במאי עם פאסון

לוק בסון, במאי, תסריטאי, מפיק. "עסקי הקולנוע הם כמו פורמולה1. אם אתה במקום החמישי, זה לא שווה כלום".

לוק בסון נולד ב-18 במרץ בשנת 1959 בפריז. מזל דגים. את ילדותו העביר בין יוון למדינות יוגוסלביה לשעבר עם הוריו, מדריכי צלילה במועדון הים התיכון. בעקבות תאונה הוא נאלץ לוותר על החלום לעבוד כמדריך צלילה. בסון מעולם לא למד קולנוע באופן מסודר ולמעשה לא התקבל ללימודי קולנוע אחרי שאמר כי סטיבן שפילברג הוא בין הבמאים המועדפים עליו. בגיל 17 גילה את עולם הקולנוע על סט הצילומים של הבמאי פטריק גרנדפרה והחל לעבוד כעוזר במאי בסרטיהם של קלוד פרלדו, מוריס פיאלה ואלכסנדר ארקדי.

סרטו הקצר הראשון, "L'avant Dernier", מתרחש בעולם דקדנטי אחרי מלחמה גרעינית. בסרט שיחקו ז'אן רנו ופייר ז'וליבה בתפקידים הראשיים. הסרט לא זכה להצלחה בלשון המעטה ובסון החל לעבוד על סרט עלילתי ראשון באורך מלא בשם "רכבת תחתית", אבל נאלץ לדחות את הפרויקט בגלל בעיות עם המפיק. הוא החליט לעבד את סרטו הקצר לסרט באורך מלא. מסייעים לו במימון חברים קרובים בהם בעל חנות נעלים, חבר שקיבל כספי פיצויים בעקבות תאונת דרכים, חבר נוסף שזכה בירושה שמנה ועוד חבר בעל סוכנות נסיעות. את פס הקול לסרט כתב המלחין אריק סרה, שיהפוך לשותף ביצירותיו. הסרט, שהציג בשנת 1983 בפסטיבל הסרטים באבוריאז קטף את פרס חבר השופטים ופרס Fipresci מטעם הביקורת שכינתה אותו "שפילברג החדש".

בסון ביים בין היתר וידיאו קליפים לזמר סרז' גנסבורג, מדונה ואיזבל אדג'אני, כוכבת סרטו "רכבת תחתית", שיצא לאקרנים בשנת 1985 וזיכה את השחקן הראשי, כריסטוף למברט, בפרס הסזאר.

בשנת 1988 פתח סרטו, "הכחול הגדול", מחווה לצוללן ז'אק מאיול, את פסטיבל קאן. הסרט, שרשם את ההצלחה הקופתית הראשונה של בסון והפך במהרה לקאלט, היה חלום ילדות שהתגשם וצולם במשך תשעה חודשים ברחבי העולם. בסון, שכעס במשך שנים על סטיבן שפילברג שגרם לאנשים להתרחק מהים ולפחד ממנו בסרטו "מלתעות", היה מאושר כששיר האהבה הקולנועי שלו למסתרי האוקיינוס הצליח להביא אל קופות הכרטיסים בצרפת מספר זהה של צופים.

בשנות התשעים רושם בסון לא מעט הצלחות, מ"ניקיטה" בכיכובה של זוגתו דאז, אן פאריו, שזכתה בפרס הסזאר על תפקידה, הסרט התיעודי האילם "אטלנטיס", שמלווה במוזיקה מאת אריק סרה ו"לאון", בכיכובו של ז'אן רנו. סרט זה, שהכיר לעולם את השחקנית נטלי פורטמן, הוא הסרט הצרפתי הנצפה ביותר בעולם בשנת 1995. נטלי פורטמן, שהיתה בת 11 במהלך צילומי הסרט "לאון", סירבה לעשן כיוון שלא רצתה להשפיע לרעה על ילדים בני גילה. בסון שכנע אותה לעשן ולהפסיק על-מנת לחזק את המסר החיובי. 

הצלחתו של הסרט "לאון", אפשרה לבסון שנתיים מאוחר יותר לחזור לטיילת של קאן עם "האלמנט החמישי", פרויקט חלומי בתקציב קולוסאלי של 90 מיליון דולר וקאסט בינלאומי ובכללו ברוס וויליס. הסרט, שפתח את הפסטיבל, זכה בפרס הבימוי. המשפט שבסון הכי אוהב בסרט הזה הוא "לא ראית מה זה היה, ראית מה שרצית לראות". את התלבושות בסרט עיצב ז'אן לוק גוטייה. את דמותו של זורג המרושע, שמגלם גרי אולמן, יצר גוטייה בהשראת היטלר ותכונות אקסצנטריות שלוקים בהן גנדרנים ונובו-רישים. בסון מספר כי הרעיון לסרט דגר במוחו מגיל 16 כשגר בעיירה קטנה כששים קילומטר מפריז בבית נטול טלוויזיה או מכשיר וידאו ובבדידות מזהירה. "זה היה די משעמם בשביל מתבגר", אמר, "אז המצאתי לעצמי עולם שבו אני נהג מונית פרוע. זה היה מפלט". עם כל הכבוד לקידמה, לבסון אין מחשב בבית ואפילו לא כתובת אימייל.

בסון היה נשוי במשך שנתיים לדוגמנית והשחקנית האוקראינית מילה ג'ובוביץ', ששיחקה בסרטיו "האלמנט החמישי" ו"ז'אן ד'ארק". לתפקיד שגילמה ב"אלמנט החמישי" נבחנו 8,000 שחקניות. המניע לביים את סיפורה של ז'אן ד'ארק היה בגלל שהוא "נמשך לאנשים אבודים בזמן". קתרין ביגלו האשימה את בסון בגניבת התסריט לסרט "ז'אן ד'ארק". תביעה זו הסתיימה בהסדר מחוץ לכתלי בית המשפט. בסון היה מעורב בלא מעט עימותים עם קולגות לשעבר לאורך השנים, בהם ז'וליאן סרי, במאי שותף בסרט "ימקאזי", שפוטר על ידו. סרי האשים את בסון בפומבי בשיטות דיקטטוריות ולוחות זמנים לא ריאליים. אחרי מאבק משפטי ארוך הפסיד בסון בתביעה. אחד העימותים הרציניים של בסון עם החוק קשור במותו של הצלם אלן דוטרטר במהלך צילומי פעלולים בסרט "טקסי 2". ההאשמות נגד בסון והבמאי ז'ראר קרוצ'יק הוסרו, אבל נגד המפיק בפועל ומתאם הפעלולים בסרט עומדת ותלויה תביעה בגין הריגה.

הדוגמנית והשחקנית הצרפתיה, מאיוואן לה בסקו, ששיחקה את תפקיד הדיווה בסרטו "האלמנט החמישי", ילדה את בתו הבכורה, שאנה, בשנת 1993 כשהיתה בת 17 בלבד. השניים נפרדו זמן קצר אחרי הולדת הבת. באוגוסט 2004 נישא בסון לוירג'יני סילה. הזוג חובק תינוקת.

בסון, שמנהל במקביל לקריירת הבימוי גם חברת הפקה גדולה, נשבע לביים עשרה סרטים בלבד מתוך פחד לחזור על עצמו. "כשאתה צעיר יש לך הרבה מה לומר, ואז יום אחד אתה מוצא את עצמך חוזר על דברים שכבר אמרת שוב ושוב. זה טבעי ואלגנטי לומר בנקודה מסוימת 'אמרתי את מה שרציתי לומר. עכשיו להתראות'". למרות ההצהרות נדמה כי לעת עתה, עם תכניות מגרה לשני סרטי המשך להפקת האנימציה "ארתור והמינימונים", מדובר בהזעקת שווא.

תהליך הפקת "ארתור והמינימונים" נמשך חמש שנים. שנה אחרי שכתב את התסריט לסרט, החליט להוציא לאור סדרת ספרי ילדים המבוססת על התסריט. רשימת המדבבים בגרסה האנגלית של הסרט כוללת כוכבים כמו מדונה, רוברט דה נירו, מיה פארו, דויד בואי וסנופ דוג. בצרפת דובבו אותו בין היתר מילן פארמר, אלן באשונג ומארק לבואן. ספר הילדים שהוא הכי אוהב הוא "אליס בארץ הפלאות".  

• משפט מפתח: "קולנוע הוא הדרך הזולה ביותר לפרסם את המדינה שלך, כי סרטים מגיעים לכל מקום".
  

אסוציאציות קודמות:

סמי מיכאל: החלום ושברו

עמוס גיתאי: הנביא עמוס