מקלט 133 בקריית שמונה: לראות ולהתבייש

אחד המחדלים הגדולים של מלחמת לבנון השנייה היה מוכנות העורף לקראת המערכה. רבות דובר בעניין, ומבקר המדינה אף עמל על עריכת דו"ח מקיף בנושא. לאחר המלחמה ההבטחות בנוגע לשיקום הצפון לא איחרו לבוא, אך בשטח עדיין מחכים למעשים, כפי שחשף תחקיר ynet על המצב המחפיר במקלטים הציבוריים.  

הנה למשל המצב בקריית שמונה, שספגה מכות קשות במלחמה. בעיר כ-200 מקלטים ציבוריים, ומספר דומה של מקלטים משותפים ופרטיים. רק חלק קטן מהם שודרגו בשנים האחרונות, ובאחרים התושבים מתקשים לשהות זמן ממושך.

גם היום עדיין ניתן להבחין בליקויים הקיימים במקלטים, שחלק גדול מהם נבנה בשנות ה-60 וה-70. יחיאל, תושב ותיק בעיר סיפר: "התאורה לקויה ומחוברת פיראטית, אין מתקני מים והמזגנים - אם הם בכלל מותקנים - לא פועלים כמו שצריך".  

כך נראים שירותים במקלט בקריית שמונה. לראות ולהתבייש (צילום: אביהו שפירא)

מראה קשה במיוחד מתגלה במקלט 133 ברחוב שפרינצק. גם בשנת 2007 נאלצים נשים, גברים וילדים לעשות את צרכיהם במקלט בחור שזכה בצבא לכינוי "בול פגיעה". תושבת שמתגוררת בסביבה אמרה: "זה משפיל ומבזה. לא ייתכן שיתייחסו כך לתושבים שנאלצים כל כמה שנים להשתמש במשך ימים רבים במקלטים".

רק לפני חודשיים אמר יו"ר ועדת השרים לביקורת המדינה, השר איתן כבל, במהלך סיור שערך במקלטים בקריית שמונה: "המצב במקלטים לא טוב ובזה אשמים כל הגורמים, החל ברשות המקומית ועד הצבא והממשלה. אף אחד לא עשה עד כה את כל הצעדים שהיו צריכים להיעשות בשיגרה ולא רק תחת אש". 

דובר עיריית קרית שמונה, דורון שנפר, מסר ל-ynet כי התנאים במקלט 133 אכן קשים, כיוון שהתפרעו בו. "תוך כשבועיים יחלו עבודות לשיפוצו בסיוע עמותת 'לבנות ולהיבנות'. במסגרת העבודות יותקנו שירותים, תוסדר תאורה תקינה, המקלט ייצבע ויאובזר כראוי. ראש העירייה חיים ברביבאי והנהלת העיר הכינו תוכנית עבודה לשיקום וטיפול במקלטים ברחבי הקרייה בצורה הדרגתית על מנת לתת מענה לכל הליקויים שהתגלו בהם בחודשים האחרונים". 

בחצור הגלילית, שבה מתגוררים כ-10,000 תושבים, המצב קשה במיוחד. חלק גדול מהמקלטים נבנה ביישוב במהלך שנות ה-50 וה-60, ומאז לא זכו לטיפול תחזוקתי בשל היעדר תקציב. אברהם בן שטרית, יליד היישוב, מתגורר בבניין משותף יחד עם רעייתו, בנו בן השנתיים, ואמו בת ה-73. הוא מספר על תקופת המלחמה: "כל אזעקה הקפיצה אותנו. עטפתי את התינוק בשמיכה והתחלתי לרוץ 150 מטר מהבית שלי למקלט השכונתי. אמא שלי סובלת מנכות באחת מרגליה ובכמה מקרים עד שהגענו למקלט, כבר נפילה של הקטיושה".

המקלט שמשרת את דיירי רחוב צה"ל בחצור נמצא במצב לא טוב. במלחמה הצטופפו בו עשרות נשים, ילדים וגברים שניסו למצוא מחסה מהירי הכבד של החיזבאללה. במרבית המקלטים הותקנו מזגנים ומאווררים רק במרוצת המלחמה, וגם זאת בזכות תרומות של ארגונים ונדבנים.  

מקלטים לא ראויים לשהות ממושכת

בן שטרית: "במהלך המלחמה החלשים נותרנו כאן מאחור, בלי תנאים מינימליים. נשארנו במקלטים מעופשים ומגעילים, בלי מזגן ובלי טלוויזיה. רק לקראת הסוף התחילו לנסות ולצייד את המקלטים". בן שטרית מתריע גם מפני הבאות. "המדינה צריכה לבנות מקלטים קרוב לבתי התושבים ולמנוע מאיתנו ריצה בשבילים צרים ובמדרגות, בעיקר בגלל המבוגרים שגרים כאן ומתקשים בהליכה. איך שהדברים נראים כרגע, במלחמה הבאה אנשים ייהרגו בגלל המקלטים המוזנחים ובגלל המרחק שלהם מבנייני המגורים".

ראש המועצה המקומית, שאול כמיסה, אמר ל-ynet: "השנים עשו את שלהן, ובמלחמה האחרונה נחשפנו לתופעה עליה הצבענו כבר בעבר. מקלטים רבים אינם ראויים לשהייה ממושכת בשל חדירת מי תהום, מחסור בציוד, בעיות בחשמל והיעדר תנאים נוספים לשהייה ארוכה. רק לאחרונה נראה שינוי בנושא, עם התערבותו של דוד בן ימיני, הממונה על מנהלת שיקום הצפון מטעם משרד ראש הממשלה".

כמיסה הוסיף שהוא אינו מאמין שייבנו מקלטים חדשים ביישוב, למרות הצורך בהם. עם זאת, הוא מקווה לקבל תקציב של 5-6 מיליון שקל לפחות, כדי לטפל באופן יסודי במקלטים הקיימים. "זה עניין של חיי אדם", אמר. "ישנם מקלטים במוסדות חינוך שדורשים טיפול יסודי, ובמקרים אחרים - נאלצים תושבים ללכת מרחק רב עד למציאת מחסה בעת חירום, וגם לכך יש למצוא פיתרון הולם".