טל מוסרי נזכר בכיתה א': היום היו קוראים לזה חנון
כשכל הילדים הלכו לים ולבריכה בחופש הגדול שלפני כיתה א', טל מוסרי הכין מדבקות למחברות, קנה כלי כתיבה ובחר תיק בית-ספר עם תמונה של פו הדוב. בלילה שלפני הוא בקושי ישן. היום, הוא אומר, היו קוראים לי חנון. זכרונות מהיום הראשון שלו ללימודים
ההתרגשות הגדולה החלה כבר בימים הראשונים של החופש הגדול לפני כיתה א'. בשעה שכל הילדים הלכו לבריכה ולים - אני הייתי עסוק במסעות קניות עם אמא שלי וחיפוש אחרי מחברות, עפרונות ומחקים מתאימים. את הימים שלאחר מכן הקדשתי לעטיפת המחברות והספרים, הדבקת מדבקות וכתיבת שמי עליהן. ההתרגשות המשיכה גם אחרי שכל המטלות מולאו. ילקוט בית-הספר, שכבר היה מסודר בקפידה, היה מונח ליד המיטה שלי כבר מתחילת אוגוסט ובכל בוקר התעוררתי ובדקתי שהכל נמצא במקום.
ההתרגשות בשיאה. טל מוסרי ביום הראשון ללימודים
אחרי ציפייה ארוכה הגיע הערב שלפני הראשון לספטמבר 1981. לא הצלחתי להירדם כל הלילה, אבל בסוף זה כנראה קרה כי אני זוכר שהתעוררתי בבוקר מוקדם לפני כל המשפחה. לבשתי את הילקוט הענקי שלי, לקחתי את תיק האוכל שעליו היה מצויר פו הדוב והתייצבתי לצילומים – בכל הפוזות האפשריות: עם הילקוט ובלעדיו, עם חבר טוב, בירידה מהמדרגות וליד הדגל ברחבת בית-הספר. היום בטח היו אומרים שהייתי ילד חנון, בזמני קראו לזה "ילד טוב ירושלים", למרות שלמדתי בבית-הספר צהלה בתל-אביב.
בבית הספר שלי היה נהוג שילדי כיתה ו' הובילו את ילדי א' לכיתה יד ביד. אני לא זוכר מה שמו של הילד שאחז את ידי ולקח אותי, אבל אני זוכר עד היום כמה הרגשתי גדול.
מאז ולאורך כל שנותיי בבית הספר הילקוט, המחברות והספרים היו מוכנים עוד בתחילת החופש הגדול. למרות שסיימתי את לימודי כבר ממזמן, עד היום בכל ראשון בספטמבר אני מתעורר מוקדם בבוקר כדי להסתכל על הילדים שצועדים בפעם הראשונה לבית-הספר. למרות שאני כבר ממזמן לא צועד איתם - אני מתרגש ביחד איתם.
טל מוסרי הוא שחקן בסדרות טלוויזיה ובתיאטרון
גם הם נזכרים ביום הראשון שלהם בבית-ספר:
