שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הקוץ' מוץ' של בן גוריון
    בן גוריון שתה קפה טורקי וסיידר, אכל רק אצל פולה, נהג להישקל מדי יום ואהב לשטוף כלים. עופר ורדי נכנס לצלחת של ראש הממשלה הראשון

    לאחר שהלכה לעולמה פולה, רעייתו של דוד בן-גוריון, ירדה בתם של השניים באחד הימים לקיבוץ שדה בוקר שבנגב כדי לבקר את אביה. כשנכנסה לצריף, מצאה את בן גוריון אוכל קוץ'-מוץ' - אותה עיסת גבינה מתוקה שנהגה אימה להכין לו מדי בוקר. "אבא, אמא כבר נפטרה. אינך חייב לאכול זאת יותר", אמרה לו, "הרי בלאו הכי לא אהבת את זה". בפה מלא, בעודו מלקק את הכפית האחרונה, השיב: "אני ממשיך לאכול קוץ'-מוץ' בכל יום – לזכרה".

     

    פולה הייתה אחות במקצועה, אם כי במקום לעטות חלוק לבן ולסעוד חולים, נטלה על עצמה את האחריות על בריאותו הטובה של בעלה, מנהיג היישוב העברי בימים של טרם קום המדינה, ומי שיהיה לראש ממשלתה הראשון. הקוץ'-מוץ', מעשה ידיה להתפאר, היה עיסת גבינה לבנה ולבן, שתובלה ברסק פירות ובמעט מיץ פטל בשביל הטעם. בימים שבהם דני וקרלו היו עוד רק שמות של ילדים, רקחה פולה את מעדן החלב בעונג רב מדי בוקר כי בשבילו היה זה קוץ'-מוץ' - ובשבילה חלב.

     

    ארוחת הבוקר כללה בקביעות גם ביצה רכה ועיתון דבר, ובסופה המתינו לו בתוך ביציית הנירוסטה הכמוסות שנדרש לבלוע. מלכה ליף, לשעבר מנהלת מוזיאון בית בן-גוריון בתל אביב, מספרת כי במהלך היום הסתפק ראש הממשלה בקפה שחור – או "טורקי" כמו שקראו כאן לזה פעם – ובכמה כוסות של סיידר תפוחים. יין, אגב, לא שתה אלא רק באירועים חגיגיים במיוחד. "לקראת השעה אחת בצהריים הטלפון תמיד צלצל", היא נזכרת. "פולה הורתה לנו להגיד לבן-גוריון שיבוא הביתה - ומיד - כי האוכל כבר מתקרר על השולחן".


    ארוחת בוקר שכוללת עיתון. שולחן האוכל בבית בן גוריון (צילום: עופר ורדי) 

     

    בן-גוריון נהג להישקל מדי יום תחת עינה הפקוחה של אשתו. אם היה מגלה כי שמן – כך מספרים - צום היה מוכרז בבית עד אשר שב למידותיו הקודמות. "ולא רק את בעלה שקלה, אלא גם את השקיות שהביאה מן המכולת שברחוב בן יהודה בתל אביב, לוודא שאיש לא הערים עליה", מחייכת ליף.

     

    בשנת 1953 התפטר דוד בן-גוריון מן הממשלה ועבר להתגורר בשדה בוקר, שם נהג לסעוד עם החברים, לעתים בבגדי עבודה, בחדר האוכל של הקיבוץ. אף שם בחנה פולה את המתבשל בסירים שבמטבח ובדקה היטב מה מכינים לו לזקן. מספרים כי בטרם הוגשה לחבר בן-גוריון ארוחת הצהריים, טעמו ממנה שומרי ראשו כדי לוודא שלא הורעלה.

     

    "פעם הגיע לקיבוץ הנשיא יצחק בן צבי והם הלכו לחדר האוכל כדי לאכול ביחד. לבן-גוריון היה שולחן משלו", מספרת ניצחונה בן דרור מן הצריף של

    בן-גוריון בשדה בוקר. "כיוון שבקיבוץ כבר הפסיקו להתרגש מאורחים חשובים, איש לא התייחס לאורח המכובד, אז פולה צעקה לעבר כולם: 'מה אתכם? הנשיא כאן, בבקשה לקום!'".  ואילו כשהגיע לקיבוץ דאג האמרשלד, מזכ"ל האו"ם, שבעלה היה ידוע בחיבתו לארגון - או"ם שמום - העזה בעת ביקורו ושאלה: מדוע אדוני אינו מתחתן? "למה שאינשא?", שאל. "כך לפחות תניח לנו", הטיחה וחייכה. מה שלא ידעה אז הגברת בן-גוריון זה שהמזכ"ל לא היה מעולם מחובבי הנשים.

     

    אומרים כי בן-גוריון אכל בשביל לחיות ולא חי בשביל לאכול. אבל כלים הוא אהב לשטוף – "זה משחרר אותי", הסביר - וסייע לפולה במלאכה.

     

    קוץ'-מוץ'

    המרכיבים:

    1 קופסת גבינה לבנה רכה

    פירות העונה

    גביע אשל או גיל

    מעט מיץ פטל לפי הטעם

     

    אופן ההכנה:
    1. מרסקים את פירות העונה למחית.
    2. מערבבים בקערה את המחית עם הגבינה לבנה והאשל.
    3. מתבלים במעט מיץ פטל – ומגישים.

      

    אורז בן-גוריון

    באפריל 1949, לנוכח המצב הכלכלי הקשה ששרר אז בארץ בעוד אלפי עולים חדשים צובאים על גבולותיה של המדינה הצעירה, הכריז ראש הממשלה דוד בן-גוריון על משטר הצנע. כדי להיתרם למשימה הלאומית, נדרשו האזרחים להצטמצם ולהסתפק במועט. מוצרי המזון, למשל, הוקצבו כבמשורה לכל משפחה בעזרת פנקסים ונקודות זיכוי. אחד ממוצרי הבסיס שחסרו בזמנו היה האורז, אך מי אם לא עם ישראל ימציא לנו פטנטים? אם אין אורז – נאכל פתיתים, אמרו עקרות הבית ואף זיכו את המנה בשם מקורי: אורז בן-גוריון.

     

    המרכיבים:

    לבצק הפתיתים:

    7 ביצים

    כפית מלח

    1 ק"ג קמח

    כוס מים

    לבישול הפתיתים:

    1 בצל גדול קצוץ

    מעט שמן

    מים

    מלח לפי הטעם

    פלפל שחור לפי הטעם

    אבקת מרק לפי הטעם

     

    אופן ההכנה:
    1. מכינים את הבצק: מערבבים היטב ביצים, מים ומלח.
    2. בקערה גדולה שמים את הקמח. מוסיפים באיטיות רבה - תוך כדי תנועות שפשוף ומילול - את עיסת הביצים ליצירת חתיכות מתפוררות של בצק.
    3. מגררים את פיסות הבצק בפומפייה ויוצרים פתיתים.
    4. מפזרים אותם באופן שווה על משטח מרופד ביריעת בד דקה, ומניחים להם להתייבש בשמש במשך כשלושה ימים. מדי פעם מזיזים אותם קלות כך שכל אחד מהפתיתים ייחשף לשמש כראוי.
    5. מבשלים את הפתיתים: מזהיבים את הבצל ומוסיפים את הפתיתים. מקפיצים אותם עוד כשלוש דקות.
    6. מתבלים במלח, בפלפל ובאבקת מרק. מכסים במים חמים ומבשלים במשך כחמש דקות על אש נמוכה.
    7. מסירים מעל האש ומניחים בצד למשך כמה דקות תחת מכסה.

     

    הארה: את הפתיתים ניתן לייבש בתנור ובכך לזרז את תהליך הכנתם. אפשר, כמובן, להכין את המנה עם פתיתים מוכנים. כדי להעשיר את המנה ניתן להחליף את השמן בחמאה ואת אבקת המרק והמים בציר ירקות או בציר עוף.

     

    • עופר ורדי הוא עיתונאי ואיש של אוכל, בעל הטור "גולאש לגולש" . אפשר ליצור איתו קשר כאן .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באדיבות אתר הכנסת
    אכל רק בבית. דוד בן גוריון
    באדיבות אתר הכנסת
    בשבילה זה חלב. דוד ופולה בן גוריון
    צילום: לע"מ
    מומלצים