שתף קטע נבחר

ירושלים: אפר בן אלפיים שנה

לרגל ט' באב, מציע רון פלד לבקר ברובע ההרודיאני, קומפלקס ארכיאולוגי מפואר ברובע היהודי, שבו נמצאו בתי יהודים עשירים וגם אפר מחורבן בית המקדש וירושלים. הממצאים הנדירים מאירים באור חדש את עיר הקודש של ימי בית שני

תהליך השיקום של הרובע היהודי בירושלים, שהחל ב-1967, נמשך למעלה מ-15 שנה. בזמן חפירת היסודות לבניית ישיבת הכותל שמעל לרחבת הכותל המערבי, התגלה קומפלקס של מבנים מפוארים ונדירים - בתי יהודים עשירים, וגם ממצא מפתיע בדמות שרידי אפר מחורבן ירושלים בט' באב שנת 70 לספירה.

 

המקום, המוכר יותר כיום כרובע ההרודיאני - מוזיאון וואהל לארכיאולוגיה, הוא האתר הארכיאולוגי המקורה הגדול ביותר בישראל (כ-2,700 מ"ר). זוהי למעשה שכונה יהודית משלהי ימי בית שני, שהשקיפה אל בית המקדש. בין שני המקומות אף חיבר גשר שאפשר לכהנים, תושבי השכונה, להגיע ישירות אל מקום עבודתם - בית המקדש.

 

באתר התגלו סימנים המעידים על רמת החיים גבוהה, בהם עשרות מקוואות וכן יצירות אומנות בדמות פסיפסים מהיפים והקדומים שהתגלו בירושלים, ציורי קיר (פרסקו) ועיטורי קיר ותקרה (סטוקו).

 

עושרו של הבית ניכר בכל פרט

בבית המערבי אנו רואים רק את קומת המרתף, שבה מחסני מזון, בורות מים, מקוואות עם פסיפסים - ובקיצור וילה יהודית כשרה למהדרין. הפסיפס, אגב, נוצר כדי למנוע היווצרות בוץ ביציאה מן האמבטיה או מהמקווה, התפקיד אותו ממלא בימינו השטיח. לא ידוע בדיוק כמה קומות היו לבית, אבל בכל מקרה קשה שלא להתרשם מעושרו.

 

היהודים שגרו במקום שאלו את אמנות הפסיפס מן העולם ההלינסטי-רומי, אבל עיצבו אותו בדרכם, תוך היעדר מוחלט של דמויות מן החי. זאת בעקבות הציווי לא תעשה לך פסל ומסכה, ומשום שבאותה תקופה הקפידו היהודים הקפדה יתרה בשמירה על איסור אמנות הדמות ועל דיני הטהרה.

 

בכניסה לחלק מהמקוואות התגלו מתקני ערֵבת רגליים לטבילת רגליים, שמטרתם לשמור על ניקיון הרגליים על מנת להקטין את כמות הלכלוך המגיע אל תוך המקווה. ההקפדה על הטהרה מתבטאת גם בריבוי המקוואות - כמעט כל חדר הוא "סוויטה" - ומוצמד אליו מקווה המאפשר טבילה פרטית.

 

לפני הירידה בהמשך במדרגות, נביט על הקיר ובו צילומי האתר בזמן החפירה, לפני כ-30 שנה. נוכל לראות כיצד נראה הרובע היהודי דאז, ולהתרשם ממיקומו של הר הבית הסמוך, בטרם נבנו יסודות ישיבת הכותל.

 

מנורת המקדש – הגרסה הירושלמית

אחד הגילויים החשובים שנחשפו כאן הוא תחריט מנורת המקדש (העתקים נוספים קיימים גם בבניין הכנסת ובמוזיאון מגדל דוד). זכרו שהימים הם ימי בית המקדש השני, והמרחק מכאן אל הר הבית אינו עולה על 100 מטרים. לכן, סביר שצייר המנורה ראה את המנורה האמיתית בחייו, כך שמדובר במקור ראשוני ומהימן. אם תשלפו את תעודת הזהות שלכם, תוכלו להבחין בהבדלים שבין המנורה שמולנו, לבין זו שהועתקה משער הניצחון של טיטוס ברומא, והפכה לסמל המדינה.


המנורה - חפשו את ההבדלים (צילום: רון פלד) 

 

בהמשך נמצאים ארונות תצוגה של כלי בית, בהם כלי אבן, שלפי ההלכה, אינם מקבלים טומאה. לאחר חורבן בית שני פסקה תעשיית כלי האבן הירושלמית, כך שכלי אבן הללו הם האחרונים בדורם. שעון השמש (שכונה במִשְנָה "אבן השעות") שבתצוגה מזכיר לנו שכהנים ששרתו במשמרות במקדש, השתמשו בשעונים גם לעבודתם.

 

לאחר מכן נפנה אל חצר העמודים, פֶּרִיסְטִיל. זוהי חצר בית, מעין מרפסת שצפתה ישירות על הר הבית ובית המקדש שבליבו. העמודים משוחזרים בחלקם והרצפה אוטנטית ומעוטרת בצורות גיאומטריות המכונות "אוֹפּוּס סֵקְסְטִילָה". כל אלו ממחישים שוב את הפאר והעושר של המקום. שימו לב שהעמודים בנויים בעצם במעין חוליות חוליות שלבסוף נעטפו בטיח צבעוני - סטוקו. כך קיבלנו עמודים נאים ללא שימוש בשיש יקר.

 

בסמוך נמצא בפסיפס מרשים ביותר שבמרכז סלון, טרקלין, שבו הסועדים היו מסובים על מיטותיהם סביב שולחנות עגולים נמוכים המסודרים ב-ח', כאשר המשרתים מגישים את האוכל מהצד הפתוח. רצפת הפסיפס שמולנו נזקקה לפני כשנה וחצי לעבודות שימור ועברה תהליך "גלגול" (הסרה באמצעות הדבקת רשת תחתית וגלגולה). מתחתיה, גילו הארכיאולוגים המופתעים, רצפת פסיפס נוספת, שהייתה ככל הנראה רצפת הבית המקורית. כעת מוצגים במקום שני הפסיפסים - הרצפה התחתונה נמצאת על גבי הקיר הסמוך.

 

נרד עוד קצת ונגיע לבית הגדול באזור, ששטחו 600 מ"ר ומספר קומותיו לא ידוע. אי אפשר להחמיץ את ציורי הקיר והתקרה, ואת כלי המטבח והבית. שימו לב לכלי הזכוכית הנדירים ולכלי במטבח האדומים, המכונים "טֵרָה סִיגֵלַטָה", ללא ספק וילה מפוארת לאלפיון העליון של פעם. בחלקו התחתון של הבית נבחין במדרגות היורדות אל מקווה עם כניסה כפולה, כלומר נכנסים מצד אחד, ויוצאים מטוהרים מצד שני.

 

אפרה השרוף של ירושלים

אחת משתי התגליות החשובות באתר, פרט לתחריט המנורה, היא רצפת הפסיפס השרופה והאפר הנמצאים בסמוך. מדובר ככל הנראה בקורת עץ ברוש שקרסה מתקרת המבנה על הפסיפס,

בזמן חורבן ירושלים בידי הרומאים ב-70 לספירה. זהו אפרה השרוף של ירושלים.

 

במשך השנים, מאז נחשפה לאחר מלחמת ששת הימים, התפוררה הקורה, ובעת האחרונה הוציאה אותה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע לפעולות שימור ושחזור, אשר נעשו בשיתוף עם רשות העתיקות. הקורה המשוחזרת, והאפר המקורי שהתפורר הוחזרו למוזיאון בימים אלו ממש, לרגל ציון ט' באב, יום חורבנה של ירושלים, וחגי אלול, חודש הרחמים והסליחות, והם מוצגים מחדש במיקומם המקורי כאן.

 

עם סיום הביקור, ניתן לרדת אל רחבת הכותל המערבי או להיכנס אל הבית השרוף - בית קתרוס, הנמצא ממש בסמוך, ובו חיזיון דרמטי, המסופר בגוף ראשון, העוסק בשריפת בית המקדש ובסיבות שהובילו למפלה.

 

  • מוזיאון וואהל לארכיאולוגיה - הרובע ההרודיאני: רח' הקראים 1, הרובע היהודי. שעות פתיחה: א'-ה' 9:00-17:00; יום ו' 9:00-13:00. פרטים: 02-6288141 שלוחה 102 או באתר החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קןמפלקס מפואר המשקיף על בית המקדש
רון פלד
שכונה יהודית משלהי בית שני
צילום: ולדימיר נייחין
הנדל"ן הכי טוב בארץ
צילום: רון פלד
מתקן לשטיפת רגליים
צילום: רון פלד
מומלצים