טוקיו: מסאז' אצל מצומוטו האלוהי
איריס ז'ורלט נוסעת לאזור ג'יאוגאוקה, שלא דומה לשום דבר אחר בטוקיו, ומגלה שאוכל ג'יפה יכול להיות טעים ומתנות זולות הן לפעמים מאוד שוות
הסטארבקס הקטן שבתחנת ג'יאוגאוקה מחכה לי גם הפעם, ואני ממתינה ללימור, שכרגיל מאחרת. שתינו לקחנו יום חופש מהעבודה כדי לחגוג את יום הולדתה, אך למרבה הצער, לימור טרם הפנימה את אורחות הדייקנות של תושבי ארץ השמש העולה.
אני ממתינה ובוחנת את העוברים והשבים. ליד הפאצ'ינקו, חנות למשחקי מזל בנוסח לאס וגאס, מתקבץ תור ארוך של אנשים, כולל נשים שכבר מזמן שכחו מתי יצאו לפנסיה. כולם מחכים בסבלנות לשעה עשר ולפתיחת יום המשחקים.
אולי היום יהיה היום שלי? (צילומים: איריס ז'ורלט)
בשעה המיועדת, נפתחות דלתות הפאצ'ינקו והשיירה נכנסת פנימה בסדר מופתי. אני משרבבת את ראשי אחריהם. הרעש בפנים מפתיע אותי בכל פעם מחדש - דציבלים שלא יאומנו. המבקרים הנלהבים מתיישבים בשמחה ליד מכונות המזל ומקווים שאולי היום יהיה היום שלהם.
ג'וצ'י, מוצ'י ופוצ'י באלפי דולרים
האזור המכונה ג'יאוגאוקה לא דומה לשום דבר אחר בטוקיו. יש בו סמטאות מסתעפות עד לאין סוף, שתמיד מפתיעות וחושפות פינות חמד חדשות, חנויות מדליקות ומסעדות קטנות. פסלי עץ יקרי ערך בעבודת יד נמכרים כאן במחיר השווה לכל נפש, ואפשר למצוא אפילו מעילי פרווה שידעו ימים טובים יותר במחיר סמלי.
בג'יאוגאוקה ההומה כולם הולכים על הכביש כי אין מדרכות, והמכוניות מזדחלות באיטיות ומפלסות דרכן בין העוברים והשבים. זהו אזור החביב במיוחד על הנשים, ותצוגת האופנה ברחוב מרשימה מאוד: נשים, לרוב בזוגות, פוסעות להן בנחת (מה, אין להן בית? עבודה?) במיטב מחלצותיהן, משוטטות בין החנויות, מחפשות מסעדה מיוחדת, רצוי צרפתית או איטלקית, לארוחת הצהריים.
לימור מגיעה סופסוף ואני נמסה למראה החיוך שלה וסולחת לה על עוולותיה. אנחנו מתחילות בשוק המקורה, הנמצא ממש ליד היציאה מהתחנה: חנויות דגים וקצבים, ירקות ופרחים, ממש ליד חנויות המציגות תיקי מותגים מקוריים: ג'וצ'י, מוצ'י, פוצ'י ודומיהם שמחירם אלפי דולרים.
חנויות יד שנייה ליד היכלי תכשיטים פנינים ויהלומים, כאילו מדובר בשכנות הכי הטבעית בעולם. אני מסתכלת על חנות של קימונו יקרי ערך וכפכפי אצבע בנוסח הגיישות מהתמונות, ומנסה לדמיין איך תראה חנות כזו באמצע שוק הכרמל, נגיד מול הקצב. קצת הזוי.
ג'יפה ג'יפה, אבל טעים
חצות היום, והבטן, כמו שעון שוויצרי, מתחילה לקרקר. "הולכים לאכול שווארמה?" אני מתחנפת. "ברור", לימור לא מאכזבת. המוכר התורכי מעדכן שהשווארמה עוד לא מוכנה כי גם מוחמד, כמו לימור, הגיע באיחור היום. לכן, למרות מחאותיה הנמרצות של לימור האיסטניסית, אני לוקחת אותה לאכול ביושינויה, מעוז הבסטיונרים.יושינויה מציע ג'אנק פוד יפני למהדרין, לא רע בכלל, מהיר וזול, מילת מפתח ביפן היקרה. המקום פשוט מאוד והתחלופה בו גדולה מאוד. אין ביושינויה כמעט נשים, הגברות המהודרות המסתובבות באזור מדירות את רגליהן מן המקום.
בתוך היושינויה, גבר יפני צעיר וטוב מראה מסתכל עלינו. רגע נדיר במחוזות טוקיו, שכן בדרך כלל אנחנו מרגישות כמו אוויר. הגברים היפנים מלכסנים מבט תרתי משמע, ולא נועצים, כמו שמקובל במרבית ארצות תבל.
לימור טועמת את הגיודון המפורסם של יושינויה, קדרת אורז עם פיסות בשר ובצל ברוטב מתקתק, בחשש מה: "דווקא טעים", היא מודה. ומיד מוסיפה: "אני לא מאמינה ששכנעת אותי לאכול פה. זה ממש ג'יפה". "ג'יפה ג'יפה, אבל טעים". אני מחייכת אליה.
חנויות יד שניה בצד מעצבי תכשיטים ויהלומים. יום ראשון בג'יאוגאוקה
"אבל מה עם קינוח?" מוחה חברתי הצעירה בסיום הארוחה. אני מציעה את הפתרון הזול, לקנות גלידה בקומביני (שזה בעצם ההיגוי היפני לקונביניינט סטור) וגוררת אותה לאכול את הקינוחים בישיבה על המדרכה שממול. העוברים והשבים מסתכלים עלינו בתמיהה. קינוח בבית קפה יפני עולה 1000 ין ובקומביני רק 100 ין. אז ברור שיושבים על המדרכה ואוכלים.
פינוק שרק היפנים יודעים להעניק
עכשיו אני רוצה להעניק ללימור את מתנת יום ההולדת שלה: מסאז'. מסאז' יפני מסורתי הוא בגדר חובה למבקרים ביפן, ועל אחת כמה וכמה למתגוררים בה. אחרי הכל, יפן היא מולדת השיאצו.
הקליניקות הקטנות של המסאז', כמו זו של מצומוטו האלוהי, בחור צעיר וכישרוני במיוחד בתחום השיאצו, הנמצאות ברחובות הקטנים של ג'יאוגאוקה הן המוצלחות ביותר. נכנסים פנימה, מחליפים את הנעליים בכפכפים, את הבגדים לנוחים יותר, ושוכחים מהצרות לשעה קלה.
אחרי המסאז' לימור יוצאת מפוייסת ואנחנו צועדות בשמחה לחנות המופלאה שבה הכל עולה מאה ין, והיא ממש לא כמו חנויות הכל בדולר הידועות לשימצה. זוהי אופציה מצויינת לקניית מתנות זולות ומרשימות לארץ, ולא חייבים לספר מהיכן הן. אפשר למצוא כאן פסלים קטנים, כלי אוכל מרשימים מאוד, שלל אביזרי מטבח ואירוח, פשוט אי אפשר לעמוד בפיתוי.
פינוק מומלץ במיוחד למבקרים בשכונה הוא חפיפת ראש וארגון הקונסטרוקציה באמצעות ייבוש שיער במספרת ביגווין הצרפתית - חוויה בלתי נשכחת, מענגת ומפנקת, כמו שרק היפנים יודעים להעניק. כידוע, כאן אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, והם יודעים להפוך חפיפת ראש פשוטה לאירוע משובב נפש במיוחד.
הטיפול בלקוחה הוא כאילו היתה כלי שביר מקריסטל, ובכל רגע מטפלים בה בממוצע שניים וחצי אנשים ועוד שלושה מכרכרים מסביבה. אבל, למרבה הצער, היום לא נספיק לחוות אירוע שכזה כי לימור פתאום נזכרת בחיים האמיתיים שמחכים לה ומיד נוטשת אותי ורצה לרכבת אחוזת איימה.
אם אתם בסביבה: תחנת ג'יאוגאוקה - טויוקו ליין מתחנת שיבויה. יום רביעי הוא לא יום טוב לג'יאוגאוקה משום שהשוק המקורה סגור. בימי ראשון הופך הרחוב הראשי למדרחוב, והשמחה אפילו עוד יותר גדולה. שימו לב: השוק ממשיך גם לקומה התחתונה.
- בשבוע שעבר: איריס קונה חתול
השווה את משקלו בזהב.
לפנייה לכתב/ת 
