בואו נשנה: נמשיך לעבוד, נפסיק לשלם על זה

תתפלאו, אבל יש רק דבר אחד בעולם שמאפשר לי לצאת לעבודה. לא הכישורים שלי, לא המשכורת שאני מקבלת, לא העובדה שאני חיונית, נחוצה, יעילה. לדבר הזה שמאפשר לי לצאת לעבודה יש פנים, שם, ידיים, רגליים ולב ענק. קוראים לו גננת / בייביסיטר / סייעת המועדונית / מטפלת.

כן, כן חברות יקרות, בואו נשים את הקלפים על השולחן: אנחנו מצליחות לפתח לעצמנו קריירות, מסלולי קידום ותשוקות ניהול, רק בזכות רשת הביטחון הענקית שמעניקות לנו נשים אחרות. אלה שמקבלות מאיתנו שכר תמורת הזכות והחובה להיות אמא מחליפה בזמן שאנחנו עובדות, מתפרנסות, מגשימות, מתקריירות או איך שלא תקראו לזה.

השורה התחתונה היא אחת: רוצה לעבוד? תשלמי, והרבה. אולי לא הרבה באופן יחסי, כי הרי אין מחיר לחינוך ולטיפול בילדים היקרים שלנו, אבל בהחלט הרבה ביחס למה שאת מסוגלת להכניס.

ששוב נתפתה לאלוהי הקיטורים?

ידיעה חשובה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות" מחזקת בנתונים את מה שהאמהות העובדות יודעות כבר מזמן: עלות החינוך של ילד אחד בגן מהווה במקרה הטוב 40% ובמקרה הפחות טוב 55% ממשכורתה הממוצעת של אישה במשרה מלאה, בהתאם לאזור המגורים.

הדו"ח, שערכה חברת המידע העסקי "דן אנד ברדסטריט", מאיר בעזרת פרוז'קטור ענק את מציאות חיינו האפרורית: כאשר המשכורת הממוצעת שמרוויחה אישה עובדת במשרה מלאה אינה מדגדגת את מדרגת 6,000 השקלים בחודש, בו בזמן שלהחזיק ילד בגן פרטי, או בגן טרום חובה + מועדונית, או עם מטפלת צמודה בבית, עולה לפחות 3,000 שקלים (ובמקרים של מטפלת צמודה - הרבה יותר), יהיו נשים שיעשו את השיקול הצודק שלהן ויעדיפו לא לצאת מהטרנינג, ובזמן הזה שהן ממילא בבית, אולי לעשות עוד ילד ולחסוך עוד 2,000 שקלים בחודש.

ואני שואלת, למה אנחנו שותקות? מדוע בישראל של 2005 בואכה 2006, שהיא לכל הדעות מדינה מתקדמת, מקודמת, מפותחת ומאותגרת טכנולוגית (תשאלו את ביל גייטס), לא יכולות כל האמהות שרוצות בכך לממש את הזכות הענקית שהיקום מעניק להן, ולהיות אמהות עובדות?

אז מה, ששוב ניקח דוגמה מאחרים? ששוב נתפתה לאלוהי הקיטורים ונסביר שבמדינות מתוקנות זה אחרת, ששם, מעבר לים, במקומות כמו נורווגיה, הולנד, צרפת, ספרד, אמהות עובדות זוכות לא רק למשאית עמוסת מדליות בסוף יום העבודה (מה, לא?) אלא גם לנקודות זיכוי ממס, להטבות כלכליות ואף לחופשות לידה ארוכות וממושכות יותר?

יחד, בלי לעזוב את הכיסא

אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולקרוא לכן, הגולשות. בואו נתארגן, נקבע "עובדות בשטח" ונחליט שאנחנו שמות לנו למטרה להוציא את האמהות הרוצות בכך לעבודה. איך נעשה את זה? בעזרת העכבר שנמצא ממש כרגע לימינכן. הרשת, המנגנון המופלא הזה של יכולת ה"התאגדות" בלי הצורך לעזוב את הכיסא, יכולה למנף עבורנו יופי של התחלה.

אם אתן מסכימות עם הכתוב כאן, ואם גם אתן חושבות שצריך לפעול, ומייד, על מנת להגדיל את נתח המשכורת שייוותר בידינו לאחר הפרשת התשלום ההוגן לכל אותן נשים (וגם גברים, לגנן המחליף בגן שלנו קוראים יניב וגם הוא צריך להתפרנס) ששומרות על ילדינו בזמן שאנחנו בעבודה – כתבו כאן תגובה. זה לא עולה זמן, זה לא עולה כסף, זה רק דורש מאיתנו להאמין שאנחנו יכולות לשנות.

ואיך יגדל הפער הזה בין הסכום שאנחנו מרוויחות לסכום שאנחנו מעבירות הלאה? על ידי כך שהפוליטיקאים, ובעיקר הפוליטיקאיות הבכירות והנבונות שלנו יפנימו שהכרה בהוצאות הטיפול בילדים לנשים עובדות חיונית ומתבקשת ויפעלו לקידום הנושאים הללו, אם באמצעות תיגמול ותמריץ חברות ומפעלים המעודדים העסקת נשים (הכסף הנוסף שיקבל המעסיק יאפשר לו לשלם שכר גבוה יותר לאמהות שילדיהן נמצאים בגנים פרטיים או עם מטפלות), או באמצעות הפתרון הקל יותר לביצוע: הטבות מס המוענקות לנשים עובדות.

המחקרים לטובת העובדות

ולצעד כזה יש גם יתרונות מוראליים לצד היתרונות הכלכליים: נוסף על כך שמעגל רחב ככל הניתן של נשים עובדות מגדיל את כוח הקנייה, הוא גם תורם לשיפור הביטחון העצמי, למצב הרוח ולדימוי העצמי של תושבי המדינה, ואפילו, גם אם לא חשבתם על זה, עושה משהו במישור המשפחתי: מחקרים מוכיחים שלאורך זמן זוכות אמהות עובדות ליותר הערכה מצד ילדיהן, בגלל העובדה שגם אמא יוצאת מהבית, מתפרנסת ומפרנסת.

יש לנו הכוח להעלות את הנושא הזה שוב אל פסגת התודעה הלאומית ולהניח אותו על סדר היום הפוליטי, הגם שהוא כה צפוף, דחוס ורווי יצרים גבריים. אנחנו רק צריכות להחליט, להתאחד ולבצע.

אז אתן (וגם אתם) שולחות תגובה? זה חשוב לכולנו. ככל שיתקבלו יותר תגובות, נוכל לפעול כדי להביא את רוח הדברים והלך הציבור בפני הנבחרים מקבלי ההחלטות. בפברואר, כך נראה, יתקיימו הבחירות. זה הזמן לגזור חלק מהקופון הזה, אתן לא חושבות?

• ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות
  

• לעוד טורים של ענת לב-אדלר:
  

החיים בסלואו מושן, כולל סקס שבלולי

מה זה ללכת לעבודה בשבילי, פיס אוף קייק

הקומבינה ועונשה: לעלות על עקבים ולרוץ בשיא המהירות

"הגשמה דרך עבודה"? זה טוב אולי לקיבוץ