שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    יורם מרציאנו לומד לספור עד עשר

    מה לא קרה בשנה האחרונה ליורם מרציאנו? האלכוהול, המאבטחים במועדון, התקרית עם משטרת התנועה - והטלפונים של המטרידים. אבל הוא לא הולך לשום מקום: "מודה ועוזב ירוחם, מותר לאדם לטעות", הוא אומר בראיון ל-ynet. "אני כבר מפחד מעיתונאים ואפילו מעצמי. נהייתה לי פרנויה"

    רגע אחד הוא היה למעלה, בשיא הקריירה הפוליטית שלו, נהנה מעוצמה ומקירבה לבכירים ומחיזורי התקשורת. רק נבחר לכנסת, וכבר עמד בראש סיעת העבודה. החיים הפוליטיים חייכו ליורם מרציאנו, ולפני כשישה חודשים נדמה היה שהוא נמצא בפסגה, והוא שם כדי להמשיך לטפס לפסגות חדשות.

     

    ואז, לפתע, משהו רע קרה למרציאנו. מח"כ חרוץ ומצטיין במושב הראשון של הכנסת ה-17, הוא הפך לפוליטיקאי שהאגו הולך לפניו, שעסוק בגננות, במשמעת ובטיפוח התדמית האישית. משם, הדרך להתרסקות פוליטית היתה קצרה. בלילה אחד של יותר מדי אלכוהול ויותר מדי מצב רוח במועדון הריו בהרצליה פיתוח, הוא הטיח את הקריירה הפוליטית שלו לתוך הריצפה. האירועים שליוו את אותו לילה הובילו את מרציאנו במסלול חד כיווני למטה.

     

    ההתרסקות הושלמה בסוף השבוע שעבר, כשהודח על-ידי חבריו מראשות הסיעה, בניצוחו של ראש המפלגה אהוד ברק. מאותו רגע, מרציאנו נשבע לשקם את מעמדו, להחזיר את יורם הישן לתודעה. "אין ספק שברמה הציבורית, מועדון ה'ריו' לא עשה לי טוב", הוא אומר בראיון ל-ynet, "אבל התנצלתי. אני חושב שמודה ועוזב ירוחם, מבחינת ההלכה היהודית זה מספיק. שלושה יסודות לאדם: תודה, בקשה וסליחה. יש אדם הקונה עולמו ברגע, ויש המאבד אותו בשעה. השעה הזאת ב'ריו' כמעט ועולה לי באיבוד הקריירה הציבורית-פוליטית שלי".


    כבל, מרציאנו ופרץ בימי השיא (צילום: גיל יוחנן)

     

    אחרי שבועות של שקט, ולאחר שהמשטרה החליטה לסגור את התיק נגדו בחשד לתקיפת המאבטחים, שודרה בתקשורת הקלטת בה הוא נראה מנסה לכאורה לנשק צעירה. יו"ר סיעת העבודה לשעבר מכחיש כי היה פסול במעשיו. "כל מי שאני מנשק, או מנסה לנשק - זה בהסכמה", הוא מצהיר. "טוב שראינו את התמונות, כי זה הוכיח שלא כצעקתה. נשיקה על הלחי, חיבוק, חברות טובה בין אנשים - אלה לא בדיוק הדברים הנוראיים ביותר".

     

    אבל בתמונות הבחורה נראית בורחת ממך, בזמן שאתה מחזיק כוסית וודקה ביד.

    "שתיתי. לא באתי לפאב לשתות נס קפה. זו לא פעם הראשונה שאני מבלה בחיי. ביליתי ואמשיך לבלות גם בעתיד. הבחורה לא נראתה בורחת, משום שהיא הגיעה לתחנת המשטרה ואמרה באופן ברור שזה היה על דעתה. מבחינתי, הפרשה הזאת מאחוריי. ראש אגף החקירות קרא את החומר וראה את התמונות, וכך גם אחרים. כולם בחנו את העניין, וכולם הגיעו למסקנה שהתיק סגור מחוסר ראיות".

     

    "התנצלתי וביקשתי סליחה"

    למרות שהוא מנסה לשדר כאילו מעשיו היו במסגרת הנורמה, מרציאנו מבין היטב כי התנהגותו חרגה מרף הציפיות שיש בישראל מאיש ציבור בכיר: "התנצלתי. פניתי כבר באותו שבוע לכל מי שרק נפגע ממני וביקשתי סליחה. מותר לאדם לטעות. אתה רוצה לשפוט את כל הקריירה שלי על פי השעה הזאת? אני פונה לתקשורת ולציבור, כי אני משוכנע שאף אחד לא מחפש אותי באופן אישי כי קוראים לי יורם מרציאנו: אם יש למישהו משהו נגדי, יש מקומות אחרים לעשות את זה, לא מתחת לחגורה. אני מציע לא להיכנס לאף פוליטיקאי מתחת לחגורה. ראיתי כבר במו עיניי פוליטיקאים בכירים בתמונות הרבה יותר חמורות מהתמונות האלה".

     

    אתה מרגיש שרודפים אותך?

    "שמעתי שנעצר עבריין נתנייתי שאני לא מכיר, ששמו נקשר לפרשת הריו, ריקו שירזי. אני לא מכיר אותו, והוא לא מכיר אותי. אבל אמרו בתקשורת שהוא נעצר ושהוא מקורב אלי. וזו רק דוגמה. מתקשרת לאשתי עיתונאית בכירה ואומרת לה: 'זה נכון שעזבת את הבית לטובת בחור צעיר?' עיתונאי אחר התקשר ושאל אותי: 'האם זה נכון שבתך מתחתנת בגלל שהיא בהריון?' אני עובר תקופה שאני מרגיש בה נרדף, ואני רוצה להאמין שלא רודפים אותי. זה מזכיר לי את פרשיית הנהיגה שלא בשתי ידיים שפורסמה לא מזמן. תפסו אותי מתגלח בנסיעה. כל המדינה עוסקת בהפגנה של האמהות, חייל נהרג, ויורם מרציאנו מופיע ומככב בכותרות בגלל שלא אחז בהגה בשתי ידיים.

     

    "אני מודע שאני בתקופת השפל של החיים הפוליטיים שלי. אני אומר לך את זה על סף דמעות. אני משלם מחיר יקר על שעה. אני לא ישן בלילה. אני כבר מפחד מעיתונאים. אתה יודע מה נהיה לי? נהיה לי פראנויה. אני מפחד מעצמי. על מה מחפשים אותי? אני לא עבריין, לא פושע, לא פרחח. אני אדם עם נשמה גדולה שאצלו בני אדם זה ערך עליון".

     

    אולי באמת רודפים אותך ומחפשים אותך. אבל למה, לדעתך?

    "יכול להיות שאם רודפים אותי, זה מסיבות פוליטיות. אני לא חייב לאף אחד כלום, לא עשיתי רע לאף אחד. בא חבר שלי ואמר לי: באותו שבוע שבו לא אחזת בהגה בשתי ידיים, תפסו שר בכיר מהמפלגה שלי נוסע ב-170 קמ"ש וירד לשוליים וסיכן התנועה. אף אחד לא כתב על זה".

     

    חשבת על זה שבמפלגת העבודה לא מסוגלים לקבל אנשים כמוך וכמו עמיר פרץ, מרוקאים עם אופי וסגנון אחר?

    "אני רוצה להאמין שזה צירוף מקרים מה שקרה לי ולעמיר. אבא שלי בא ממרוקו, קיבל דרגת סגן אלוף, והוא לא מוכן לשמוע על גזענות. הוא אומר: תילחמו. לעומת זאת, בשבת בבית הכנסת, המתפללים אמרו: פוגעים בך כי אתה מרוקאי מלוד. מהשכונה. אני לא מקבל את זה, אני נלחם בתופעה הזאת, אבל אני שומע את זה בכל מקום".

     

    אולי במבנה הגנטי של מפלגת העבודה יש פגם עדתי?

    "אני רוצה להאמין שאין דבר כזה בעבודה. חלק מהתוכנית של עמיר פרץ ושלי זה ללכת למסע פיוס בקיבוצים, להוכיח להם ולנו שאנחנו מסוגלים לעבוד יחד, עם ישראל החדשה והוותיקה. אנחנו יחד במלחמה ובשלום. אין לנו מפלגה אחרת, ולא ארץ אחרת".

     

    ואז, כשכבר טיפסת מעלה, הקריירה הפוליטית התרסקה... 

    "אם זה המחיר שאני צריך לשלם, אני אשלם את זה באהבה ובהכנעה. לא שמרתי על זכות השתיקה. אני לא גיבור ישראל. לא התנהגתי שם כפי שחבר כנסת צריך להתנהג. התנצלתי, קבלו את הסליחה שלי. זו שעה של טעות. אני לא צריך לשלם על זה כל ימי חיי. אני משלם עכשיו, ואני מתנצל. אני מצטער על ההליכה שלי למועדון הריו".

     

    חבריך בפוליטיקה אומרים שאולי טסת מהר מדי למעלה, וזה העלה לך דברים לראש, הפך אותך לכל יכול בעיני עצמך.

    "יכול מאוד להיות שזו גם בעצם התוצאה, כי הרבה מאוד אנשים מרימים גבה ושואלים מי זה יורם מרציאנו. לפני שנה וחצי הייתי מוכר לכמה פעילים בעבודה, לכמה עיתונאים. היום, בתקופה מאוד קצרה, עשיתי מה שחברי כנסת לא עשו בעשרות שנים. אבל אני לא חושב שעלה לי השתן לראש. אני עם שתי רגליים על הקרקע. אני גם לא חושב שהסתחררתי".

     

    "לא נעלמתי"

    מרציאנו אומר כי לאחר חתונת בתו, שתיערך בעוד כמה שבועות, הוא מתכוון לפתוח דף חדש. הוא רוצה להוכיח לכולם כי האיש שהפך תוך חודשים ספורים לחבר כנסת מצטיין, לא נעלם לשום מקום, ולא מתכוון ללכת לשום מקום. מרציאנו מתכוון להיפגש עם כל חברי הכנסת של סיעת העבודה בארבע עיניים, ינסה לגשר בין ברק ובין פרץ, אך באותה הנשימה הוא מבטיח להצביע נגד התקציב, ולהיות אופוזיציה פנימית חזקה לברק, אם זה לא ישתף איתו פעולה.

     

    "אני מנצל את ההזדמנות לפנות לכל החברים בסיעה", הוא אומר. "עברתי תקופה קשה. אני בן אדם. אני מושיט יד לשלום. בואו נאחד כוחות. אני קורא גם לאהוד ברק: בוא נשתף פעולה. זכור, אהוד: יש עשרה מנדטים שלא הצביעו לך. תשעה הצביעו לעבודה המסורתית, אבל עשרה הצביעו בפעם הראשונה לעבודה בגלל עמיר פרץ".

     

    ואם זה לא יקרה, אם ברק לא ירצה אתכם?

    "אם ברק לא רוצה שלום, הוא יקבל מלחמה, ולא יהיה ראש ממשלה. הוא ימצא אופוזיציונר קשה, שיתקוף אותו מבפנים. בצורה מכובדת, אבל יתקוף. אופוזיציה מבפנים זה לא דבר רע. אצל יצחק רבין ושמעון פרס היתה מפלגה. אהוד ברק יודע מה יורם מרציאנו עשה בשבילו ב-1999 כראש מטה שטח. הוא יודע על איזה אזורים הייתי אחראי, תוך כדי סיכון אישי שלי ושל משפחתי. אחרי מה שעשיתי בשבילו, אדם אחר היה נשכב בשביל יורם מרציאנו על הריצפה. שמרתי עליו. רצתי אחריו. דאגתי לו. עבדתי בשבילו. נלחמתי בשבילו. עמדתי בצמתים יום ולילה כדי שיהיה ראש ממשלה".

     

    למה אתה מתעקש להשאר עם עמיר פרץ? הרי רצו אותך אצל ברק.

    "אני לא תוקע סכין בגב של אנשים, בעיקר לא כשהם חלשים. לא אתקע סכין בגב של עמיר. אני מוכן לשלם בקריירה הפוליטית שלי, ולא לפגוע בחברים. אנשים שהם חברים שלי, אני אסייע להם, כמו שאעזור לאחרון האנשים שיבקש ממני עזרה. חברות זה ערך עליון".

     

    היו לך הרבה חברים בסיעה, ורובם הפנו לך את הגב, כולל שלי יחימוביץ'.

    "שמע, הם ישנים טוב בלילה? אני בטוח שלא. אני ישן טוב. אנשים שאני פתחתי להם את הדלתות, שלקחתי אותם על הגב שלי לתוך סניפים שלא היו מוכנים לשמוע אותם, נעלמו, הפנו גב. אבל אני ארצה לשבת עם כל אחד ואחת מהם, להוכיח להם בארבע עיניים שטעו איתי. אני רוצה לפתוח דף חדש איתם. ירצו, יקבלו. לא ירצו, זכותם".

     

    מה למדת בחודשים האלה?

    "לא להיות פזיז. לספור עד עשר. לא להאמין לאנשים. צריך לבדוק הכל במיליון עיניים. כשאדם היה אומר לי משהו, מיד הייתי קופץ. היום אני בודק, שוקל, סופר עד עשר. החכמתי. עכשיו אני כמו כולם, ורציתי שהעולם שלי ינצח, של הביחד, של הסחבקיות, של החיבוקים, של ארץ ישראל. אני לא אליטה, אני בא מהשכונה, מהלמטה של הלמטה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יורם מרציאנו. מפחד מעיתונאים
    צילום: אבי מועלם
    מרציאנו עם ברק ופרץ. הולך עם פרץ
    צילום: דודי ועקנין
    מומלצים