שתף קטע נבחר
צילום: סידי בנק

"משתמשים בצילום כדי להביא לשינוי"

חברי קבוצת "ActiveVision" יוזמים פרויקטי צילום חברתיים, אנשי קבוצת "ActiveStills" עוסקים בצילום פוליטי, וכולם חולקים תפיסת עולם אחת: תמונות יכולות לחולל שינוי חברתי. "כיוצרים אנחנו מאמינים בכוח של הדימוי הוויזואלי להעלות את המודעות ולשנות את חייהן של אוכלוסיות מוחלשות", הם אומרים

מה הקשר בין אקטיביזם לצילום? אם תשאלו את קבוצת "ActiveStills" המתמחה בצילום תיעודי פוליטי-חברתי, וקבוצת "ActiveVision" המנהיגה פרויקטים להעצמת אוכלוסיות מוחלשות בעזרת צילום, שימוש במצלמה יכול להביא לשינוי חברתי. נאמנים לתפיסת העולם הזו אנשי שתי הקבוצות, החולקות גרעין קבוע של פעילים, מובילים בחודשים האחרונים סדרת תערוכות ופרויקטים אמנותיים. המטרה? להעלות את המודעות למצוקות חברתיות בישראל.

 

 

ראשונה היתה קבוצת "ActiveStills", שהתגבשה בשנה האחרונה סביב הפגנות השמאל נגד גדר ההפרדה הנערכות מדי יום שישי בכפר הפלסטיני בילעין. "אנחנו קודם כל צלמים אבל אנחנו גם אקטיביסטים", מסבירה קרן מנור (29), ממקימות הקבוצה. "החיבור בינינו היה על בסיס דעות משותפות בפן הפוליטי, וגם על בסיס היותנו צלמים שחולקים את אותה אג'נדה ואותו חזון אודות הצילום ומה שאנחנו רוצים לעשות איתו. זאת הדרך שלנו להגיד דברים - וגם הדרך לפעול".

 

נוסף למנור חברים בקבוצה שלושה צלמים נוספים, אדוארדו סוטראס (31) שהגיע לישראל מארגנטינה לפני כשנה, יותם רונן (21) ואורן זיו (25), כולם חיים בתל אביב. את התערוכה הראשונה שלהם, בה הוצגו צילומים מהכפר בילעין, הארבעה בחרו לתלות ברחובות עירם. המועד, שבועיים לפני

צילום: קבוצת ActiveStills

 הדיון בבג"צ בעתירה שהגישו "שלום עכשיו" ופעילים מבילעין נגד בניית שכונה חדשה בהתנחלות החרדית מודיעין-עילית הסמוכה לכפר, לא היה מקרי.

 

"התחלנו לגבש ולאסוף חומרים לתערוכה ולעצב את עצמנו כקבוצה שעוסקת בצילום חברתי ופוליטי, וכשהוגש הבג"צ החלטנו שזה יהיה הפרויקט הראשון שלנו", נזכרת מנור. "היה לנו חשוב להעלות את המודעות ולהביא את הסיפור של בילעין גם לאנשים שלא מגיעים להפגנות בכל יום שישי. לאחר כמה דיונים בתוך הקבוצה החלטנו שאנחנו לא רוצים להציג בגלריה, כי מי שיגיעו לשם ממילא יהיו אלה שכבר מכירים את הנושא. לא באנו לשכנע את המשוכנעים והמטרה שלנו היתה להביא את בילעין לאנשים שאין להם מושג ולא יודעים מה מתרחש במרחק 20 דקות נסיעה מהם. אז התחלנו לבנות את הפרויקט כתערוכת רחוב, ובשבועיים שלפני הדיונים בבג"צ תלינו במהלך הלילות את התמונות".

 

- מה היו התגובות לתערוכה?

"היה מעניין להסתובב ברחובות במהלך היום ולראות איך אנשים מגיבים. חלק מהתמונות נקרעו, אחרות דווקא נשארו היכן שתלינו אותן, ואנחנו היינו חוזרים בלילה ותולים מחדש את התמונות שנתלשו".

 


"אמא". עבודה מתוך התערוכה "תעודת זהות" (צילום: כריסטיאן לזקנו)

 

 

"מה אתם רוצים להגיד לחברה הישראלית?"

 

כמו התערוכה הראשונה של "ActiveStills", גם פעילותה של קבוצת "ActiveVision", שמנור וסוטראס נמנים על מקימיה, החלה בעקבות אירוע אקטואלי. "אדוארדו הגיע כצלם לאירוע שנערך ביום המהגר הבינלאומי, ופגש את רכז התקשורת של "מוקד סיוע לעובדים זרים" שארגן את האירוע", משחזרת מנור. "בדיוק באותה תקופה יצא הצו לגירוש ילדי העובדים זרים, והמוקד ריכז קבוצת בני נוער כדי לצאת בקמפיין הסברתי. הרעיון המקורי שלנו היה לצלם אותם, אבל בסופו של דבר החלטנו שיהיה נכון יותר לתת להם מצלמות כדי שבאמצעותן הם יוכלו לספר את הסיפור האישי שלהם".

 

וכך, במשך ארבעה חודשים הוזמנו כ-15 ילדי עובדים זרים מדרום אמריקה ואפריקה לסדנה שנערכה בשיתוף "מוקד הסיוע לעובדים זרים", במהלכה הם למדו טכניקות צילום וכיצד ניתן לספר סיפור באמצעות תמונות. "השאלה ששבה ועלתה במהלך הקורס היתה 'מה אתם רוצים להגיד לחברה הישראלית ולממשלת ישראל שרוצה לגרש אתכם?', ומהתשובות שלהם למדנו המון", אומרת מנור. "גילינו שהם

צריכים להתעסק כל הזמן בשאלות כמו 'למה אני רוצה להישאר כאן?', לאן אני שייך?' או 'למה אני שונה?'. חשוב לזכור שאלה צעירים בגיל ההתבגרות, בשנים הכי קריטיות של החיים, שבעצם עברו כאן, בארץ, את השנים המעצבות שלהם".

 

תוצאות העבודה המשותפת, 40 צילומים כובשים בעוצמתם פרי מצלמתם של משתתפי הסדנה, מוצגות מהשבוע במתנ"ס שינקין התל אביב במסגרת התערוכה "תעודת זהות". "מעניין לראות את הנושאים שהם בחרו לתעד, שגרת העבודה של ההורים, המשטרה, ביקור במשרד הפנים", מעידה מנור. "לתערוכה קראנו "תעודת זהות" כי מצד אחד זאת היתה המהות של העבודה שלנו, לפרק את הזהות שלהם ולבדוק ממה היא מורכבת. מצד שני קראנו לה כך כדי להצהיר שאולי מדינת ישראל לא מוכנה לתת להם תעודת זהות, אבל הנה הם מציגים את תעודת הזהות שלהם בתור ישראלים".

 

לתמונות המטלטלות בכנותן, מצורפים בתערוכה טקסטים שכתבו הצלמים הצעירים: "לא נולדתי כאן אבל כאן אני רוצה ללדת את ילדיי. אין לי ארץ אחרת, אולי פעם היתה לי אבל עכשיו אני מכירה רק מקום אחד", מספרת אחת מהן בטקסט שכותרו "ילדים"; "המדינה שלי היא הרחוב. זה מה שאני מכיר, ובגלל זה אני רוצה להישאר פה. ברחוב בארץ, למרות המשטרה, אני מרגיש בטוח. אני יכול בחמש לפנות בוקר ללכת לישון על ספסל ברחוב, ולהרגיש כמו בבית", מתאר אחר; ואילו בטקסט הנושא את הכותרת "גיבורים" נכתב כי "לילדים של הקשיש שאימא שלי מטפלת בו אין זמן להעניק את מה שאימא שלי נותנת לו. אני לא מתביישת שבאים לאימא שלי ומבקשים ממנה 'בואי תטפלי בסבא שלנו' או 'בואי תנקי לנו את השירותים'. אני גאה בזה. בעיני, אנחנו פה הגיבורים".

 


"טפסי בקשות לאשרה שלי ושל אחי". מתוך התערוכה (צילום: ריצ'רד סוארז)

 

 

"הסובייקט מפנה את המצלמה אל עצמו"

 

כשהיא נשאלת האם היא מרגישה שהפרויקט שינה במשהו את תפיסת עולמם של המשתתפים, מנור נזכרת איך גילה אחד מהם את כוחה של המצלמה במהלך זימון למשרד הפנים. "ריצ'רד, אחד הילדים שהשתתפו בקורס, ניגש עם אחיו למשרד הפנים כדי להוציא אישורים. זאת חוויה מאוד לא נעימה וארוכה, במיוחד כשמדובר בילדים, שכוללת תשאולים ותחקורים. וכך, באמצע היום, הוא שלף את המצלמה והתחיל לצלם. פתאום הוא גילה שיש לו כלי שבאמצעותו הוא יכול לפעול למען מה שהוא מאמין בו, מקום שבו יש לו עוצמה.

 

"תרומה נוספת של התהליך הזה היא היכולת לנתח את עצמם, ואת הזהות שלהם, ממקום אישי ועמוק", מנור מוסיפה. "מול משרד הפנים הם חייבים להציג סטריאוטיפ מאוד ברור של ישראליות, מול התקשורת הם צריכים להציג את אותו

צילום: אנה מריה קנטיו

 סטריאוטיפ כי הם בעצם מייצגים את שאר העובדים הזרים שמסביבם. אבל בצילום הם יכולים לייצג את עצמם כפי שהם, ברמות מאוד גבוהות של חשיפה של עצמם, של המשפחה שלהם, של הפחדים הכי נוראים והאהבות הכי גדולות".

 

- איך אתם מתכננים להמשיך את הפעילות?

"כשראינו את האפקטיביות של העבודה עם ילדי העובדים הזרים, החלטנו שיהיה נכון לעשות עבודה דומה גם עם ילדים ובני נוער מאוכלוסיות נוספות. כדי שנוכל לעבוד טוב יותר, ובצורה יותר מסודרת במקומות שונים בארץ, החלטנו להקים עמותה". לשם-כך חברו למנור ולסוטארס הבמאית התיעודית קרן שעיו, הצלמת והמרצה סוזאנה לאוטרבך שהגיעה לישראל מגרמניה לפני כשלוש שנים, ופדריקה שוורצר, בוגרת לימודי קונפליקט וזכויות אדם, שהיגרה לארץ מגרמניה לפני כשנה וחצי.

 

"הרציונל שעומד שמאחורי סוג העבודה הזה הוא הרצון להפוך את הסובייקט הצילומי למצלם", מנור מסכמת. "המטרה היא להשתמש במדיום הוויזואלי כדי להביא לשינוי, אבל הפעם מנקודת המבט של מי שהיה עד עכשיו האובייקט. אנחנו רוצים לתת לאוכלוסיות שונות את האפשרות להשתמש בצילום התיעודי כדי להביא לשינוי בחייהם ובחברה. כיוצרים אנחנו מאוד מאמינים בכוח של הדימוי הוויזואלי להעלות מודעות, אז אנחנו מסובבים קצת את המצלמה: מי שמצלם הוא זה שקובע את נקודת המבט - והפעם הסובייקט מפנה את המצלמה אל עצמו".

  

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: קבוצת ActiveStills
"זאת הדרך שלנו להגיד דברים". תערוכת הרחוב "בילעין"
צילום: קבוצת ActiveStills
צילום: קבוצת ActiveStills
"לא באנו לשכנע את המשוכנעים". תערוכת הרחוב "בילעין"
צילום: קבוצת ActiveStills
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים