רכב

כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

היום השלישי - השטן מחייך אליך

ביום השלישי התחרות מתחילה לתת את אותותיה אצל כל המשתתפים הישראלים: האופנוע של ערן גלוסקא עושה צרות, הפאג'רו של רז והלל נתקע ורק ניצן וגיתאי עוד שומרים על קצב מהיר. אבל כולם אופטימיים

אלי פנגספורסם: 05.10.06 , 20:34

יום ה', 5.10, קטע תחרותי שלישי בין דחלא לפראפרה.

הקטע היום חזר בחזרה צפונה את חצי הדרך בין דחלא לבחרייה - אל נווה המדבר פראפרה, בליבו של המדבר הלבן. אמנם חצי הדרך על הכביש, אבל הק"מ המדודים של מסלול הראלי בשטח היו ארוכים כמעט כמו יום האתמול (402 ק"מ).

ובסוף היום המתיש הזה בשטח, התוצאות לא הכי מעודדות. עכשיו, שוב - כמנהגנו מימים ימימה ולמען הסר דאגה מליבכם, רק נבשר שכולם בריאים ושלמים בחניון הלילה. רק שהיום הזה היה, אם להתנסח בעדינות, גרוע לכולם.

זהירות מהיום השלישי

לפני שערן יצא לראלי, הייתה לו שיחה קצרה עם אחד הספונסרים שלו - ערן סטאריק מ"סטאריק אנג'ניריג" - שאמר לו להיזהר מהיום השלישי באירועים ארוכים שכאלה. זה היום שבו "השטן מחייך אליך". ואכן, כבר על הבוקר עם עינים אדומות משנת לילה קצרה, ערן גלוסקא נזכר בדיוק במשפט הזה מאותה השיחה. כשעמד להניע את האופנוע, גילה ערן שמערכת החשמל קרסה. אין מתנע, אין GPS, אין מד מרחק, הסנטינל (המכשיר שמזהיר אותך מפני עקיפה אלימה של רכב מהיר ממך) שבק חיים ומערכת הגלילה של ספר הדרך מתה. מעבר לכך, כשמנסים לסדר את הכל, האופנוע שורף פיוזים.

האופנוע מקיים את קללת היום השלישי. גלוסקא וחברים (צילומים: אלי פנגס)

אבל לא בזה הסתיימו אירועי הבוקר הארור הזה. הפאוץ' שעל הכנף האחורית היה משום מה פתוח והטלפון הלווייני, יחד עם מכשיר איתות המצוקה להנהלת הראלי, כנראה נגנבו. בסוף היום הנזק יסתכם ב-1,000 יורו תשלום על מכשיר המצוקה האבוד ו-1,900 שקל השתתפות עצמית על הטלפון הלווייני השכור. אבל זו כבר מתמטיקה של סוף היום. בבוקר הוא זינק בלי אמצעי ניווט ובלי יכולת לדווח במקרה חרום.

הזינוק היה, מן הסתם, תחת לחץ - וערן זינק לא מרוכז. אחרי שישה קילומטרים הוא מצא את עצמו מתגלגל קדימה ממרומו של סכין בדיונה. בלי מתנע הוא נאלץ לקפוץ על רגלית ההתנעה דקות ארוכות. עצבני ומתוסכל הוא המשיך ושילם בעוד המון נפילות במהלך השעתיים הבאות. עד שהוא הבין שאין טעם לכעוס ולקח את עצמו בידיים. איש זן, כבר אמרנו?

"זה מה יש ועם זה ננצח" אמר פעם מישהו מיואש, וערן החליט שזו תהיה דרכו. הוא הצליח לנווט באופן חלקי, עקב אחרי רוכבים כשהקצב התאים לו (למרות שהוא מהיר מרובם) ואחרי קוליסים כשהיה לבד. כל הזמן מתוך דאגה שאם יתקל בבעיה אין לו דרך לדווח על כך ולדאוג לחילוץ. בנקודת התדלוק הוא לקח את הטלפון הלווייני של משאית הסיוע והמשיך להילחם עד נקודת הסיום, עדיין עם קצר חשמלי ובלי יכולת לקבל אזהרות ממערכת הניווט על סכנות.

מתחרים בצוותים מיומנים - ומתוקצבים - היטב

בסוף היום הוא פירק את האופנוע ואז איציק חש לעזרתו. כשנתקלו במבוא סתום, איציק השתמש בחוצפה ישראלית מבורכת וגייס לעזרה את המכונאים של קבוצת KTM הרישמית - אלה שמובילים את הראלי עם מארק קומה. היה שם רגע של תקווה, אבל גם להם לא היו פיתרונים. במהלך כל היום המייאש הזה, ערן הגדיל לעשות והצליח להישאר בדיוק באותו המיקום (24). בכדי לקבל פרופורציות, שליש מהמתחרים על אופנועים כבר פרשו - מי בגלל תקלות טכניות ומי בגלל תשישות.

לא קל גם על ארבע

גם ניצן וגיתאי לא חוו היום יום קל. אחרי היומיים האחרונים בהם זכו לחינוך מחדש בכל מה שקשור למאמץ שלהם ושל המכונה, הם כבר ידעו לא לצפות ליום טיול. עדיין יש רעשים ביזאריים מתחת לאוטו והמנוע הרגיש חלש יחסית (בסוף היום התברר שפילטר האוויר הורכב הפוך. תוצאה של עבודה בחושך אחרי יום ארוך ומתיש אתמול).

הקטע הראשון של היום היה איטי יחסית וטכני, אבל הקצב היה סביר במסגרת המגבלות. באזור הקילומטר התשעים, באחד המעלות, ניצן זיהה את האוטו של רז והלל תקוע. הוא עצר לידם וחילץ אותם בעזרת רצועה לאחור (עוד נגיע לזה). משם הם התיישרו על אותו ים של חול, שטוח ומונוטוני. שם שניהם חוו סוג של ורטיגו, כשאין להם שום נקודת ייחוס לגבי המהירות, הכיוון ואפילו השיפוע בו הם נוסעים. בשלב הזה עוקף אותם רז בחזרה ומוכיח להם כמה המנוע שלהם מתקשה בנשימה (כאמור, עניין שנפתר בערב).

ניצן וגיתאי שומרים על הילוך גבוה. בתמונה העליונה: רז והלל ברגע של נחת

משם המשיכו ניצן וגיתאי, על-פי עדותם הנהלהבת, לרכב בנופים אדירים: נהרות של חול בין פטריות סלע ודיונות ענק. הם נתקעו על הסכין של אחת מהן, גלשו לאחור, אבל לא מספיק - ונתקעו בתחתית למשך דקות ארוכות. לא עזרו כל המאמצים והם התישו את עצמם. לבסוף עצרו את אחת המשאיות, שחילצה אותם לאחור ברצועה תוך קשיים עצומים וכמעט שקעה בעצמה.

משם המשיכו על הגז, ובניווט מדוייק כמעט לחלוטין קיבלו שיעור מתיש וכואב פיזית על אתגרי עבירות והתדירות בה הם יכולים להגיע. את היום סיימו לבסוף ללא תקלות במקום ה-18.

יש מאוכזבים

רז והלל, כפי שרמזתי בארועי הפרק הקודם, מואכזבים. ביום הראשון הם זחלו בזהירות מכיוון שהשתמשו בצמיגים החלופיים שלהם - אחרי תקרים בקטע של אבנים חדות כסכין. ביום השני הייתה דליפת לחץ מאחד הצינורות במערכת הטורבו

והם לא יכלו לפתח מהירות. כבר כאן יש עיכוב של שעתיים מצטברות - וזה המון כשאתה רץ מול ב.מ.וו רישמיות לפודיום.

את היום השלישי הם התחילו מעולה, הצליחו לעקוף שש מכוניות והתמקמו בדרוג אחרי שני צוותי הב.מ.וו, ניסאן שרצה השנה לדקאר והבאגי זיל המפלצתית של הרוסים. כולם עם רכבים חזקים בטירוף ועם קבוצות מפוארות וסופר-מקצועיות.

הכל עבד לפי התוכנית לפצות על אובדן הזמן בקטעים קודמים, עד שהפאג'רו שלהם נתקע בקילומטר ה-90 על סלע גדול במהלך טיפוס חולי. הם ניסו לחלץ אותו בכל האמצעים, ובמשך 35 דקות עבודה הוא זז רק כמה סנטימטרים. ואז הגיעו ניצן וגיתאי וחילצו אותם.

45 דקות אחרי השקיעה הם המשיכו בדרך, כשרז מדווח על תסכול וחוסר ריכוז שהקשו עליו לחזור לקצב גבוה במשך שעתיים. ואחר-כך היה תקר והנה הלכה עוד שעה בשלב קריטי מאד בראלי. עכשיו, מהמקום השביעי במכוניות, הם מתחילים להיות תלויים במזל רע של אחרים בכדי להגיע לפודיום הנכסף.

סוגרים יום

מחר ימשיך הראלי צפונה מפראפרה חזרה לבחרייה. 409 קילומטרים, המחולקים לשני קטעי מדידת זמנים שבינהם קטע קישור בן 35 קילומטרים. תוואי השטח די דומה לזה של היום, אך אמור לכלול מעט פחות דיונות. מה שאומר שהם חוזרים לאזור האבנים החדות.

אפילו ה"פנגס-מוביל", משאית החילוץ, סבלה ביום הארור מתקר

נכון לכתיבת שורות אלה, ניצן וגיתאי עייפים אך מוכנים ומזומנים לזינוק מחר. רז והלל מתכוונים להמשיך ללחוץ הכי חזק שאפשר בכדי להיות שם כשמישהו מהמובילים עליהם יפשל. באופנוע של ערן הבעיה עדיין לא נפתרה והוא החליט לוותר על המתנע. המצבר נמצא עכשיו בטעינה, בתקווה שיצליח לתמוך את מערכות הניווט לכל אורך היום הבא.

והנה מבזק קצר, נקודת אור של נחמת עניים ביום הקשה הזה: לפני כמה דקות, במהלך התדריך לקראת מחר, הזמין מנהל הראלי את ערן גלוסקא לבמה והעניק לו בקבוק שמפניה כאות הערכה להתמדה שלו ביום המייאש שעבר עליו מבלי לאבד מיקום לנוכח ערימת הקשיים. פרס על "רוח הראלי". לחיים!

כאן פנגס, רות סוף.