ספר אלקטרוני ונייד זול: המצאות שישנו את חיינו?

אתם קמים בבוקר והולכים לשתות קפה. במקום לפתוח את דלת הבית כדי לקחת את העיתון שזרק מחלק העיתונים, אתם ניגשים למחשב ולוקחים מהעריסה המותקנת לצידו את העיתון שלכם – העיתון הפרטי שהרכבתם מפיסות מידע שמעניינות אתכם והופיעו ברשת במהלך הלילה. נשמע כמו סיפור שקראתם בספר מדע בדיוני?

ברוכים הבאים לעידן הנייר האלקטרוני. המחשבה על נייר אלקטרוני אינה חדשה, אולם רק לאחרונה היא הפכה למציאות. יש כמה שחקניות מרכזיות בתחום, ואחת מהן היא חברת E Ink מקיימברידג', שאחראית על הצורה המקובלת כיום לייצור נייר אלקטרוני.

איך זה עובד?

בתוך החומר השמנוני שנמצא במסך התצוגה, זורמים אינספור מיקרו-קפסולות, המלאות בנוזל כהה. בתוך הנוזל הכהה צפים חלקים לבנים. כאשר הנוזל נחשף לשדה חשמלי שלילי, החלקים הלבנים עולים אל פני השטח, ועל המסך מתקבלת נקודה לבנה. כאשר הנוזל נחשף לשדה חשמלי חיובי, החלקים הלבנים נופלים לתחתית, והנוזל הכהה יוצר נקודה שחורה.

בניגוד לטכניקת ההדפסה המסורתית, שבה מופיעות נקודות שחורות רק במקומות בהם מודפסות אותיות, הדיו האלקטרוני מכסה את כל הנייר, ומגלה איזורים שחורים או לבנים בהתאם למטען החשמלי.

ברגע שהדיו האלקטרוני קיבל את צורתו הנוכחית, הוא נותר קבוע במקומו. כדי לשנות אותו, דרושה כמות זעירה של אנרגיה, נתון חשוב במיוחד עבור החברות שמפתחות מוצרים המתבססים על הנייר האלקטרוני.

ביולי השנה הכריזה חברת פוג'יטסו על נייר אלקטרוני צבעוני גמיש. זהו הנייר האלקטרוני הראשון שהצליח לשלב תכונות של תצוגה צבעונית ויכולות קיפול. יכולות הקיפול האלו מאפשרות לקרוא את הכתוב על גבי הנייר גם כאשר הוא מקופל.

הנייר גם מצוייד בזיכרון, דבר שמאפשר תצוגה מתמשכת ללא צורך בטעינה חשמלית. החברה טוענת כי הנייר הזה הוא אידיאלי לשטחי פרסום במקומות פומביים, הן בשל צריכת החשמל הנמוכה שלו והן בשל יכולות הקיפול שלו, שמאפשרות לתלות אותו על לחות מודעות מעוגלים.

למשל, אפשר להציב מודעות על גבי נייר אלקטרוני בקניון. בכל פעם שירצו להחליף את מודעות הפרסום, יוכלו פשוט להחליף את הפקודה במחשב הראשי, ולא להחליף מודעות בכל רחבי הקניון. בתחנת רכבת בטוקיו כבר נעשה שימוש בנייר אלקטרוני. ברחבי התחנה פוזרו ארבעה גיליונות בגודל A4 שמתחלפים מדי יום כדי לסכם את חדשות אותו יום.

ספר אלקטרוני

מוצר נוסף שנעזר בטכנולוגיית הנייר האלקטרוני הושק בדצמבר. סייקו הודיעה כי בכוונתה להתחיל בשיווקו של שעון העשוי מנייר אלקטרוני. השעון, שנראה כמו צמיד, עשוי מנייר אלקטרוני בעובי של פחות ממילימטר שניתן לקיפול. פעם בדקה מוחדר לשעון זרם של אנרגיה, המשנה את התצוגה הדגיטלית על פני השעון ההיי-טקי למראה. אגב, אם אתם חושקים בשעון שכזה, כנראה שתיאלצו להיאזר בסבלנות.

בשלב זה מתכוונים בסייקו לשווק רק כחמש מאות יחידות של המוצר הזה.

בתערוכת CES האחרונה בלוס אנג'לס. השיקה סוני את Sony Reader. מדובר במכשיר במשקל 250 גרם המצוייד במסך בגודל של 6 אינטש. המסך מסוגל להציג ארבעה גוונים של אפור והמכשיר מצוייד בכרטיס זיכרון SD בנפח המספיק ל-7,500 דפים. הספר מאפשר להציג דפים בפורמט של וורד, ספורמט PDF וכן קובצי JPG. כמו כן מציע המכשיר גם קורא RSS עם תמונות, דבר שמאפשר להפך אותו לעיתון היומי שלכם, שמכיל את כל העדכונים החשובים לכם. המכשיר צפוי להיות משווק באפריל, ולעלות בין 300 ל-400 דולר. אז תתנתקו מהמחשב ולכו למיטה לקרוא מעט ספרות איכותית.

יש רעיונות שקל להתלהב מהם. אחד מהם הוא מחשב נייד במאה דולר. מדובר במחשב שמבוסס על מעבד AMD במהירות 500MHz, כמחצית מהמהירות במחשבים ניידים המשווקים כיום בצורה מסחרית. המחשב, שרץ על מערכת הפעלה לינוקס, הוא בעל שני מצבי תצוגה: הראשון הוא תצוגה צבעונית של נגן DVD נייד והשני הוא תצוגת שחור לבן שמיועדת לשימוש באור יום.

המחשב מצוייד בזיכרון בגישה אקראית דינמית (DRAM) בנפח 128MB ובזיכרון פלש בנפח 500MB. כמו כן קיימות במחשב ארבע כניסות USB, שנועדו, בין השאר, כדי להגדיל את נפח הזיכרון של המחשב באמצעות עזרים חיצוניים. המחשב יצוייד בגישה אלחוטית רחבת פס לאינטרנט. וזאת בתקווה שמספר מחשבים כאלו, שיעבדו אותו איזור, יוכלו לספק רשת אלחוטית מקומית בשיטת ה-Mesh. המחשב מצוייד גם במנואלה ידנית, שתוכל לספק אנרגיה, במקומות שבהם אין חיבור לחשמל.

עד כאן הכל נשמע מקסים. וזה עוד לא הכל. המחשב הזה הוא חלק מפרוייקט שנקרא "מחשב נייד לכל ילד" בחסות האו"ם. כדי ליצור את המחשב הירקרק הזה חברו לאו"ם כמה גופים גדולים: מעבדות המחקר של MIT – שפיתחו את המחשב בניצוחו של ניקולאס נגרופונטה – גוגל, סמסונג, מוטורולה ותאגיד התקשורת News Corp.

הגופים האלה מעוניינים להקטין את הפער הדיגיטלי במדינות העולם השלישי. וכדי לעשות זאת, כך הם חשבו, כדאי לתת לילדים במדינות הנחשלות כלי שיאפשר להם לפתוח חלון אל עולם המחשבים הגדול. לטענת האו"ם, מחשבים הם "דרך נהדרת עבור כל הילדים 'ללמוד כיצד ללמוד' באמצעות אינטראקציה עצמאית ומחקר".

התוכנית ורודה - אבל לא המציאות

אולי זה המקום לספר שבמעבדות המחקר חשבו על הכל. ילדים עניים נתקלים במקרי גניבה מדי יום, כך חשבו לעצמם המדענים במדינות העולם הראשון, ולכן כדאי להגן על המחשב מפני גניבה. זו הסיבה לצבעו הבולט של המכשיר – כדי שאף גנב לא יוכל להכניס אותו לכיס ולברוח מבלי שיראו מרחוק שיש לו בכיס מחשב נייד במאה דולר.

לפי התכנית, המחשבים יימכרו למוסדות צדקה ומשרדי חינוך במדינות כמו סין, הודו, ברזיל, ארגנטינה, מצרים, ניגריה ותאילנד. באותן מדינות יחולקו המחשבים בחינם לילדים, אשר יוכלו לקחת אותם לבתיהם, וכך לשתף גם את ההורים והמשפחה בחווית המחשוב. בפרוייקט מקווים לייצר מאה מיליון יחידות מחשב כאלו. על-פי לוח הזמנים כרגע, היחידות הראשונות יהיו מוכנות להפצה בסוף 2006 או בתחילת 2007. הייצור יחל כאשר יוזמנו וישולמו 5-10 מיליון היחידות הראשונות.

אולם לא הכל ורוד בפרוייקט הזה. יש הטוענים כי לפני שהאו"ם נותן לילדים האלו מחשב במאה דולר, כדאי שהוא ידאג להם לאוכל. במדינה כמו ניגריה, שהמשכורת הממוצעת בה היא 1,000 דולרים לשנה, סביר יותר להניח שמשפחה שתקבל את המחשב הנייד הזה תמכור אותו כדי לאכול, ולא תדאג לחווית המחשוב של הילד. כדאי לקרוא את מאמרו של שוקי גלילי שטוען כי "אם טעיתם לחשוב ש-OLAP הוא פרוייקט ברוחו של מאו צה טונג ('קערת אורז לכל פועל'), אז נדמה לי שהוא מזכיר יותר את מרי אנטואנט ('אם אין לחם שיאכלו עוגות)".

אפילו מייסד הפרוייקט נגרופונטה אומר כי לחברות ששותפות לפרוייקט "יש סיבות מעט פחות אציליות מאשר לי – ותסלחו לי שאני אומר זאת בבוטות שכזו." רק כ-11% מאוכלוסיית העולם – כ-700 מיליון בני אדם – מחוברים כרגע לאינטרנט. מה שמותיר את חברות הטכנולוגיה עם 4 מיליארד בני אדם שהיו יכולים להיות לקוחות, אולם הם עניים מדי מכדי להתחבר לרשת. במילים אחרות, חברות הטכנולוגיה זקוקות ללקוחות חדשים. עכשיו כשכל העובדות האלו נמצאות על השולחן, אפשר אולי לפקפק במניעיהם הטהורים של התאגידים ולהבין מדוע הפרוייקט הזה הוא פרוייקט שטוב לתרום לו.

בכתבה הבאה: סוללה גמישה, מכוניות חכמות ומשקפי זיכרון.

הכתבה פורסמה בגיליון פברואר של netמגזין. לחצו כאן לעשיית מנוי במחיר היכרות