פליטים ליברים בישראל: "אפשרו לנו להישאר כאן"

הם מנקים את בתינו, שוטפים כלים במסעדות בהן אנחנו מבלים ומנסים לשקם את חייהם ולהתפרנס בכבוד, אולם חברי הקהילה הליברית בישראל, כולם ניצולי מלחמת האזרחים העקובה מדם במולדתם, אינם חלק מאיתנו. כ-90 איש בלבד מונה הקהילה הקטנה, מתוכם 16 ילדים שנולדו בישראל. "כולנו עובדים, המעסיקים שלנו רואים בנו בני משפחה, מעולם לא נפתח תיק פלילי למישהו מאיתנו ואנחנו בפירוש לא מהווים נטל על החברה הישראלית", אומר בכאב מנהיג הקהילה איובה קנה. באותה נשימה הוא מספר כי נציבות הפליטים של האו"ם, בחסותה הם חיים בארץ, העבירה אליהם מכתב לפיו ליבריה הוסרה מרשימת המדינות המסוכנות - ולכן עליהם לחזור אליה עד סוף מרץ 2007.

האמנם ליבריה בטוחה? מרבית הגופים הבינלאומיים הפועלים בה מודים כי המצב גרוע מששיערו. למרות הציפיות מהממשלה החדשה להביא לסיום המשבר המתמשך במדינה, בפועל המצב אינו כך. גם מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן, הודה כי תהליך השיקום של ליבריה ייארך הרבה מעבר למצופה. את דבריו מחזקת אלן ג'ונסון-סירליף, נשיאת המדינה החדשה ששהתה כפליטה בארצות-הברית עד

לבחירתה לנשיאות בשנת 2005. זו ביקשה ממדינות המערב להשאיר לעת עתה את הפליטים הליברים בתחומיהן, עד אשר יבשילו התנאים לחזרתם. "הממשלה לא תדע מה לעשות עם השבים", היא פסקה.

למרות הבחירות הדמוקרטיות שנערכו בליבריה לפני כשנתיים, רחובותיה עדיין נשלטים בידי בריונים ואין בה תשתיות ביטחון או רפואה. הנשיאה ג'ונסון-סירליף מתמודדת עם אוכלוסייה ש-80% ממנה מובטלת, שיקום התשתיות שנחרבו במהלך 20 שנות מלחמה ונטרול המתח החברתי במדינה השסועה. בעקבות פנייתה לנשיא ג'ורג' בוש בבקשה להסדרת מעמדם של הפליטים הליברים במדינה, האריכה ארצות-הברית כבר עתה את תוקף מעמדם החוקי בחצי שנה נוספת - עד ספטמבר 2007. ובישראל? למי אכפת מגורלם. 

"באנו לכאן נואשים ונתנו לנו תקווה", אומר קנה. "אנחנו אוהבים את ישראל ואת הישראלים, ופונים לממשלה ולאזרחי ישראל בבקשה לראות אותנו כבני אנוש הנסים מתופת המלחמה, ולאפשר לנו להישאר כאן". מסוכנות הפליטים של האו"ם נמסר בתגובה כי ההחלטה בעניין הפליטים הליברים תלויה אך ורק במשרד הפנים. 

"ההחלטה תלויה במשרד הפנים"

קומץ חברי הקהילה הליברית בישראל משתייכים לשבט המנדיגנו, שבמולדתם נרדף בשל הצלחתו הכלכלית עם פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 1989. רבים מהם חוששים שבנוסף לכאוס השורר בליבריה, הם עלולים להירדף בשל השתייכותם לשבט המשגשג או בעקבות רצונם של המורדים לחסל כל עדות למעשיהם. "ראיתי את המורדים רוצחים את אבי, דודתי ואמי, שלושת אחיותיי נאנסו ונרצחו", מגולל קנה, המתגורר בישראל מזה תשע שנים. "אני התחבאתי בערימת זבל, חזיתי בכל ולא יכולתי לעשות דבר. לאחר מכן ברחנו דרך הגבול עם אישה בחודש התשיעי להריונה, שנפטרה במהלך הבריחה. אני יודע שאם אחזור לליבריה חיי יהיו בסכנה, אין בה משטרה או צבא מתפקד", הוא מוסיף. "אני בטוח שאותו שכן שרצח את משפחתי יחפש אותי אם אשוב כדי לסיים את המשימה, ולהבטיח שלא אעיד נגדו על הפשעים שביצע".

את ניסיונה של קבוצת הפליטים מלווה עורך הדין ארי סירקין, שלפני כמה שבועות שמע במקרה את סיפורם. הוא פנה למשרד הפנים ונציג האו"ם לענייני פליטים בישראל, בבקשה להשאיר את הפליטים בארץ. "מדובר במספר זעום, קומץ של אנשים שחיים בקרבנו מזה שנים בשקט מופתי", הוא מתקומם. "בליבריה אין היום שלטון חוק, והאנשים האלו עשויים לעמוד בסכנת חיים מוחשית אם יוחזרו אליה.

פחות מ-90 איש הגיעו לכאן במהלך 17 השנים האחרונות, מספר שאינו מעלה או מוריד דבר בכמות העובדים הזרים בישראל", הוא ממשיך. "אני מקווה מאד ששר הפנים יחליט, כמחווה הומניטרית, לאפשר להם להישאר כאן לפחות עד שתתייצב הסיטואציה בליבריה".

את המצב המורכב מיטיב להמחיש סיפורו המטלטל של א.ס, שהגיע לישראל לפני שבעה חודשים בלבד אחרי שנמלט מניסיון רצח שבמהלכו איבד כל קשר עם אשתו ושני ילדיו. בגיל צעיר הוא אולץ להצטרף לצבא המורדים שהשליט טרור רצחני בליבריה. "איימו על חיי והכריחו אותי להשתתף בטבח, לעתים בבני השבט שלי. עם הזמן הפכתי לקולונל בשורות הצבא עד לכניסת הכוחות הבינלאומיים לליבריה בשנת 2003". אך גם בתום מלחמת האזרחים חזר עברו לרדוף אותו, ולפני כשנה ניסו שכנים להתנקש בחייו. בדרך-לא-דרך הוא הצליח להימלט ולעלות על אונייה שהפליגה למצרים - ומשם הגיע לישראל.

נציבות הפליטים העניקה לו אישור שהיה זמני בעודה חוקרת את סיפורו, ומנסה לאתר את אשתו וילדיו. הקהילה הליברית המקומית קיבלה אותו למרות שנטל חלק פעיל בטבח. "אנחנו בטוחים שהוא אכן היה קורבן והוכרח להשתתף בהרג נגד רצונו", מסביר קנה ומוסיף כי כיום הרוצח לשעבר מתגורר באותה קטנטונת יחד עם ניצולי הטבח עצמם. לדברי א.ס, הוא אינו יכול לשוב לארצו לעולם מחשש שיירצח. "האו"ם אומר שליבריה בטוחה? אני מגיע משם ואני אומר לך - ליבריה היא מקום מסוכן, אין בה שלטון חוק. מקרי רצח מתרחשים בלילה, אנשים נוקמים את מותם של הקרובים להם, ומנגד מורדים לשעבר מחסלים את מי שיכול להעיד נגדם".