שתף קטע נבחר

הילדים של חורף 87'

אנחנו מתגייסים לטנקים ולמחסומים בלב שלם ובנפש חצויה. אולי עוד נחיה אחרי האינתיפאדה השלישית, כדי להגיד שוב: אמרנו לכם

אנחנו הילדים של חורף שנת 87'. כשנולדנו, החלה האינתיפאדה הראשונה. עכשיו אנחנו בני 18, ערב הגיוס, מתפללים שלא תפרוץ אינתיפאדה שלישית - אך כבר מתכוננים לקראתה. אולי עוד אפשר למנוע אותה?

 

כשהריתם אותנו באהבה, בחורף 87', הייתה לכם מציאות אחרת וגם אשליה אחרת. את הקניות עשיתם בשוק בקלקיליה, המסעדה המועדפת עליכם הייתה בבית-לחם ואת התפוזים רכשתם ביריחו. האמנתם בדו-קיום של שליט ונשלט, כובש ונכבש, מתנחל ופליט. אבל בדיוק כשהחלטנו להיוולד, נולד גם המאבק האלים של עם, אשר החליט להגיד "לא".

 

כבר אז, לפני 18 שנה, אפשר היה להתפכח מהחלום ולהבין שיש פה עוד עם, אשר רוצה עצמאות. שלא תהיה ברירה, אלא לחלק את הארץ המובטחת, האהובה, לשניים. ובאמת, אחרי ארבע שנות מאבק, התחלתם לדבר, ואחר כך לגמגם. ובסוף הייתה שתיקה, שהופרה רק על-ידי צפירות האמבולנסים משני הצדדים.

 

יש עכשיו הזדמנות להפר את השתיקה בדרך אחרת. אפשר וצריך לדבר על הסכם שיביא שלום. שלום אינו מילה גסה. חיים נורמאליים, כמו שבני גילנו חיים ברחבי העולם, אינם בגדר מותרות. הבנו כבר שאת השירות הצבאי שלנו נעשה בדיוק כמו אחינו הבוגרים, כמו הורינו. אבל לאחים הקטנים שלנו וגם לילדינו העתידיים מגיע לחיות אחרת. לנו, בני ה-18, יש כל כך הרבה מה לעשות, לתכנן ולחלום, ואין לנו שנים מיותרות כדי לבזבזן בקסבה של שכם או בסמטאות של דהיישה.

 

אנחנו, הילדים של חורף 87', מתגייסים בלב שלם אבל בנפש חצויה. מצד אחד, נילחם וניאבק ולא נוותר בקרב. מצד שני, בניגוד לחלק מקרבות מהעבר, כל קרב עתידי הוא פשוט מיותר. 18 שנים מאז האינתיפאדה הראשונה הספיקו כדי להבין מה הפתרון. האחריות שלכם, וגם שלנו, היא להתחיל ליישם את הבלתי נמנע. הוא כבר נוסח בעקרונות קלינטון, בהבנות ז'נווה, ורובנו, בשני הצדדים, כבר השלים עם אופי הפתרון. לכן, אנחנו נלך לטנקים ולמחסומים, אבל שאחרים ילכו לשולחן הדיונים. הם יצליחו, אנחנו נחיה. זו העסקה, ולא צריכה להיות בלתה.

 

יש עכשיו קצת תקווה באוויר. תמיד יש, אחרי מלחמות. היו הסכמי שביתות הנשק של 49' ותוכנית רוג'רס אחרי 67' וועידת ז'נווה אחרי 73' ומדריד אחרי האינתיפאדה הראשונה. בשש אחרי המלחמה תמיד היו חלומות, שהתנפצו רק במעגל הדמים הבא. עכשיו יש עם מי לדבר, והגיע הזמן לדבר על הדבר האמיתי.

 

עוד מעט נצא מעזה ונחכה. אולי הפלסטינים ישכחו שהכיבוש בגדה המערבית נמשך, ואיתו המחסומים, הגדר, ההתנחלויות והיעדר התקווה. אבל הם הרי לא ישכחו ולא יחכו. החמאס יגיד שהוא ולא אחר סילק אותנו מעזה, ותחל האינתיפאדה השלישית.

 

אנחנו, הילדים של חורף 87', לא מבטיחים יונה עם עלה של זית ולא בטוחים שכלו המים. אבל כל הקיצין כלו כבר מזמן. אז את ידו המושטת של אבו-מאזן צריך ללחוץ. חובה לנסות ולהגיע להסכם. אם אפילו לא תנסו, מנהיגינו היקרים, חלק מאיתנו עוד יחיה גם אחרי האינתיפאדה הבאה, כדי להגיד: אמרנו לכם.

 

גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נווה

 

ראו גם:

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: שאול גולן
המתגייסים החדשים
צילום: שאול גולן
מומלצים