איטלדיזיין חוגגת 50 שנות עיצוב

בספטמבר 1955, החלה את דרכה סדנת איטלדיזיין האיטלקית בראשותו של ג'ורג'טו ג'וג'ארו. לימים הפכה הסדנה לשם דבר בעולם עיצוב הרכב, עם שלל מכוניות לתצוגה ולייצור המוני שחבות את יופיין לאיטלדיזיין. לו מכוניות יכלו לדבר, הרי שבחגיגות ה-50 לסדנה היו קמות אלפא בררה (וגם 156 המחודשת וה-159), מזראטי קופה וספיידר, פיאט פונטו ואונו (המקוריות) לנצ'יה תמא ורבות אחרות, ומברכות את ג'וג'ארו לאריכות ימים.

אבל מכיוון שמכוניות לא יודעות לדבר, עדיין, החליט ג'וג'ארו לחגוג בעצמו את האירוע המשמח. ואיזו דרך טובה יותר לחגוג, מלהציג עיצוב חדש ליצרנית הרכב הנחשקת ביותר בעולם: פרארי.

כך נולדה ה-GG50 (ראשית תיבות של שמו ו-50 לציון השנים), המבוססת על מכלולי פרארי 612 סקאלייטי המוכרת. ג'וג'ארו שמר על גבולות הפלטפורמה, תוך שהוא מציג את הפרשנות שלו לעיצוב. התוצאה, כך איטלדיזיין, מייצגת מחליפה אפשרית ל-575 מראנלו, כלומר קטנה במקצת מה-612. וכך, למרות בסיס גלגלים זהה (295 ס"מ), ה-GG50 קצרה בתשעה ס"מ מהמכונית עליה היא מבוססת - אורכה 481 ס"מ (490 בסקאלייטי).

העיצוב ממשיך את הקו המוכר של פרארי, עם רעיונות המשמשים את ה-612 וה-F430. זה כולל יחידות תאורה ארוכות, סבכה קדמית מחייכת (שמזכירה לפיז'ו מי עשה את זה קודם) וחלק אחורי קצר. באיטלדיזיין מתגאים במבנה החלק האחורי, שבמקום תא מטען נפרד כמו ב-612 כולל דלת אחורית (מבנה האצ'בק) שימושית יותר. גם תא המטען צמח במידותיו, תודות לשינוי במבנה מיכל הדלק, ולמרות שה-GG50 קצרה מה-612.

מכונית התצוגה של ג'וג'ארו, שתערוך הופעת בכורה בתערוכת טוקיו הקרובה, איננה צפויה להגיע לייצור סדרתי. את המחליפה של ה-575, עליה ניסו לרמוז אנשי איטלדיזיין, מופקדת סדנת העיצוב היריבה פינינפארינה, בת ברית ותיקה של פרארי.