די לכיבוש (הסיני): ישראלים נאבקים לשחרור טיבט

"שואלים אותנו פעמים רבות 'עניי עירכם לא קודמים?', 'מה לכם ולטיבטים, אומה זרה ושונה המתגוררת בהודו?' או שאלות דומות", אומר נחי אלון, ממקימי עמותת "יטיב" (ידידי טיבט בישראל). לכותבי התגובות הקבועים שיסתערו על הטוקבקים, ישלפו כהרגלם את המשפט התנ"כי וילינו על עוד ישראלי שבחר לסייע לעם נטול תעודת זהות כחולה, אלון מסביר כי "אלו שאלות חשובות שהתלבטנו בהן לא מעט. בסופו של דבר החלטנו לסייע לטיבטים הגולים מנימוקים שונים, שבחלקם אינם קשורים אליהם כלל אלא אלינו כישראלים. בעינינו, התמיכה בקהילות שונות הוא חלק מהאחריות המוטלת עלינו כחברה שזכתה בעבר לסיוע והגיעה לעצמאות", הוא פוסק.

"הסיפור הטיבטי הוא סיפור אנושי ולאומי שבמרכזו העמידה על הזכויות לביטוי ולהגשמה עצמית ולאומית ללא פגיעה ביריב", ממשיך אלון. "קיים דמיון רב בין סיפורו של העם הטיבטי לסיפורו של העם היהודי: שני העמים השקיעו משאבים רבים בהתפתחות רוחנית ותרמו לעולם תרומה משמעותית, הגדולה פי כמה מגודלה הפיזי. שני העמים עמדו מול כוח ברוטלי של כיבוש ומול חוויית גלות. שני העמים ניסו לשמר את מורשתם בתנאים כלכליים וחברתיים קשים וחלמו על חזרה לארצם. העם היהודי מהווה השראה לטיבטים, ואנחנו יכולים לתרום רבות מהניסיון ומהידע שלנו למענם. שוויון הגורל עורר בנו צורך לסייע להם ולהשתתף במאמץ ההתקיימות העצמית. הרי רק לפני 60 שנה היינו במקום שבו הם שרויים כיום".

"שוויון גורל בינינו ובין העם הטיבטי". נתנזון והדלאי למה (צילום: קובי וולף)

"קשה להישאר אדישים למאבק הטיבטי"

"יטיב", העמותה שאת הקמתה אלון חלק עם מייקי גרינוולד, פועלת מאז שנת 1989 ומונה מאות חברים, בהם פרופ' אבישי ברוורמן ואיש העסקים נוחי דנקנר שאף קרא לחברה שבבעלותו בשם גנדן, כשם מנזר טיבטי מוכר. בין היתר אמונה העמותה על הקמת המוזיאון הטיבטי בדהרמסלה שבהודו, מקום מושבם של מנהיגי האומה הגולה, ועל אירוח הדלאי למה בישראל אשתקד למורת רוחם של נציגי שגרירות סין. יוזמה נוספת, עליה אחראי יהל בן דוד, פעיל העמותה ואיש היי-טק לשעבר, היא הקמת רשת מיחשוב אלחוטית בדהרמסלה הנושאת את השם "טיבט ללא חוטים". משדריה האלחוטיים של הרשת, המשמשים בתי-ספר מקומיים, מוקמו על עצים אל מול מבטיהם המשתאים של קופים סקרנים שמחבלים בהם מדי פעם.

במקביל, בחמש השנים האחרונות העמותה מפעילה את פרויקט "ערבה", במסגרתו הגיעו ארצה כ-300 צעירים טיבטים העוברים הכשרה חקלאית עיונית ומעשית במרכז ספיר שבערבה, שלאחריה הם משמשים כמדריכים חקלאיים לאוכלוסייה הטיבטית בהודו. פרויקט נוסף הוא תמיכה בחינוכם המסורתי של ילדים

טיבטים, חלקם יתומים ואחרים הוברחו אל מחוץ למדינה הכבושה על-ידי הוריהם. ישראלים רבים מאמצים את אחד הילדים הללו מרחוק, תורמים מדי שנה סכום קבוע של 1,600 שקל למימון לימודיהם ושומרים עימם על קשר הדוק.

"אמנם בביקורי האחרון בטיבט ניתן לחוש בחדירת התרבות המערבית והסינית למדינה, אבל אני בטוח בשימורה בדומה לתרבות העברית שקמה לתחייה אחרי אלפיים שנה", מסביר רן נתנזון, אחד הפעילים המרכזיים בעמותה. "בעצם, אולי זה גם פשר הקשר החזק וההזדהות של ישראלים רבים עם העם הטיבטי, ואולי החיבור נובע מהחום האנושי הישיר של הטיבטים או מכיוון שקשה להישאר אדישים למאבקם הצודקם. הרי אין שום סיבה היסטורית או מוסרית לכיבוש הסיני".

במסגרת פעילותו נתנזון ביקר כמה פעמים בדהרמסלה, ובפברואר האחרון נפגש אישית עם הדלאי למה כשהאחרון הוזמן לישראל. הוא מתאר "איש עדין, פשוט וכנה. כשעבדנו על תכנון המוזיאון הטיבטי, למשל, אחת הבקשות שלו היתה שהמבקרים לא יצאו מהמקום בתחושת שנאה כלפי הסינים. הדלאי למה תומך בהתנגדות בלתי אלימה, ואין ספק שאחד מהישגיו הגדולים הוא העלאת התרבות הטיבטית למודעות העולמית. כיום, כמעט כל אדם יודע משהו על טיבט, והדבר מבטיח שהתרבות והמסורת שנשמרו בקפידה במשך אלפי שנים לא ייכחדו גם נוכח הקדמה המערבית".

עשרות אלפי פעילים במאבק

בשנת 1959, אחרי כתשע שנים שבהן התערבה סין בענייניה הפנימיים של טיבט, התקוממו הטיבטים נגד שלטונה. ההתקוממות הסתיימה בהשתלטות סין על טיבט, המונה כארבעה מיליון תושבים, בין היתר באמצעות מעצרים המוניים, הרג של כ-10,000 אזרחים, מרביתם נזירים, הריסת מאות מנזרים ושליחת מספר רב של אנשים למחנות כפייה. בעקבות הכיבוש, הנמשך עד ימינו, נמלט מנהיג הטיבטים הדלאי לאמה ה-14 ממולדתו, ועם קבוצת מנהיגים רוחניים הקים בדהרמסלה שבצפון-מזרח הודו ממשלה גולה.

ההתנגדות הלא אלימה של הטיבטים לכיבוש הסיני כבשה את לבם של עשרות אלפי פעילים מערביים, הלוקחים חלק במאבקם לעצמאות. אחת מהם היא הישראלית יעל וייס-רינד, מנכ"לית ארגון "Free Tibet" באירופה, המונה למעלה מ-20,000 חברים. "הנושא הטיבטי נמצא תדיר על סדר היום הציבורי באירופה

ובארצות-הברית, אולי מכיוון שעבור העולם המערבי הוא מסמל התקוממות נגד השלטון הקומוניסטי", היא מספרת. "בשתיהן פועלת פדרציה של ארגונים למען שחרור טיבט, המנהלים קמפיינים משותפים".

אחת היוזמות אותה הוביל הארגון היא ההתנגדות להקמת קו רכבת מסין לטיבט. "ההתנגדות נובעת מהחשש שהרכבת תמסד את הכיבוש הסיני של טיבט, ותסייע להכניס לאזור כוחות צבא ומהגרים סינים", מסבירה וייס-רינד. "בעקבות הגירה כזו התרבות הטיבטית תיטמע בתרבות הסינית, ובנוסף הרכבת מקלה על הסינים לנצל את אוצרות הטבע של טיבט ולפגוע בסביבה. לעם הטיבטי יש קשר עמוק לטבע, וחיבור מופלא בין הסביבה אל החברה והאדם. כך למשל כאשר הסינים רצו לסלול אוטוסטרדה סביב ההר המקודש קייליש, הטיבטים עירבו את ארגון אונסק"ו שהכיר במקום כאתר מורשת - והתוכנית הופסקה".

וייס-רינד מספרת שלמרות שהסינים מנסים להמעיט בהשפעתו של הדלאי למה על הטיבטים, דוגמאות רבות מוכיחות כי הוא נותר מנהיגה הרוחני של האומה גם ממקום גלותו. "כך למשל כאשר הוא ביקש מהטיבטים להפסיק ולצוד נמרים, שעורם נחשב כסמל מעמדי, הם צייתו בהמוניהם וחדלו מהצייד", היא נזכרת. "לא זאת בלבד, אלא שאלפי טיבטים נאספו במנזרים ושרפו עורות נמרים שניצודו בעבר. די בדוגמה הזו כדי להראות את השפעתו העצומה של הדלאי למה על הטיבטים ואת אהבתם אליו, ולהמחיש במקצת מדוע רבים כל-כך בארצות-הברית, באירופה וגם בישראל תומכים במאבקם".

• לתמיכה והצטרפות לפעילות עמותת "יטיב" למען העם הטיבטי לחצו כאן