שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    רסקולניקוב? דווקא בחור טוב

    דורי אנגל, שמגלם את דמותו של הרוצח בעיבוד החדש לרומן האלמותי של דוסטוייבסקי, "החטא ועונשו", בתיאטרון "מלינקי", מאותגר מהתפקיד ואף איתר נקודות דמיון ביניהם. "דרכו גיליתי מה זה להיות אדם לא שלם עם עצמו"

     

     

     

    תיאטרון "מלינקי" פועל כבר עשור בשולי עולם התיאטרון הישראלי. שוליים, לצורך העניין, אינו מתייחס לתוכן או איכות אלא לקיבוץ הנדבות, לחיזור על פתחי הממסד שיתרום ולמאבק המתמיד על קיום ויצירה רציפה. אחרי שהביאו לעולם התיאטרון הפקות קסם כמו "הקונטרבס", "הזר", "הזקנה ועושה הניסים", "וויצק" ו"שושנת יריחו" שזכו בפרסים, אהדת הקהל והביקורת, השכילו היושבים על ברזי הממסד להכיר בפועלם כקבוצת תיאטרון שתתוקצב החל מהשנה באופן קבוע.

     

    בימים אלה מעלה קבוצת תיאטרון מלינקי עיבוד חדש ומשובח לרומן האלמותי "החטא ועונשו". זה לא סוד שבעיבוד הרומן של דוסטוייבסקי למחזה נתקלו כותבים רבים לאורך השנים בקשיים בשל מורכבותו של הטקסט הפסיכולוגיסטי וריבוי רבדיו. איגור ברזין, במאי ההצגה ומי שעיבד את הטקסט לכדי מחזה בשיתוף עם בוריס ינטין והמתרגם רועי חן, הצליח לתת במילה הכתובה חיים ולהעמיד על הבמה פרשנות מרתקת ליצירת המופת של דוסטוייבסקי. ברזין מפקס צמצם על שלוש הדמויות הראשיות של הרומן – הכופר והרוצח רסקולניקוב (דורי אנגל), הזונה הקדושה סוניה (רינת היטלמן) והחוקר המשטרתי פורפירי (דודי ניב). דרך שלוש הדמויות מנהל הצופה דו קרב בין האמונה והתודעה המטריאליסטית.

     


    אנגל וניב. מלחמת התשה אינטלקטואלית

     

    כמו בטרגדיות יווניות מבקש רסקולניקוב למרוד באל ובודק את גבולות הקיום האנושי. בעיני ברזין מסמל הגיבור את תחילת הכאוס של הרעיונות החדשים שהצמיחה המאה ה-20. "דמותו של רסקולניקוב ניבאה למעשה את מה שעתיד היה להתרחש במאה ה-20. הוא אמר שאם אין אלוהים הכל מותר, שאין הבדל בין טוב לרע", אומר ברזין.

     

    זו הפעם הראשונה בה מלהק ברזין לתפקידים ראשיים בהפקה של התיאטרון שחקנים ילידי הארץ, ואם צריך להמר - מדובר בכוכבים. את תפקיד רסקולניקוב מגלם דורי אנגל, בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, שמזכיר באיכויות המשחק שלו את הכוכב העולה של הקאמרי, איתי טיראן. אנגל לוהק לתפקיד אחרי אודישנים וסדנה שערך הבמאי לשבעים מועמדים. "ליהוק להצגה הוא כמו סיפור אהבה. או שזה קורה או שלא. אתה אף פעם לא יודע מה יהיה", אומר ברזין ומסביר את הבחירה: "רסקולניקוב צריך היה להיות מישהו שהקהל יאהב וישנא בו זמנית. הוא דמות רומנטית, בחור יפה אבל חולני. זה הסוד. ידעתי שאסור לי לקחת אאוטסיידר כי זה לא יעבוד. חיפשתי שחקן מוצלח, יפה מאוד, חכם שיש לו הכל בשביל להצליח בחייו אבל משהו בו שבור. הפער הזה מעלה מחשבות כמו למה הוא כזה? מה הבעיה שלו? מה הבעיה של העולם הזה? של המדינה? את כל זה יש בדורי". גם רינת היטלמן, המגלמת את סוניה, היא בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

     


    אנגל והיטלמן. האמונה מול הכאוס

     

    "התיאטרון הרפרטוארי רוצה רק פרצופים מוכרים"

    ימים ספורים לפני הבכורה מנסה דורי אנגל, (רסקולניקוב) לחמוק ממחשבות על גודל התפקיד ולשמור על איזון. "זה תפקיד מאתגר גם מהבחינה האינטלקטואלית וגם מעמקי הנפש שהדמות הזו חווה", אומר אנגל, "הקונפליקט העיקרי הוא בינו לבין עצמו. הוא רוצה להוכיח לעצמו שהוא ראוי, שהוא יכול ושהוא אמיץ, שהוא טוב יותר ושהעולם שגלגל אותו לרעב, עוני מחפיר והסתגרות בחדר עטוף בעלבונות של אנשים בורים שאינם ברמתו, לא יחסום אותו. הוא הופך את כל זה לאידיאולוגיה כי הוא רואה את העוני, הזנות והפשיעה מסביבו. רסקולניקוב הוא אדם תמים עם שאיפות, בחור שרצה ללמוד משפטים ולשנות את פני המדינה אבל נדחק הצידה".

     

    איך מתמודדים עם דמות כל כך מסובכת?

     

    "לא קראתי את הספר מאז התיכון ואז, אני חייב לומר, לא הבנתי אותו. כשחזרתי אליו עכשיו במהלך העבודה זה היה מפחיד. הזדהיתי איתו למרות שמדובר ברוצח. היו המון נקודות ברסקולניקוב שאני מכיר בי – האידיאליסטיות, הסירוב להתפשר, הפרפקציוניזם, ההליכה באומץ ועד הסוף אחרי דברים שאני מאמין בהם. בניגוד אליו אני אדם מאוד יציב, יש לי ביטחון עצמי ואהבה עצמית מספיקה בכדי לשמור על בריאות הנפש. רסקולניקוב סובל משיגעון גדלות שנובע מתיעוב עצמי. דרכו גיליתי מה זה להיות אדם לא שלם עם עצמו, אדם חצוי. זה היה קשה".

     

    נדמה לי שלמרות שמדובר ברוצח אתה מחבב אותו.

     

    "הוא אדם עם כוחות נפשיים אדירים ועוצמה אינטלקטואלית. אם לא היתה סוטה, יכול היה בקלות להיות מנהיג דגול. הוא כמו כדור אש שהחיים הובילו אותו למבוי סתום, המסלול שלו עוות, הוא נכנס ללופ והתוצאה הרסנית. יש לו לב גדול אבל הוא מתכחש לו מתוך אמונה שבעולם הזה צריך להיות חזק, להנהיג, לומר לאחרים מה לעשות, לשנות את העולם".

     

    מאז סיים את לימודיו השתתף אנגל בין היתר בהפקות "דיוניסוס בסנטר", של רות קנר, "רובין הוד" של נורמן עיסא בתיאטרון חיפה, "השמשים" של חנוך לוין בהסימטה ובאופרטה "מדוע צחקה הכלה" של היידישפיל. "העבודה עם רותי קנר היא חוויה, לימוד מתמיד וחפירה לעומק", אומר אנגל, "אחד הדברים המרתקים והמורכבים בעבודה איתה היה לנסות לתרגם טקסטים ספרותיים לבמה וזה נכון גם להפקה של מלינקי. בזכות הניסיון עם קנר פחות נרתעתי מלהביא את העולם של דוסטוייבסקי שמציב לשחקן המון אתגרים בו זמנית". את הפלירט עם תיאטרון היידישפיל הוא מחבק. "יידיש מאוד קרצה לי כשפה, תרבות והומור. זה תיאטרון מאוד מוזיקלי והגעתי אליו במסגרת קבוצת צעירים שהתחילה להיבנות בו. אם יקראו לי אחזור לשם, זה קסם של דבר", הוא אומר.

     

    שחקנים צעירים בדרך כלל חולמים להשתלב ברפרטוארי ואתה מוצא את עצמך בפרינג'. זו בחירה?

     

    "הדחף שלי הוא לעשות ולעשות ולעשות. שלחתי קורות חיים לתיאטרון הרפרטוארי, ניסיתי להגיע לאודישנים אבל זו קליקה די סגורה. חשוב לי לעשות, ליזום וליצור כמה שיותר, לצבור ניסיון. אני לא יכול לשבת ולחכות שזה יקרה. אני אשמח לשחק ברפרטוארי למרות שהנטייה היא בדרך כלל לקחת פרצופים מוכרים".

     

    קשה להתברג פנימה?

     

    "קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי. יש המון שחקנים והתיאטראות מעדיפים את מעגל השחקנים הצעירים שכבר עובדים בתוכם. כמעט ולא נפתחים אודישנים החוצה. כך או כך, גם אם הייתי משחק עכשיו עשר שנים בהבימה ומתיאטרון מלינקי היו מציעים לי לשחק את רסקולניקוב בבימויו של איגור ברזין, הייתי לוקח את התפקיד בשתי ידיים. אני אומר תודה רבה על ההזדמנות הזו".

     

    מה יש בו בברזין שהופך את ההפקות של תיאטרון "מלינקי" לקסם?

     

    "הוא במאי שנאבק במשך שנים להרים הצגות באפס תקציב, בלי בית ובלי אולם חזרות קבוע, במאי שנאבק על מקומו, יוצר פנינים ומצליח להביא קהלים. הוא לא מתפשר ולא מכיר באופנות או בתכתיבים חיצוניים של טעם הקהל. הוא יודע מה הוא רוצה וזה נדיר. אין הרבה במאים שיש להם גם הכישרון וגם הידע לממש את החלום. השפה מאוד חשובה לו והוא מתעקש לקיים את החזרות בעברית. המשמעת בעבודה מאוד גבוהה והוא יורד לניואנסים. במשך שבועות ישבנו לקרוא את הטקסט, לא קמנו מהשולחן, רק ניתחנו את הדמויות. הוא הזין אותנו במזון רוחני מפרה. זה במאי שמחפש אחרי אמת ולא יניח לה עד שלא תתבהר ותתפצח לו".  

     

    "על החטא", יום חמישי, 18 בינואר, בשעה 19:30 בתיאטרון תמונע; מוצ"ש ויום ראשון, 20-21 בינואר, בשעה 18:00, בתיאטרון תמונע

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דורי אנגל. לעשות ולעשות ולעשות
    צילום: גדי דגון
    לאתר ההטבות
    מומלצים