שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    כל החיים זה טיימינג, בעיקר אצל נשים

    גברים חושבים שהם כלים. שולחים לאוויר משפטים מפגרים כמו “ראית, אחי, איך הבאתי לה אותו בקטע”. תתעורר, דביל, לא הבאת ולא שיחקת. בסך הכל היית בזמן הנכון במקום הנכון. פרק נוסף מתוך הספר החדש "ככה לא בונים חופה"

    תוך כדי נסיעה על הכביש לתל אביב חשבתי על הפגישה אתמול עם חן. “איך בחור כמוך עדיין רווק בגיל 32?" שאלה חן את השאלה הבנאלית והמתבקשת כל כך.

     

    “אני מאלה שעדיין מאמינים באהבה", הישרתי מבט עמוק.

     

    “ולא התאהבת אף פעם?”

     

    “ברור שהתאהבתי, רק שזה קרה כשהייתי צעיר מדי מנטלית, וירד לי, ומאז חוויתי אהבות שלא סיפקו אותי, אז העדפתי להישאר רווק. על הכל אני מוכן להתפשר - לא על הרגשות שלי".

     

    “אז אתה בטח מצטער שזה נגמר, לא?”

     

    “לא! זאת היתה החלטה נכונה של שנינו, כי אילו היינו מתחתנים היינו סובלים, וזה היה נגמר תוך שנה-שנתיים".

     

    “ואם היית מכיר אותה היום?” הסתקרנה.

     

    “כנראה הייתי מתחתן איתה. היום אני הרבה יותר בשל. כל החיים האלה זה טיימינג".

     

    הרגשתי עייפות גדולה נופלת עלי, לאחר לילה חסר שינה. הגברתי את מהירות הנסיעה לכיוון ביתי. צלצול הנייד הקפיץ אותי. על הקו היתה אורית. השיחה הזכירה לי כוחו של הטיימינג.

     

    “איפה אתה? בעבודה?” שאלה.

    “לא, לקחתי יום חופש".

    “אתה קופץ אלי?” הפתיעה.

    “תוך רבע שעה אני אצלך", עניתי ופניתי במהירות מערבה.

     

    את אורית אני מכיר כבר חודשיים. היא יודעת מה אני רוצה ממנה - שזה הרבה יותר ממה שבא לה לתת לי גופנית - ואני יודע מה היא רוצה ממני, שזה הרבה פחות ממה שבא לי לתת לה רגשית. במהלך התקופה שמרנו על קשר ידידותי-לייט, שתמציתו: אני מתקשר לבדוק אם אפשר לבוא, והיא מסרבת בחביבות ורומזת שהיא רוצה יותר מהקשר.

     

    יכול להיות שמחר ההזמנה כבר לא תהיה רלוונטית

    כשקיבלתי את הטלפון ממנה היה ברור לי שאפילו שאני קרוע מעייפות אני נוסע מהר, לפני שתתחרט. טיימינג אצל אשה זה כל הסיפור. אם היום אני עסוק בעבודה, יכול להיות שמחר ההזמנה כבר לא תהיה רלוונטית. אצל הרבה בחורות מה שטוב לעכשיו לא טוב לאחר כך. אתה יכול להתקשר לבחורה שקיבלת את הטלפון ממנה ביום מסוים ולקבוע לדייט, ובדיוק באותה מידה אתה יכול להתקשר ולשמוע סירוב, וזה מבלי שהיה הבדל בצורה שדיברת בשתי השיחות.

     

    הכי גרוע לתפוס אותן כשהן לא מרוכזות, למשל כשמסביבן חברות, או כשהן עייפות. חלק גדול מהן יסמנו עליך איקס, למרות שהן יודעות שלא היו תנאים אידיאליים לשיחת פתיחה. מבחינתן זה לא זה, כי הן סוחבות את התחושה שהשיחה לא המריאה ומתעלמות ממה שקרה מסביב. יש בחורות שאסור להתקשר אליהן בשבת בערב, כי הן עייפות מהסופשבוע ורוצות להיכנס מוקדם למיטה כדי להתכונן לשבוע החדש. ואם הן כבר יוצאות - זאת יציאה קלילה, עם חברות. בעיתוי כזה עדיף לא להתקשר, מפני שגם אם היא מבינה שהעיתוי של השיחה לא היה מושלם, רשמת לעצמך נקודה רעה. שיהיה ברור, את השיחה הבאה אתה מתחיל בפיגור.

     

    יכול להיות לך ערב פגז עם מישהי שנמצאת בדיוק לפני שבוע קשה ועמוס של לימודים, ואז, כשאתה מתקשר במהלך השבוע, מבין שלא תוכל לראות אותה וממתין במחשבה הגיונית שתקצור את הדיבידנדים בשבוע אחרי - הרי בסך הכל נהניתם מאוד יחד - פעמים רבות מצפה לך הפתעה: בשבוע שאחרי היא כבר לא מחוברת לטוב שהיה, אלא למה שהיא מרגישה עכשיו. אם היא מחוברת למשהו זה לעובדה שהיית באזור לפני שבוע ולא יצא מזה כלום. במקרים כאלה בחורות בדרך כלל לא יורדות לפרטים, אלא חיות מהאווירה הכללית.

     

    “זה יצא בדיוק ביומיים שהייתי עסוקה מאוד"

    בכלל, ככל שפרק הזמן בין הפגישות נמתח זמן רב מדי, בתחושות הפנימיות של הבחורה הקשר בדרך כלל מתמסמס, ולא משנה הסיבה להפרש הזמן בין המפגשים. רק לפני שבוע, למשל, נכחתי באירוע שבו מישהי שאני מכיר נדלקה על בחור. כעבור כמה ימים הבנתי שהוא התקשר והיא לא חזרה אליו, כששאלתי אותה “למה לא?” הסבירה, “זה יצא בדיוק ביומיים שהייתי עסוקה מאוד".

     

    “נו, אז...? למה שלא תתקשרי עכשיו, הרי זה אותו בחור עם אותה אישיות שאהבת רק לפני כמה ימים, לא חבל?” שאלתי. את התשובה שענתה קשה לי לשכוח: “לא יודעת אם כבר בא לי".

     

    בחורות לא מתעסקות בהסברים רציונליים, בחורות מתעסקות בתחושות. טיימינג נכון הוא כל הסיפור, ולכן כשאורית אמרה לי לבוא, לא חשבתי פעמיים, והתייצבתי. ידעתי שאני צריך להגיע מהר, כדי לא לתת לה זמן לחשוב. את הטעות הזאת כבר עשיתי פעם עם רותם.

     

    המומנטום הלך, והיא סירבה להמשיך

    את רותם הצלחתי לשכנע לשכב איתי, לא לפני שהפכתי לה את הראש עם כל החארטות שרק אפשר לדמיין ועם כל מה שהיא רק רצתה לשמוע. אבל אז, לאחר שהורדתי לה את החולצה ואת החזייה, ובעודי מנסה לפרום את שרוכי מגפיה, עשיתי את הטעות: נתקעתי. ניסיתי שוב, אבל עם הידיים השמאליות שלי עשיתי קשר. הפסדתי חצי דקה, שבמהלכה איפשרתי לרותם את מרווח הזמן לחשוב שוב. המומנטום הלך, והיא, שגם כך לא היתה לגמרי שלמה, סירבה להמשיך. בדיאלוג שלה עם עצמה העובדה שהיא עדיין נועלת את מגפיה היא לא סימן שיש עיכוב קצר, אלא סימן שזה לא צריך לקרות. מבחינתה הטיימינג לזיון כבר פג. אילו המגפיים היו מורדים בזמן היינו מתקדמים. כשזה לא קרה והטיימינג כבר לא היה נכון, חפש ת’חברים שלך.

     

    גברים חושבים שהם כלים. שולחים לאוויר משפטים מפגרים כמו “ראית, אחי, איך הבאתי לה אותו בקטע”. תתעורר, דביל, לא הבאת ולא שיחקת. בסך הכל היית בזמן הנכון במקום הנכון, ואמרת משהו נכון לבחורה המתאימה. סביר להניח שאילו היית אומר אותו דבר למחרת, אף אחת לא היתה מסתכלת עליך.

     

    הכי מבלבלות הן אלה שרק יצאו מקשר ונמצאות עדיין במין מערבולת רגשית. את מיכל הכרתי בדיוק כשסיימה קשר של שנתיים. בזמן שרסיסי הרגש עדיין לא התפוגגו, נפגשנו באקראי. לא היה קל לשכנע אותה להיפגש, אבל נוצר בינינו חיבור כבר מהשיחה הראשונה, והיא הסתקרנה.

     

    הערב קלח והיה ברור שכימיה יש שם. תוך שעתיים התנשקנו על הבר, מתעלמים מהסביבה לרבע שעה. כשחזרנו הביתה המשכנו להחזיק ידיים, ללטף אחד לשני את השיער ולהתחבר.

     

    למחרת התקשרתי כדי לספר עד כמה נהניתי, ולבדוק מתי נפגשים שנית. “היי, מתוקה, מה קורה? היה לי אחלה אתמול".

     

    “גם לי", השיבה, אבל הטון, המבוכה וחוסר הנעימות הבהירו לי שמשהו קרה, רק לא היה לי מושג מה. שנים שאני יודע שיש לי את התכונה הזו, להרגיש את האחר, לקלוט מתחת לפני השטח, להבחין ברובד נוסף מעבר לגלוי. לא היה טעם להתעלם.

     

    “קרה משהו?”

    “אני יודעת... “ התפתלה.

    “דברי, תוציאי", התחלתי לאבד סבלנות.

    “לא... פשוט... אני מרגישה שמה שהיה אתמול לא היה במקום".

    “דווקא הרגשתי שנהנית".

    “מאוד. אבל אני עדיין לא מוכנה כנראה".

    “אז אם את לא מוכנה למה נישקת אותי בטירוף כזה?”

    “כי היה לי כיף, אבל זה רק הבהיר לי שמוקדם לי מדי. אני עוד לא סגורה על מה קורה איתי".

     

    טיימינג זה לא רק מתי פוגשים אותה, אלא גם מתי מתקדמים איתה לשלב הבא. סבירות גבוהה שאלמלא הערב נגרר למגע, היה המשך לקשר. לבחורות בסיטואציות מסוימות צריך לתת זמן, כי אם לא תיתן להן זמן - נגמר לך הזמן. לבחורה יש טווח זמן שבו היא אינה פנויה רגשית. בטווח זה קשה לה להתחיל משהו חדש. הבחור שאיתה באותו זמן יכול לנצל את המצב למשחקים, מניפולציות רגשיות וצרכיו האישיים, אבל ברגע שהבחור יצא מהטווח - אין סיכוי שהוא יחזור אליו. הוא מחוק, כי מבחינתה הטיימינג כבר לא שם. אם בחורה היתה דלוקה עליך בטירוף ולא הראית עניין, וכעבור שנה אתה פוגש אותה ומנסה לגשש, מיד אתה מקבל מבט מנצח של “פספסת את הצ’אנס שלך. תתקדם”, ואז אתה יודע שאתה כבר לא בטווח.

     

    ואם במקרה אתה מנסה את המבט הנעלב, זה כבר לא עובד! היא לא רואה אותך גם עם משקפת. כשאתה בטווח, המבט הזה הוא כלי קטלני, אבל עכשיו? “מי אתה בכלל? אתה מוכר לי מאיזשהו מקום, זה לא אתה שיצאתי איתו פעם?”

     

    בכל פעם שאני פוגש באקראי חברה לשעבר, אני מקבל בום רגשי, וחש שהיא עדיין יקרה לי באיזשהו מקום. אצל בחורות, ברגע שיצאת מהטווח אתה מקבל תחושה של השכן ממול. במקרה של מיכל היה בטווח בחור אחר. כל מה שהייתי צריך לעשות זה להיות קיים מבלי להיות נוכח, לשבת על הגדר, להקסים כשצריך, לחכות בסבלנות שהטווח יתפנה, ורק אז להסתער ולנסות להיכנס אליו.

     

    האם אני עדיין בטווח של ענתי?

     

    האימייל של טל

     

     

    • מבוסס על פרק מהספר "ככה לא בונים חופה" מאת טל בניה (הוצאת "דף חדש").

     

     

    פרקים נוספים מהספר:

     

    אין מסוכן יותר משדה קרב של נשים

     

    בשעה שבין 9 ל-10 בערב נקבעים פני הזוגיות

     

    המרגל, הסייען, והסיפור שקירב אותי למטרה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ידעתי שאני צריך להגיע מהר, כדי לא לתת לה זמן לחשוב
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים