שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    צלילי חליל: מסבחה ברמלה

    בחיפוש אחר המסבחה הטובה בעולם, נסענו לעיר רמלה כדי לטעום את המסבחה של חליל - אחת הנחשבות והמהוללות ביותר בארץ. מצאנו אנשים נחמדים, אוכל טוב, ועיר עם היסטוריה מפוארת והווה קצת עצוב

    "מה איבדתם שם?", הייתה התגובה העיקרית שקיבלנו כשסיפרנו לאנשים במערכת שאנחנו נוסעים לרמלה. עצוב קצת. עצוב במיוחד כשחושבים על ההיסטוריה המפוארת של העיר הזו, שבימים יפים יותר (או, למעשה, בימי-הביניים) הייתה לתקופה מסויימת העיר החשובה ביותר באזור הזה של העולם.

     

    למרות שבמקורה היא עיר ענייה במים, ששוכנת באזור צחיח למדי, היו תקופות בהן רמלה הייתה עיר של בריכות ומרחצאות. עיר בעלת חשיבות פוליטית ומיקום אסטרטגי, שהאיסלאם והנצרות נלחמו עליה במשך מאות שנים, הקימו והחריבו מסגדים, כנסיות ומנזרים. היום, כמו במערכון של הגשש, רמלה היא עיר שלא תמיד יש בה מדרכה או כביש, אלא בעיקר "חול וחול" (למעשה, שמה של העיר נגזר מהמילה הערבית "רמל": חול). גם איפה שלא צריך. קשה להאמין שעל החול הזה דרכו סלאח א-דין, ריצ'רד לב הארי ונפוליאון, הממלוכים והעותמנים ולבסוף גם שיירת הל"ה.

     

    בתור עיר בת 1300 שנה לפחות (המסורת הנוצרית מזהה אותה עם רמתיים, ומעניקה לה בכך לפחות 1,000 שנים נוספות), רמלה היא עיר שבה מאחורי כל חורבה מתפוררת עשויה להסתתר פנינה היסטורית - ויש רבות כאלו. 

     

    עבור רבים מאיתנו, רמלה לעולם תהיה העיר שבה גדלו גיבורי תרבות כמו מוני מושונוב, אתי אנקרי, וההומור של שלישיית "מה קשור". בשביל אחרים, זוהי לא אחרת מאשר עירו של אלימלך זורקין (בגלל "בריכת הקשתות" שכיכבה בסרט "חסמב"ה ונערי ההפקר"). יש בה מוזיאון יפה, שוק ססגוני, ומספר אתרי ארכיאולוגיה ותיירות ששווים ביקור. אבל המוסד התרבותי הכי ידוע, כנראה, היא המסבחה של חליל ברחוב קהילת דטרויט.

     

    המסבחה הטובה בעולם

    ויכוח עז ורווי יצרים נטוש בשאלה איזוהי המסבחה הטובה בעולם. לעיתים קרובות מוזכרים בהקשר הזה שמותיהם של לינא מהעיר העתיקה בירושלים או אבו חסן היפואי, או אחד מחצי תריסר מקומות אחרים. חליל מרמלה הוא אחד מהם. אולי בגלל שהמסבחה באמת טובה מאד, ואולי בגלל שהמסעדה של חליל היא נווה מדבר ממוזג היטב שרבים מגיעים אליו בדרך בין שתי נקודות מרוחקות על מפת הארץ. זהו גם נווה מדבר אנושי. מסביר פנים, ידידותי ורגוע.

     

    התפריט - רק כדי לסבר את האוזן - כולל גם חומוס רגיל, עם או בלי פול או בשר, לצד מבחר נאה של תבשילים, סלטים, בשרים וקינוחים. קובה ולבנה וסלטי חצילים, מג'דרה וממולאים, שיפודים, סטייקים, ומה לא. ואם הצלחתם לצלוח את כל אלו בשלום, עלולים לצפות לכם בסיום הארוחה מלבי, בקלאווה, קדאיף, בוואריה או פנקוטה, כל אחד לחוד או חלילה - כולם יחד.

     

    בכל אופן, עושה רושם שיש רוב מוצק של אנשים שמגיע למקום בשביל המסבחה (ובזווית העין קלטנו לפחות סועד אחד שהגיע למקום בשביל שתי מסבחות). חמימה ומתובלת היטב, המסבחה של חליל מצדיקה את המוניטין שיצאו לה וגולשת במורד הגרון בקלילות מענגת. יותר טעימה מלינא? פחות מאבו חסן? מה זה משנה. במרחק של 16 דקות בלבד ממגדלי עזריאלי, רמלה מצליחה להרגיש רחוקה רחוקה. אבל אחרי שאכלת את המסבחה של חליל, אתה יודע שתשוב אליה.

     

    • "חליל". רחוב קהילת דטרויט 6, מקביל לשוק, בבניין של הכנסיה האורתודוקסית.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חומוס חליל
    צילום: יהונתן צור
    בעקבות החומוס
    צילום: יהונתן צור
    מומלצים