מדריך הפוטבול השלם: ספיישל טים

כמו שמשתמע מהפירוש המילולי מערך הספיישל טים הוא המערך למשימות מיוחדות של קבוצת הפוטבול ומטבע הדברים מערך זה בא לידי ביטוי כשמערכי ההגנה וההתקפה אינם על המגרש, כלומר לפרקי זמן קצרים. למעשה, מערך הספיישל טים עולה לשחק רק במהלכים של העברת הכדור המוסדרת מקבוצה לקבוצה (בבעיטות פתיחה או פאנט). בגדול, המטרה של שחקני הספיישל טים, היא להכניס מעט בלאגן לסדר במקרה שלהם, מהבלגאן יכולים לצאת דברים טובים.

מעבר לחשיבות של הספיישל טים למשחק עצמו, משמש המערך לבחינה של רוקיז ושחקנים צעירים ומוכשרים שנקלטו בקבוצה, אך חסרי הניסיון הנדרש להשתלבות מידית במערך ההגנה וההתקפה. בפרקי הזמן הקצובים שניתנים להם, יכולים שחקני הספיישל טים להוכיח את הנמרצות שלהם, הבנת המשחק והיכולות הפיזיות ואולי לזכות להזדמנויות גם במערכי ההתקפה וההגנה היוקרתיים והחשובים יותר. זה אולי הזמן להזכיר, שבספיישל טים משולבים שחקנים המתפקדים בכל עמדות ההגנה וההתקפה, לפי שיקול דעת המאמן (ראה ערך 'מאמנים'). כך ניתן למצוא ליינבקרים וקורנרבקים (ראה ערך 'הגנה') לצד ווייד-רסיברים וטייט-אנדים (ראה ערך 'התקפה') חולקים שניות משחק באותו מערך.

למעט מקרים של איבוד כדור, בפוטבול יש הליך מקובל להעברת השליטה בכדור מקבוצה אחת לשניה. בין אם בפתיחת המשחק או לאחר 'דרייב' מוצלח שהסתיים בנקודות, או בין אם בעיטת פאנט, בסיומו של 'דרייב' כושל. לפי הנוהל המקובל, מערך ההתקפה שסיים את תפקידו על המגרש, מפנה את מקומו למערך ספיישל טים (נגיד א') ועליו להעביר את הכדור למערך הספיישל טים היריב (נגיד ב').

האנטר סמית' מנסה להרחיק בפאנט. ג'ואי פורטר מצליח לחסום (איי.פי)

לאחר העברת הכדור בבעיטת פתיחה או פאנט וסיום המהלך, יעלה מערך ההתקפה במקומו של ספיישל טים ב' וימשיך משם את ה'דרייב'. אם כך, מסתבר, כי אין מדובר בהעברת כדור "ג'נטלמנית" על ספיישל טים א' להרחיק את הכדור ככל היותר, על ספיישל טים ב' להשתלט עליו וקדם אותו קרוב ככל האפשר לצד השני של המגרש, כדי לקצר תהליכים להתקפה בדרך לטאצ'דאון (ראה ערך 'מבוא').

בעיטת פתיחה - או 'קיק-אוף' (kick-off) - היא התחלת המשחק הרשמית וכן של המחצית השניה או ההארכה. נוהל זה זהה גם אחרי טאצ'דאון או שער שדה. על פי הנוהל, יוצב הכדור על קו השלושים של ספיישל טים א' (זו ה"פולטת את הכדור) ויעמוד לרשות הבועט או ה'קיקר' (kicker) שיבעט בו רחוק ככל האפשר לצידו השני של המגרש. בחלק המגרש של ספיישל טים ב' (נגיד בקו העשרה יארד מה'אנד-זון' שלה), ניצב מחזיר הבעיטות של הקבוצה וממתין לכדור שנבעט.

מרגע שקלט אותו הוא מתחיל בריצה מהירה כדי לצבור יארדים רבים יותר ככל האפשר, עד לעצירתו על ידי שחקני ספיישל טים א'. אם לא נעצר, הוא יכול להמשיך ולשאת את הכדור עד לצידו השני של המגרש ולקבוע טאצ'דאון. בדרך כלל, מחזיר הבעיטות הוא ווייד-רסיבר, קורנרבק, או ראנינג-בק כגון דאנטה הול (קנזס סיטי) וסנטאנה מוס (וושינגטון).

בדומה לבעיטת הפתיחה, גם הפאנט (punt) היא בעיטה להרחקת כדור, אך בניגוד לנוהל ה'קיק-אוף' המוסדר, מדובר בהליך מסובך יותר לביצוע (אם כי כמעט זהה בדינמיקה) והוא מתקיים בשטף המשחק, כשה'דרייב' ההתקפי נכשל ומערך ההתקפה נאלץ לנצל את ה'דאון הרביעי' להרחקת הכדור. במקרה כזה תעלה ספיישל טים א', עם פאנטר במקום קיקר. המערך יתייצב לאורך קו הרוחב בו נעצר הכדור בהתקפה.

שחקן המתפקד כ'לונג-סנאפר' (long snapper) ימסור את הכדור יארדים אחורה בכיוונו של הפאנטר (בדומה ל'סנאפ' הקצר של סנטר לקווטרבק) וזה יקלוט אותו ויבעט אותו מיד, רחוק ככל האפשר בכיוונו של מחזיר הפאנט (ומכאן מדובר באותו מהלך כמו ב'קיק-אוף'). כמו הקווטרבק, גם הפאנטר זוכה להגנת קו חוסמים שמטרתם למנוע התקרבות מסוכנת של שחקני ספיישל טים ב', שינסו לחסום את הפאנט ולהשתלט עליו, עוד לפני שהוא מגיע למחזיר הבעיטה שלהם. פאנטרים בולטים: צ'אד סטנלי (יוסטון) וטוד סאוארברון (דנבר).

שער שדה

במקרים רבים, מערך ההתקפה מצליח להתייצב במרחק יארדים ספורים מהארץ הבטוחה של ה'אנד-זון', אך נתקע לאחר שלא הצליח לעבור את עשרת היארדים בשלושת ה'דאונים' הראשונים שהוקצו לו. בפני המאמן ניצבת הדילמה, האם לנסות ולהמשיך את ה'דרייב' ההתקפי בניסיון לעבור את היארדים הדרושים בדאון הבודד שנותר (ובכך להסתכן בבזבוז ה'דרייב' כולו), או לבחור באופציית שער השדה (field goal), שתקנה שלוש נקודות לקבוצה. במקרה הנפוץ יותר - בחירה באופציית שער השדה, יתייצבו תשעה משחקני הספיישל טים בקו רוחבי אחד בהתאם לנקודת עצירת הכדור.

מטרתם להגן על המהלך מול השחקנים היריבים (שכל רצונם למנוע את שער השדה). מי מבינהם שמתפקד כ'לונג סנאפר' ימסור את הכדור אחורה למרחק של כ-20 יארד לעברו של השחקן שמשמש כתופס הכדור או 'הולדר' (holder) ומרגע שזה קלט את הכדור הוא יצמידו אל הקרקע, כך שהקיקר יוכל לבעוט אותו אל בין שני המוטות המהווים את שער השדה. מדובר במהלך לא קל, אך בטוח יחסית, שמקנה שלוש נקודות בטוחות בדרך כלל במרחקים בטווחים שבין 20 ל-40 יארדים. מעבר לכך, תלויה ההצלחה בעוצמת הבעיטה של הקיקר ודיוקו.

ההולדר (משמאל למטה) מכין את הכדור לבעיטה של הקיקר מאוקלנד (איי.פי)

כמו במערכי ההתקפה וההגנה, גם לרשות מאמן הספיישל טים עומדים אינספור תחבולות ותרגילים, כאלה שיתכחשו להליכים המסודרים של העברת ויאפשרו זכיה מחודשת בכדור. בדרך כלל מדובר במהלכים בעלי סיכון רב למתחמנים ולכן מדובר בנשק יום הדין. ובכל זאת, לא פעם יציבו המאמנים מערך ספיישל טים לקראת פאנט והמאמן היריב יגיב בהתאם בהצבת מערך ספיישל טים משלו. אולם, פתאום יסתבר שהפאנטר קולט את הכדור, אך אינו בועט בו, אלא נושא אותו קדימה או הופך לקווטרבק ומוסר אותו לשחקן אחר ובכך לנצל את ה'דאון' הרביעי להשגת היארדים הדרושים שיאפשרו חידוש הדרייב ההתקפי ויעלו מחדש למגרש את מערך ההתקפה.