אחים לצרה: בן גוריון כותב לאחותו
בין מסמכיה של ציפורה גרין נמצא מכתב מרגש שכתב לה אחיה מארץ ישראל, לאחר ששמע על הירצחו של בעלה ותלאותיה של המשפחה
ירושלים י"ד אב תרפ"ב
פיגלה מחמדי,
את מכתבך האחרון מ-19.6 קיבלתי. מקודם לא קיבלתי ממך כל מכתב, אך ידעתי שאת כבר בפלונסק. חושבת את שאני שכחתי אותך – האפשר כדבר הזה? אני אותך? האשכח את ילדותי ואהבת אמנו ואושר נעוריך ויגון אסון חייך... האין תקותך תקותי וצערך צערי ועתידך עתידי וילדיך ילדי?... האפשר לי לנוח ולשקוט כל עוד את גולה ונודדת, כל עוד אין מחסה ושמש ואור ומולדת וגם אב לשני בניך – האם לא אהיה להם כאב כהיותי אב לגאולה ועמוס?...
יודע אני את סבלך ברוסיה טלטולי וענויי דרכך וקושי חייך עכשיו בפלונסק, ולא מתוך אדישות לא החשתי להביאך הנה. וחלילה לך, פיגלה, לחשוב שמישהו עיכב בעדי. לא רק בי תמצאי אח, כי גם בפולה תמצאי אחות אוהבת, ביחוד כשתכיר אותך מקרוב.
חבל שיצא כך שעד היום איני יודע שם ילדך הצעיר, וכל זמן שלא יתקבל פה שמו – אי אפשר להשיג הרשיון בשבילך, אבל נסיעתי מפה לא תעכב, כי עשיתי כל ההכנות הדרושות כמו שכתבתי במכתב לאבא.
קשים החיים ומרים, מי כמוך מרגישה זאת, אבל אל תפלי ברוחך, פיגלה, יש שילומים וגמול בעבודה, ועוד נכון לך יום עבודה גדול פה, בארצנו.
אני מאמין שבקרוב נתראה ויחד נסע בחזרה הנה. נשיקות לילדיך.
דוד
