שתף קטע נבחר

החג של היין: חגיגות הבוז'ולה

שגיא קופר מספר על חגיגות הבוז'ולה שנערכות בכל שנה ביום חמישי השלישי שבמסגרתן שותים את היין הצעיר של אותה שנה. ויש גם טעימות כמובן

היום חל יום החמישי השלישי של נובמבר השנה. לא אירוע שלא חוזר על עצמו מדי שנה, או משהו שיש בו יחוד אמיתי או חשיבות סביבתית בוערת – בעצם יש, כן, מיד על זה – אלא משהו עם נטייה שיווקית. שיווק יין, אני מתכוון.

 

בכל יום חמישי שכזה, כאמור שלישי של כל נובמבר, חל מועד ההשקה הרשמי, הכלל עולמי והפן אנדמי של יין הבוז'ולה נובו. אני חושב שכבר נשפכו יותר מילים על העניין הזה ממה שנמזג – ונשתה, בודאי – מהיין המסוים. כדי לא להעמיס על הפוזיטרונים שלנו, אפנה אתכם למאמר בעניין, מאחת מהשנים שעברו (אח, פלאי הרשת) ואסכם כאן בקצרה.

 

אז מה זה בכלל?

מדובר ביין אדום צעיר, הראשון ליינות הצרפתיים שיוצאים מדי שנה לשוק. הוא מיוצר במחוז בוז'ולה – מדרום לבורגון – מענבים ששמם גאמיי נואר (כדי לחסוך את הויכוח איך כותבים בעברית gamay, אז אפשר לכתוב גם גאמה). בכל אופן, הענב נותן יינות קלים למדי בצבעם, לרוב כאלה שנשתים צעירים. גם יינות בוז'ולה שאינם "נובו" (קרי, חדשים) לא יחזיקו מעמד שנים על גבי שנים כמו אחיהם עשויי הפינו נואר מצפון. אלה יינות כחלחלים-משהו, ארומטיים על הצד הפרחוני. בפה התחושה תהיה מעט טאנית, אבל ליינות יש בסך הכל גוף קל, והם, כאמור, לא מתיישנים היטב.

 

דבר אחד שכן ראוי לציון הוא שיטת היצור של הבוז'ולה הצעיר, בה משתמשים בתסיסה ייחודית במקצת שנקראת carbonic maceration. זה לא שלא משתמשים בה במקומות אחרים, אבל עיקר פרסומה בא לה מהמחוז והיין הזה. כאן לוקחים את האשכולות השלמים, לא מפרידים אותם ולא מועכים אותם, אלא מניחים אותם כמות שהם במכלי התסיסה. מה שקורה הוא שהתסיסה מתחילה בתוך הענבים עצמם, ופחמן דו חמצני שנוצר בתהליך, מנפח את הענב עד שהוא מתפוצץ. היות והמכל סגור, כל ה- CO2 הזה נשאר בו ומכסה את מאסת התירוש התוססת מלמטה. כך לא יוצאות הארומות העדינות של היין ובורחות, ואנחנו יכולים להריח בנקל ריחות טריים של דובדבנים ופרחים, ולעיתים גם (לא אומרים איכס על אוכל - ) בננה, והכי טוב – מסטיק בזוקה.

 

אז הפעם, כשתלכו לאחד או יותר משפע אירועי הבוז'ולה נובו בעיר ומחוצה לה (יש אירוע גם בסינמטק בירושלים), חפשו ביין את התכונות הבאות:

 

צבע צעיר, תכול-סגול בשוליים, כמעט פלורסנטי. ארומות של דובדבנים, תותים, פטל, בננות, בזוקה וקוקה קולה, בצרוף משהו משל סיגליות ואולי ורדים. אם תמצאו את כל אלה או מקצת מהם, אתם יכולים בהחלט להרגיש ברי מזל. מחירי הבקבוקים השנה ינועו סביב 80 שקלים, עליה קטנטנה ממחיר השנה שעברה, שנובעת בעיקר מעליית מחירי הדלק ושער היורו המופלא. ועניין הדלק מביא אותי לשאלת "היין ואיכות הסביבה".

 

לפי חוקי האפלסיון של בוז'ולה וצרפת, אסור להוציא את היין החדש מהאזור לפני ה- 8 בנובמבר. מה שקורה הוא שבגלל תאריכי ההשקה, הרבה מהיין הזה מוטס – בכמויות לא מבוטלות, למקומות רבים בעולם – אופן הובלה שהוא לא בדיוק ידידותי לסביבה. אז לא שיין זה הדבר הכי פחות מזיק לסביבה, מכל מיני בחינות, אבל אם אתם בעניין "מחאה ירוקה" או איכות הסביבה, אולי תעדיפו לשקול לשתות את אחד או יותר מהיינות הצעירים המקומיים. במקרה הזה הנזק היחיד שיגרם לסביבה הוא ממשאיות ההובלה של היין. נחמה פורתא.

 

מה יהיה על המדף

"B" של בנימינה, זה המכונה "בייבי בנימינה" יהיה שוב על המדף, במחיר מומלץ לצרכן של 29.90 שקלים. עשוי מ- 100% קריניאן שכולו מסביבות זיכרון, היין הותסס תסיסה קרה והושאר על הזגים במשך שבוע בלבד. בשנה שעברה הבייבי היה יין מוצלח, ונקווה שגם השנה הוא יהיה כזה. 12% אלכוהול (בלבד).

 

גולן גאמיי נובו 2007 – היין האדום הראשון מבציר זה של יקבי רמת הגולן, עשוי כולו מענבי גאמה נואר, בשיטה ובמסורת הטעמים של יינות הבוז'ולה נובו. כמו כל שנה, יקבי רמת הגולן חיפשו נושא מיוחד לתווית, והשנה הוא תחת הקונספט של ספירה לאחור: כל הבקבוקים נושאים תוויות ועליהן מספרים, כמו הספרות בקולנוע. עיצבה הסטודנטית אירית צרניצקי, ממכללת גורן, ואתם מוזמנים לאסוף את כל עשרת הבקבוקים...

 

מכל יינות הבוז'ולה והיינות החדשים שבשוק, הספקתי לטעום אתמול רק שניים: היין של רמת הגולן, שהוא חביב, קליל ואם יקורר יפה אך לא מדי – לכל היות לרמה של שרדונה, לא רוזה – הוא ילווה מאכלי עוף או בשר לבן באופן נעים למדי. מבחינת יינות יבוא, היין של לואי ז'אדו – בוז'ולה וילאז' נובו – היה עשוי כהלכה: אפשר היה בנקל להרגיש בו ניוחות דובדבנים מסורתיים, וגם את ריחות הבננה, האופייניים לאופן העשייה של היין. בהחלט מוצלח יותר מהיין של השנה שעברה, אם גם, שוב, מחיר של 80 שקלים הוא מחיר לקניית בקבוק או שניים, לא ממש כדי לשתות ולהנות על בסיס של יין פשוט וזמין. מה לעשות, הטסה של יין באוירונים אינה עניין זול.

 

ואם אנחנו כבר בענייני חגיגות, הנה שמפניות חדשות מבית Alexandre Bonnet, בית קטן יחסית בחלק הדרומי של האזור, סביבות Aube. חברת הכרם מביאה שתי תוויות מהיינות של הבית, אחד – גראנד ריזרב ברוט, והשני – בלאן דה נואר. שני היינות נמכרים באותו מחיר מומלץ לצרכן של כ- 210 שקלים לבקבוק.

 

בעוד שהגראן ריזרב פשוט משהו, יש בו עדיין ארומות של תפוחים וקצת שמרים. הוא נחמד, אבל למי שאוהב יינות מבעבעים, שווה לקחת דווקא את הבלאן דה נואר.

 

היין עשוי מפינו נואר ופינו מונייה, הוא בעל צבע קש יפה, וזרם בועות קטנות למדי, אך לא אחידות. לעיתים עולות להן בזריזות בועות קצת גדולות יותר. האף נעים, פתוח ומזמין. הפה טוב יותר מהאף, לטעמי, ומגלה קצת יותר "אופי" של יין, דבר שצריך להיות בשמפניה מסוג זה, גם אם היא בסיסית למדי. שווה לאמר שבמחיר הזה בארץ אני לא זוכר עוד דוגמא ליין לבן-מאדום. (14.4/20).

 

ועוד מהכרם, יינות קיאנטי פשוטים ולעניין, בלי הרבה חוכמות: שלושה יינות של Le Chiantigiane. זה לא ממש יקב, אלא מאגד שיווק של הרבה מאוד יצרני יין באזור קיאנטי, שמשווקים כמות גדולה למדי של יינות מסוגים ומינים שונים, בדרגות איכות משתנות.

 

הכרם החליטו להביא לכאן שלושה יינות, שבשביל יום- יום, או לליווי של ארוחה קלה, הם יהיו יותר ממתאימים.

קיאנטי רובנטינו, תווית סגלגלה ועליה ציור פורטרט: אף חביב, אפילו קצת אנימלי. פה מעניין, קל, חומציות טובה. כ- 40 שקלים מחיר מדף. הייתי מהמר על 60 שקלים לבקבוק במסעדה שממש קורעת אתכם בתמחיר... (13/20).

 

Chianti Lugia del Sole. בציר 2006. יותר "נחמד" ומחניף מקודמו, על הצד המתקתק יותר בפה. מאוד טאני – מחייב משהו שמנוני כמו גבינה כזאת או בשר שמן יחסית. לקרר מעט. 42 שקלים מחיר מדף. (13/20).

 

Chianti Santa Trinita. מחיר: 45-44 שקלים, אולי טיפה יותר. אף קצת יותר פתוח ומוחצן מהיין הקודם, אבל הסנג'ובזה פה הרבה פחות מחניף. יין כבר יותר אלגנטי, קצת יותר עמוק. (13.5/20).

 

שגיא קופר עורך את אתר היין "בקבוק "

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בוזו'לה מקומי. גולן גאמיי נובו 2007
מומלצים