האירית שמלמדת את הצרפתים לבשל

אם תשאלו צרפתים מה הם חושבים על הבישול האירי, סביר להניח שהם יעוו את פניהם בשאט נפש. אחרי הכל, גם במילניום השלישי האירים לא נפטרו מתדמית אוכלי תפוחי האדמה שאנינות היא מהם והלאה. ולכן כל כך מפתיע לגלות שהכוכבת התורנית של ספרי הבישול בצרפת היא דווקא ילידת האי הירוק. סיפור חייה של טריש דסיין בת ה-43 לא נתן רמז לקריירה המצליחה בה תפצח בגיל מאוחר יחסית. היא נולדה בבלפסט ב-1964 ואת ילדותה ליוו המאורעות האלימים על העשור שסימן את תחילת "הצרות" במדינה המפולגת. בגיל 20 עזבה מאחוריה את מולדתה ועברה להתגורר בצרפת. על הזכרונות הקשים מילדותה היא מעדיפה שלא לדבר, וכבר שנים שלא ביקרה בבלפסט.

לאחר שקבעה את מושבה בצרפת, דסיין אף נישאה לצרפתי ונולדו להם ארבעה ילדים. במהלך השנים עברה דסיין בין תחומי עבודה שונים, מבלי למצוא את ייעודה. האהבה לבישול ולאירוח ליוותה את דסיין לאורך חייה, אף שמעולם לא למדה באופן רשמי או עסקה בתחום. ההצעה המפתיעה להפוך לבשלנית מקצועית הגיעה לאחר שבהוצאה לאור "Marabout" נתקלו בכמה ממתכוניה. ספרה הראשון זכה להצלחה מיידית ונמכר ב-150 אלף עותקים. סגנונה של דסיין - יומיומי, פשוט ולא מתחכם, אך עדיין אלגנטי - נפל על אוזניהם הקשובות של צרפתים רבים. ספרה השני, "אני רוצה שוקולד!", נמכר בלא פחות מ-500 אלף עותקים. מאז פרסמה דסיין ספרים נוספים וטורים בעיתונות וביססה את מעמדה בשוק האוכל הצרפתי. לרגל צאת ספרה "אני רוצה שוקולד!" בעברית (הוצאת כנרת זמורה ביתן), תפסנו אותה לשיחה על תיאבון והצלחה. 

למתכונים מתוך הספר לחצו כאן

סגנון בישול אינסטינקטיבי, חסר סבלנות וחמדני. טריש דסיין

השאלה הראשונה שנשאלת בראיון איתך שנערך עבור עיתון צרפתי חשוב הייתה "אנגלו-סאקסית שמעבירה שיעורי בישול לצרפתים זה דבר לא שכיח, נכון?" כיצד זה גרם לך להרגיש?

"אני לא מעבירה שיעורים! אבל כמובן שאני יכולה לראות את האירוניה בכך, למרות שהיא ניזונה מפומפוזיות צרפתית טיפוסית. אחרי הכל, אנו ה'אנגלו-סקסים' גאים בבישול שלנו. למרבה המזל, גבולות קולינריים לאומיים נעלמים במהירות וקלישאות מתנצחות וחסרות תועלת כמו 'רגלי צפרדים מול אוכל אנגלי תפל' מתחילות להישמע מטופשות".

האם העובדה שאת מגיעה מחוץ לעולם הקולינריה הצרפתי מאפשרת לך להציע משהו שונה מ"בישול צרפתי קלאסי"?

"בלי ספק. אין לי מסורות עתיקות יומין שמכבידות עלי! אין לי הכשרה רשמית בתחום כך שאני רואה את הדברים מנקודת מבט של בישול ביתי וממקום של רגש, ולא מנקודת מבט מקצועית וטכנית - מממקום שבו קניות של מוצרי מזון ובישול אינן פעולות שנעשות במבודד ולא חלק מתהליך העבודה של מסעדה".

איך היית מגדירה "בישול צרפתי"?

"פירמידה עשירה בצורה נהדרת של המון סגנונות בישול שונים שמתמזגים אחד לתוך השני. בקצה הפירמידה נמצאת האמנות של מסעדות שלושה כוכבים, ובבסיס, המטבחים האיזוריים הכפריים".

איך היית מגדירה את סגנון הבישול שלך?

"אינסטינקטיבי, חסר סבלנות וחמדני".

למה בחרת לעסוק בבישול?

"תמיד אהבתי בישול אבל מעולם לא חשבתי להיות מחברת ספרי בישול. המו"ל שלי 'איתר' אותי וביקש שאכתוב את ספרי הראשון. גיליתי שזו העבודה המושלמת עבורי".

איך את מסתדרת בתחום ללא הכשרה מקצועית?

"יש לי תיאבון בריא, תואר שני בספרות צרפתית, ארבעה ילדים רעבים, 20 שנות מחיה בצרפת וחיי חברה צפופים למדי. אני מניחה שכל אלו מהווים רקע פנטסטי לכותבת אוכל אירית שחיה בצרפת. רוב הכותבים על אוכל הם לא שפים, וחלק גדול מהם - והם מודים בזאת בעצמם - הם בשלנים איומים".

את מי מעמיתייך את מעריכה?

"פרנסואה סימון, נייג'לה לאוסון, ג'פרי סטיינגרטן".

נדמה כאילו את מוצגת בתקשורת כ"סופר וומן", אבל האם היותך אמא, שפית, מארחת טובה ואשת קריירה מצליחה זו הגשמת הנשיות?

"וואו, הנשיות שלי מעולם לא התלוננה על כך שהיא לא ממומשת".

ספרי לנו על רגע של גאווה מקצועית.

"כשזכיתי בפרס 'לה מאזיל' ביריד ספרי הבישול בפריגור בשנת 2006. זכיתי בקטגוריית 'מחבר צרפתי' ולא 'מחבר זר'".

מה עומד מאחורי הכותרת המסקרת של ספרך האחרון "'Ma petite robe noire et autres recettes" ("השמלה השחורה הקטנה שלי ועוד מתכונים")?

"הספר הוא אוסף מתכונים שמבנוי סביב הרעיון של המלתחה המושלמת - פריטים בסיסיים, אקססוריז וכו'. כש'השמלה השחורה הקטנה' היא המנה הקלאסית, על-זמנית, החביבה עליך ביותר. הפריט שגורם לך להיראות טוב ולהרגיש בטוחה בעצמך. אני אוהבת מאמרים בעיתוני נשים שבהם כל מה שאת צריכה הם מספר פריטים שנבחרו בקפידה ואת מוכנה. חשבתי שזו תהיה הקבלה שימושית, אבל גם מהנה ומעניינת מבחינה חזותית, שתעזור לאנשים להיפטר מהלחץ שהם מרגישים לעיתים כשהם מבשלים. אחרי הכל, זה בסך הכל אוכל".

מה את הכי אוהבת לבשל?

"עוף צלוי עם פירה והמון חמאה מלוחה".

איך את מרגישה ביחס לכך שספרך יוצא לאור באנגלית, באנגליה?

"זה חלום שהתגשם. משהו שחיכיתי לו מאז שהספר שלי הראשון שלי התפרסם בצרפתית. כמעט מרגש כמו התרגום של ספר השוקולד החדש לעברית".

ומה האתגר הבא שאת מציבה לעצמך?

"אני מצלמת סדרת בישול בת 12 פרקים לטלוויזיה האירית".

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: מה היית מבקשת לסעודה האחרונה שלך?

"קודם כל - לדעת שזו הארוחה האחרונה, כדי שלא אוכל משהו שלא יהלום את המעמד. ובכן, עוף ותפוחי אדמה צלויים, עם המון חמאה מלוחה. סטיקי טופי פודינג (מאפה קינוח אנגלי שמבוסס על תמרים) ושמנת מתוקה מקורנוול. ובקבוק שמפניה. בעצם, אולי יותר מאחד".