נחשפה ליבת החדשנות של האינטרנט: יצירתיות 2.0

לאחרונה התגלתה ליבת יצירתיות החבויה במעמקי האינטרנט, שמובילה לתופעות מפתיעות הנחשפות בהתפשטות הגלקסיה של ווב 2.0: הופעת הצורך בהפרדת המדע מהמדינה. ההזדקנות של הספריות, האוניברסיטאות וכתבי העת האקדמיים שמול ויקיפדיה נראים כמו כרכרות סוסים מול חלליות. דמוקרטיה 2.0. 200 מיליון אנשים המתפרנסים מיצירתיות, ועוד. 

הסוד של המהפכנות האינטרנטית: חומרה, כללי משחק (לוגיקה), תוכן 

את התגלית המפתיעה גילה הפרופסור למשפטים ולטכנולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד לורנס לסיג, תוך כדי מתיחת ביקורת על חברות הטלקום והתכנים. הוא גילה זאת בעקבות הפרופסור למשפטים יוחאי בנקלר מאוניברסיטת ייל, שמחלק את הדיון בטכנולוגיה לשלוש שכבות:

1. שכבת החומרה. למשל, כבלי הטלוויזיה או כבלי הטלפון. 

2. שכבת הלוגיקה או כללי המשחק. למשל, מי מחליט לאן לנתב את שיחות הטלפון או אילו תוכניות לשדר בכבלים ובאיזו שעה.

3. שכבת התוכן. למשל, תוכן הסרט המשודר או תוכן השיחה בטלפון. 

בהתייחס לכל אחת משלוש שכבות אלה, ניתן לשאול מה צריך להיות בהם חופשי ומה נשלט? קיימות האפשרויות הבאות:

א. בפארק שהוא חומרה ציבורית, כל אחד יכול להחליט מתי לדבר (כללים) ואיזה תוכן לומר (תכנים). גם הרחוב הוא כמו הפארק. גם נוסחת אינשטיין, E=MC*C אנרגיה שווה למכפלת המסה בריבוע מהירות האור, היא כמו הפארק. גם קוד פתוח ותוכנה חופשית כמו קוד המקור של הלינוקס, הם כמו הפארק.

ב. באולם הופעות פרטי שהוא חומרה פרטית, הבעלים קיבל כסף מהלהקה כדי שהיא תקבע את הכלל מתי תהיה הפסקה בהופעה ואת התוכן והרפרטואר שהלהקה תבצע.

ג. ברשת טלפונים מונופוליסטית יש שליטה גם על החומרה (הקווים), גם על הניתוב של השיחות (הכללים עם מי ומתי אפשר לדבר), אך לא על התוכן שאותו האנשים אומרים בשיחת הטלפון.

ד. ברשת כבלים יש שליטה גם על החומרה, גם על הלוגיקה והכללים שקובעים מה נראה ומתי, וגם על התכנים שרשומים בזכויות יוצרים.

שלוש השכבות של האינטרנט

גם האינטרנט מבוסס על שלוש שכבות. שכבת החומרה מכילה את המחשבים (או מכשירי הסלולר) שהם מכשירי הקצה, ואת קווי התקשורת המחברים בין מכשירי הקצה. הבעלים של של המחשב והבעלים של הקווים שולטים עליהם. שכבת הלוגיקה מכילה את פרוטוקולי התקשורת (TCP/IP) ואת המבנה הקרוי "מקצה לקצה" שפירושו הוא שהחוכמה של האינטרנט מצויה אצל משתמשי הקצה ולא אצל גורם מרכזי.

שכבת התכנים מכילה תוכנה, מוסיקה, ספרים, חדשות, ועוד. חלק מתכנים אלה הוא חופשי כמו תוכנה חופשית (לינוקס) וחלק אחר אינו חופשי כמו חלונות. 

שכבת הלוגיקה של האינטרנט היא חופשית לחלוטין. שכבה זו היא הליבה המהפכנית של האינטרנט שמתחילה להתגלות רק בדור השני של התפתחות האינטרנט: ווב 20.

חברות הטלקום וחברות המוזיקה והסרטים שרוצות להפלות בין תכנים ומשתמשים בניסיונם לחקיקה שתבטל את נייטרליות האינטרנט, טועות או/ו מטעות בשני מישורים יסודיים: המישור הלוגי, והמישור התועלתני. 

מעשה במארח חמדן ובאיכר טיפש: מה הנמשל? 

א. גם אם זה נכון שקו התקשורת החומרי הוא בבעלותם, פרוטוקול האינטרנט אינו בבעלותם! זה כמו שאדם שטוען שבתוך ביתו הפרטי מותר לו לגנוב מהארנקים של אורחיו.

השכבה הלוגית של החוק של המדינה במקרה זה היא מעל לבעלות החוקית על ה"החומרה" שהיא הבית הפרטי. כלומר, חברות הטלקום טועות או מטעות, מבולבלות או מבלבלות, בין שתי השכבות. בלי פרוטוקול האינטרנט, אין לחברות הטלקום שום גישה לאינטרנט. כמו שבלי חוקי המדינה היסודיים האוסרים גניבה ורצח, אין חוקי רכוש פרטי.

ב. ההצלחה העצומה של האינטרנט כבר בעשור הראשון, המתבטאת גם בהתפשטות הרשת מ-10 מיליון משתמשים ב-1995 ל-1 מיליארד משתמשים ב2005 (פי 100! תוך עשור) וגם ביצירת עושר חסר תקדים בקרב עשרות אלפי מיליונרים חדשים, נובעת מהיצירתיות ללא תקדים שחבויה בליבה הלוגית שלה.

החלק העיקרי משווי השוק של ענקיות הטלקום בעולם נובע מהשכבה הלוגית שבתוך האינטרנט. השתלטות על השכבה הלוגית היא בדיוק כמו האיכר החמדן והטיפש הרוצה לשחוט את התרנגולת כדי להוציא שלושה ביצי זהב שנמצאים בתוכה במקום לטפחה ולקבל ממנה עשרות ביצי זהב.

מה שחמור ביותר הוא שחברות הטלקום רוצות לשחוט לא את התרנגולת הפרטית שלהם כמו במקרה של האיכר, אלא תרנגולת ציבורית. יש כאן גם הרבה טיפשות וגם הרבה עושק הציבור.

מדע 2.0: הפרדת המדע מהמדינה  

מאז 2005 כבר לא מדובר בהתפשטות אלא בהתפוצצות! זאת משום שאמצעי המדיה הקודמים כמו כתב היד והנייר, הדפוס, והטלוויזיה, היו מחוסרים ליבה לוגית חופשיתנית ויצירתית בדרגה כה גבוהה כמו האינטרנט. הליבה הלוגית התפשטה בעדינות בדור הראשון של האינטרנט (ווב 1.0).

אולם, בדור השני של האינטרנט (ווב 2.0: בלוגים, ויקיפדיה, תגיות, פרסום בגוגל וכו') הליבה הלוגית מתחילה להתפוצץ ולמוטט את אבני היסוד של העולם הישן שהכרנו במאות השנים האחרונות. בין אבני הבניין המתפוררות ניתן למנות את: הדמוקרטיה הייצוגית, המדע, האוניברסיטה 1.0 שמוחלפת באוניברסיטה 2.0, והתרבות המודרנית. 

הדמוקרטיה הייצוגית (דמוקרטיה 1.0) מתגלה כמגושמת ולא רלוונטית, והיא עומדת להשתדרג לדמוקרטיה 2.0.

המדע שהיה האוונגארד של התרבות המודרנית נחשב בעידן האינטרנט, כבר הפך לגורם בולם יצירתיות. אם במאות השנים האחרונות החדשנים היו בעד הפרדת הדת מהמדינה, במאה ה-21 החדשנים הם בעד הפרדת המדע מהמדינה!סגירותם של הספריות האקדמיות ושל כתבי העת המדעיים היא רק ביטוי אחד של הלוגיקה האנטי יצירתית של העולם שלפני הוויקיפדיה. 

התרבות המודרנית שהתבססה על המושג זכויות יוצרים היא אפיזודה מקרית וחולפת בהיסטוריה. אפיזודת ופוזת זכויות היוצרים היא רק בת פחות מ-300 שנה. אלפי שנים העולם הסתדר טוב מאוד בלי זכויות יוצרים, כי העולם ידע שלא מדובר בזכויות יוצרים, אלא בשליטה של תאגידים.

לא זכויות, אלא שליטה ולא יוצרים אלא תאגידים בירוקראטיים. התרבות הפוסטמודרנית מושפעת מאוד מהליבה הלוגית של היצירתיות. מושגים כמו "מות המחבר" ו"ההמון חכם יותר מן הגאון", הם נגזרות של התרבות החדשה.  

הליבה הלוגית היצירתית של האינטרנט יוצרת פרדיגמה חדשה ואולי יותר מכך, צורת חיים חדשה, עם אתיקה חדשה שהיא אתיקה 2.0 ומודל עסקי 2.0. לסיג כותב על העגלונים מהמאה ה-21 המוצאים עצמם לפתע בחללית של המאה ה-20.

כמותו כותב פלורידה על 200 מיליון עובדים בעולם המתפרנסים מיצירתיות, כחלק ממיליארד עובדי מידע וידע המתפרנסים מסמלים ולא מגידול עגבניות או ייצור מכוניות. עובדי ידע אלה ובמיוחד עובדי היצירתיות, הם המממשים ביום יום שלהם את הליבה היצירתית של האינטרנט שווב 2.0 הוא רק עוד שלב בהתפשטותה.

"מרושתים": לבלוג המלא