אלטרנטיבי של ממש, שעסוק כל הזמן בבדיקת הגבולות המוזיקלים של עצמו. 

ברגעים הצלולים והמדוייקים יותר של האלבום - התוצאה שובת לב. כך למשל ב"אל נעלמים", קטע הפתיחה הסוחף שנשמע כדבר הקרוב ביותר ללהיט באלבום, ב"קצב ועצב" הסוחף, וב"מדגסקר" האינסטרומנטלי-אוריינטלי.

סחרוף נמצא בתקופה פוריה במיוחד. אלבום הסולו מגיע אחרי הקאמבק המוצלח עם "מינמל קומפקט". בקרוב הוא יתחיל בשיתוף פעולה עם רעו הוותיק רמי פורטיס, ואפשר להניח שהחזרה לפורמט של סוף שנות השמונים ימצב מחדש את סחרוף במקום מרכזי ונגיש יותר (זו הזדמנות נאותה להודות שהדעה המעט מסוייגת שהיתה לי בזמנו על "חצי אוטומטי", אלבומו האחרון של פורטיס, השתנתה במרוצת השנים, וכיום זה אלבום אהוב עלי במיוחד, ופורטיס עצמו, שחזר לאחרונה לבמה והוציא סינגל חדש, נמצא גם הוא בתקופה מצויינת). הצמד-חמד צפויים לצאת לסיבוב הופעות תחת השם פורטיסחרוף וגם להוציא אלבום חדש.

אם זה לא מספיק, ישנם דיבורים שגם הפרויקט ארוך השנים של סחרוף ואהוד בנאי העוסק בשירי לדינו רוקם עור וצלילים. כך שגם מי שעשוי להתאכזב מהאלבום הנוכחי, ולמרות רמתו הגבוהה סביר שלפחות חלק מהמעריצים הוותיקים יתקשו להתחבר אליו, צפוי לבשורות נוספות בקרוב ממי שמוביל כבר תקופה ארוכה את סצינת המוזיקה בישראל, וממשיך לאתגר אותה, את עצמו ואותנו.  

• מה חושב גל מור על העלאת האלבום לרשת?