שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    אבן בטוטה: 40 שנות ריגוש
    בדרך למכה תקף את אבן בטוטה חיידק הנסיעות, ולא הרפה ממנו משך 40 שנה. הוא חרש את צפון אפריקה, חצה את דרך המשי באסיה, התחתן במלדיביים והיה אפילו בגואה. דודו בן צור משחזר את צעדיו של הגיאוגרף והנוסע המרוקאי הגדול ביותר בסוף ימי הביניים
    לראשונה הגעתי לטנג'יר שבמרוקו דרך הים. באתי לעשות כבוד לאבן בטוטה - איש המסעות הגדול של ימי הביניים, שביקש לחקור ולגלות כל פינה על פני הכדור שלנו, שבה שיננו המתפללים את שמו של אללה.

     

    מטנגי'ר, הממוקמת בקצה הדרומי (המרוקאי) של מצר גיברלטר, שגם היתה הנקודה המערבית ביותר אליה הגיע האסלאם בימי הביניים, יצא אבן בטוטה לחקור את העולם המוסלמי. מכאן התחלתי גם אני את מסעותיי, תחילה ברחבי המגרב, במרוקו ובתוניסיה, ומשם למזרח אפריקה ולמזרח התיכון, ובהמשך להודו, לסרי לנקה ולאינדונזיה. בעקבות אבן בטוטה.

     

    המסע הארוך הביא אותי אל דרכי הסחר ואל הקסבות של הסהרה - ערים שלמות שכל בתיהן עשויים בוץ, שבטי נוודים, אל המדרסות בחופה המזרחי של אפריקה, ולאחר מכן אל העיר גול בסרי לנקה, שאולי הייתה תרשיש המקראית, אל דרכי האופיום של הודו ואל יערות הגשם של סומטרה.


    טנג'יר (צילומים: דודו בן צור)

     

    אולי בלי משים הפכתי גם אני למעין אבן בטוטה מודרני. משכלל את ה"סאפאר" לאמנות של כתיבה וצילום. חודש הסאפאר בלוח השנה האסלאמי הוא העת בה
    עולים למכה, ומקיימים את מצוות החאג' (מכאן נולדה המילה סאפארי, שיבוש סווהילי של המילה הערבית).

     

    בסך הכל רצה לעשות חאג'

    בגיל 21 עזב אבן בטוטה את ביתו ויצא לסדרת מסעות שארכה כארבעים שנה. כוונתו הראשונית הייתה לעלות לרגל למכה ולחזור לביתו בשלום. בדרך למכה נדבק בחיידק הנסיעות, והוא אף מתאר זאת: "יצאתי למסע לבדי, ללא שום רע שאוכל להתעודד מחברתו, ללא שיירה שאליה אוכל להצטרף... אבל נסחפתי על ידי אותו דחף בלתי נשלט ואותה תשוקה הפועמת בליבי".

     

    בסך הכל גמא אבן בטוטה במהלך מסעותיו למעלה מ-120,000 קילומטר, וזאת לפני שהמציאו את הקיטור. בסדרת המסעות הראשונה יצא מטנג'יר לאלג'יריה, תוניסיה, מצרים, ארץ ישראל, סוריה וחצי האי ערב. בתחילת דרכו רכב לבדו על חמור, ואחר כך הצטרף לשיירת גמלים של עולי רגל וסוחרים למכה.

     

    בכתביו הוא מתאר את השיירה מגיעה לאלג'יר, וחונה מחוץ לחומות העיר, בקרבת הנמל. בנקודה זו המתינו עולי רגל נוספים שהצטרפו לשיירה. מכאן מתאר מספר בטוטה על נוף של יערות עצי שעם וארז, עמקים והרים.

     

    כשהגיעה השיירה לביג'איה (שבאלג'יריה) חלה אבן בטוטה מאוד, ולמרות זאת התעקש להמשיך במסע. מערבה משם, בתוניס עשה מספר חודשים בלימודי דת ומשפט באחת המדרסות. אחר כך מונה לקאדי של השיירה הגדולה, וכשהגיעה זו לקהיר היא מנתה כמה אלפי נוסעים.


    חצו את הסהרה. בן צור ואבן בטוטה

     

    אבן בטוטה נסע בעולם בתור הזהב של האסלאם, שהיה באותה העת בעדיפות טכנולוגית וארגונית מוחלטת על אירופה - השרויה בחשכת ימי הביניים. גם בתחום הימי מתוארת עדיפות של המזרח על פני המערב. יורדי הים הערביים הכירו היטב את משטר הרוחות של האוקיינוס ההודי, וידעו לשייט בין הים האדום לאוקיינוס ההודי ולים סין הדרומי.

     

    אבן בטוטה מגיע לגואה 

    בסדרת המסעות השנייה חצה אבן בטוטה את דרך המשי, ממרכז אסיה להודו. הוא ביקר בבוכרה וחיווה (היום באוזבקיסטאן), משם המשיך במעברי הרים גבוהים אל תוך אפגניסטן. לאחר שהתארח בקאבול המשיך אל תוך קראצ'י (היום בפקיסטאן) ומאוחר יותר התיישב בדלהי, שם נהנה מחסותו של הסולטן המקומי.

     

    הוא פנה דרומה, לאורך החוף המערבי של הודו, ואפילו ביקר בגואה. בהמשך חצה את הים לציילון (סרי לנקה) ואחר כך למלזיה, סומטרה וקמבודיה. בעיר גול שבציילון, שהייתה מרכז סחר חשוב של תבלינים ואף מתוארת בתנ"ך כעיר תרשיש חנה, כמו סוחרים מוסלמים רבים, שהגיעו אליה בדרכי הים.


    חופי גואה. אבן בטוטה היה פה (צילום: אביגיל עוזי)

     

    משהגיע למלדיבים הפך קאדי מקומי, מאחר שהשליטים המקומיים חיפשו מישהו שבקיא בפסקי ההלכה האסלאמיים. על מנת לשכנעו להישאר, נשלחו אליו שפחות מקומיות, פנינים ותכשיטי זהב. בטוטה כמובן, לא יכול היה לסרב, ובהמשך נשא כמה נשים (אחת מהן בת מלוכה) וצבר כוח פוליטי רב. על הקלות שבנישואים לבנות האיים כתב: "קל להתחתן כאן (במלדיבים) בגלל הנדוניה הנמוכה. כשמגיעה לכאן ספינה מתחתנים אנשי הצוות עם הנשים המקומיות, וכשהספינה עומדת לעזוב הם מתגרשים. הנשים לעולם לא עוזבות את האיים".

     

    לאחר מכן עלה אבן בטוטה לאורך החוף של ים סין הדרומי וביקר בבייג'ין. אמנם הגיע לסין 60 שנה אחרי מרקו פולו, אבל העמיק פנימה הרבה יותר מהסוחר הוונציאני. מכאן התחיל את דרכו הארוכה הביתה, למרוקו, לא לפני שביקר שוב במכה, בחאג' השביעי והאחרון שלו (1348). עם שובו למרוקו התיישב בחצרו של סולטן פס, בה ערך וכתב את דברי מסעותיו: "כמסעותיו המפורסמים של אבן בטוטה".

     

    חיידק המסעות לא עוזב

    אולם חיידק הנדידה המשיך להציק לאבן בטוטה, למרות השיבה למולדת, והוא יצא למסע אחרון – כדי להשלים את תיעוד כל עולם האסלאם של המאה ה-14. בשנת 1351 יצא מפס דרומה, אל שולי הסהרה בעמק תפיללאת, בו התגוררה משפחת אבו חצירא המפורסמת.


    תוניסיה. בתי בוץ בדרום הארץ

     

    הוא חיכה מספר חודשים עד לבוא החורף ואז הצטרף לאחת מן השיירות שעשתה דרכה בין טימבוקטו (כיום במרכז מאלי) לבין מרוקו. גם אני הולך בדרכיו של בטוטה. מפס חציתי את הרי האטלס וירדתי אל נאת המדבר הגדולה של עמק תפיללאת, בו משובצים אלפי דקלי התמר ובתי הבוץ של תושבי המדבר. חלקם אגב, חיים מתחת לאדמה כדי להימלט מחומו הגדול של הקיץ. מכאן ועד לטימבוקטו ידרשו לי 52 יום של הליכת גמלים.

     

    איבן בטוטה מת בפס בשנת 1369. כתביו מהווים מסמך נדיר, ולהם תרומה עצומה לחקר ההיסטורי והגיאוגרפי של שלהי ימי הביניים. עם זאת, בספרי גיאוגרפיה רבים, ובמיוחד אלה שנכתבו בעולם הנוצרי והמערבי, הוא אינו מוזכר כלל. כיום ניתן למצוא מקורות רבים המתעדים את מסעותיו, בהם אתר האינטרנט The 153 Club, לצפון מערב אפריקה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כמו אבן בטוטה שרכב על גמלים
    צילום: דודו בן צור
    ילדה ודלת. בפר בדרך מזגורה לטימבוקטו
    צילום: דודו בן צור
    מדריך מקומי בקסבה בשולי הסהרה
    צילום: דודו בן צור
    סרי לנקה. בודהה בעיר העתיקה של פולונרואה
    צילום: דודו בן צור
    סומטרה. נשים מוסלמיות בנות שבטים בצפון מערב האי
    צילום: דודו בן צור
    מומלצים