רק על עצמי
דווקא הפסטיבל של המדיום הכי פופולארי ורווחי בישראל, הוא הפסטיבל הכי סגור ושמרני בארץ. גם השנה התעסקה הביצה הטלוויזיונית בעיקר בעצמה
גם השנה נדדה רוב תעשיית הטלוויזיה לצפון המדינה. הפעם גשם זלעפות פקד את פסטיבל ראש פינה, וזה גם היה הדבר היחידי שהסעיר באמת את המשתתפים.
אם לפני שנתיים היה זה המכרז בערוץ השני שהוביל את הפסטיבל, ולפני שנה אבי ברזילי והמאבקים בערוץ 10 היו הנושאים הבוערים בשטח, השנה היה קשה למצוא מכנה משותף אחד. כמובן, שתפקיד התקשורת
בעת מלחמת לבנון השנייה שיחק תפקיד גדול בשני דיונים בראש פינה, אך גם בהם השורות התחתונות לא הביא איתן בשורות מרעישות ומפתיעות.עם זאת, בזכות אותם דיונים, השנה ניתנה לפסטיבל הזדמנות להוכיח את עצמו גם ככלי לביקורת עצמית ולא רק לטפיחה על השכם. במהלך הפסטיבל הוקרנו קטעים מתוך מהדורות החדשות בימי המלחמה, בהם נראו הכתבים מוסרים אינפורמציה מסוכנת וכואבת שהובאה לדיון במשפט הציבורי.
חייבים להודות, הדיונים הרבים שהתקיימו במהלך שלושת הימים לא סחפו אחריהם את המשתתפים. חלקם היו הכרחיים, מצחיקים ואפילו חשובים, אבל לא הגיעו בשורות חדשות מפי הבכירים בביצה. גם הדיון הפוטנציאלי ביותר על תוכן טלוויזיוני, שכלל את נבחרת החלומות האינטלקטואלית של המסך הקטן, ביניהם מולי שגב, יובל נתן, רענן שקד, אלון שטורזמן ואבי כהן – הפך לשיחה על האיום האינטרנטי כלפי הטלוויזיה. שידורי התוכן הטלוויזיוניים העתידיים נשכחו בצד, כך גם סיכמה את הדיון מנהלת הרכש של yes, דנה שטרן. אגב, כשבמהלך הדיון בכל זאת הוזכרו שמות של תוכניות וביניהן תוכניות רכש של הלווין, שטרן לא שכחה להזכיר לנוכחים באולם באיזה תאריך ויום משודרת התוכנית. כי סך הכל באנו לעבוד.
מזינה את עצמה
ישנן כמה מטרות לפסטיבל הברנז'ה השנתי. אחת מהן ה"מינגלינג" – כולם מתחככים בכולם, משאירים כרטיסי ביקור על הדלפק ודנים ברכילות הברנז'אית או בצילומים המבוסמים של עדי אשכנזי. אך כשתישאר הרכילות בצד, יש לזכור שהפסטיבל, כמו כל פסטיבל שמכבד את עצמו, גם אמור לחבר בין יוצרים חדשים לבכירי התעשייה, ולחשוף עשייה רעננה ומקורית.
הקרן על-שם יוהנה פרנר ז"ל העניקה השנה מלגות על מנת לעודד את העשייה והיצירה בטלוויזיה ובקולנוע. בהחלט מלגה חשובה וראויה, אך משום מה ישנה הרגשה כי קולות חדשים אינם נשמעים בפסטיבל וקשה מאוד להצביע על תגליות. להבדיל מפסטיבלי תרבות אחרים, כמו פסטיבל הקולנוע בחיפה או פסטיבל התיאטרון בעכו, בפסטיבל הטלוויזיה רוב הכותרות, השיחות והידיעות מתחילות ומסתיימות באבי ניר.
מעניין שהמדיום הפופולארי והרווחי ביותר בישראל עורך את הפסטיבל הכי סגור ומצומצם. סביר להניח שמי שאינו קשור לתעשייה אין לו באמת מה לחפש בראש פינה, וכך עושה הברנז'ה את מה שהיא עושה בצורה הטובה ביותר – מזינה את עצמה.
ויש גם רכילות מהצפון. כנסו
