שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ארבעה ספרים במאה שקל

    בעיני פרופ' משה רון, מה שבלט יותר מכל בעולם הספרים השנה היא הפיכתו המואצת מגורם עצמאי יחסית שנשלט בידי קריטריונים של איכות, לתעשייה מסחרית וקפיטליסטית לכל דבר. הספרים עוברים והקופה רושמת

    "אני חושב שהדבר הבולט ביותר השנה (ובשנים האחרונות) הוא תהליך הקפיטליזציה המואצת שעובר עולם הספרים שלנו, תהליך שהוא חלק מהגלובליזציה", אומר פרופ' משה רון, מתרגם ומעורכי ה"ספרייה לעם" בהוצאת "עם עובד". "במובן מסוים, אם פעם היתה לנו 'ספרות לאומית', היום אנחנו פועלים במסגרת תעשיית ספרים או ליתר דיוק שוק ספרים. נעשה קשה מאוד להוציא ספר אך ורק מתוך שיקולים של איכות ספרותית או חשיבות תרבותית. אמנם, בארצות שיש בהן שוק יותר גדול, יש יותר אפשרות לעשות עבודת נישה ועדיין לא להגיע לפת לחם, אבל התהליך הזה והתחרות הקשה לא פוסחים גם עליהן.

     

    "השוק הצרפתי, למשל, גדול פי תריסר מהשוק הישראלי ושם מתרגמים ספרות אמריקאית 'אליטיסטית' שכאן לא מעזים לגעת בה. שם, בין השאר, חוקקו חוקים לעזרתן של חנויות הספרים הקטנות – למשל, חוק המחיר הקבוע שמגביל את היכולת לתת הנחות על ספר במשך כשנה מיום יציאתו. בצרפת קיים גם גוף ממשלתי בשם 'מרכז הספר' שמסבסד סופרים, מתרגמים והוצאות ספרים בדרכים שונות. הוא גם מסבסד את הפצת התרבות הצרפתית בעולם בניסיון לשמור על מעמדה העולמי של צרפת כמעצמת תרבות. אני אישית נהניתי השנה ממלגה שלהם, ובמשך שלושה חודשים עבדתי שם על תרגום ספר של דרידה. בארץ לא קורה שמתרגם אמריקאי, למשל, מוזמן לכאן כדי לתרגם ספרים עבריים לאנגלית.

     

    "החוקים והסייגים בצרפת מאפשרים לחנויות ספרים קטנות להמשיך להתקיים וככה לפחות לא הכל מקורו באיזה משרד מרכזי. הייתי, למשל, בטולוז, זו עיר של כחצי מליון תושבים, בערך בגודל של תל אביב (בלי הפריפריה). יש שם חנות של FNAC, אבל יש גם לפחות שתי חנויות ספרים פרטיות גדולות שמחזיקות מלאי גדול של כותרים ומעסיקות צוות מקצועי ומיומן. עצם יכולתן של חנויות כאלה לשרוד לא תשנה את המגמה העולמית, ובכל זאת משפרת במידת מה את מצבו של הקורא הסקרן או אנין הטעם.

     

    "בארצות הצפוניות יותר - הולנד והסקנדינביות, יש מנגנוני סבסוד מתוקנים יותר - שם המעמד של הסופר והמתרגם מוגן בצורה יותר חזקה, אבל מדובר בשווקים קטנים ובמדינות שיש בהן עדיין מנגנונים של סעד".

     

    כמה ספרים אפשר לכתוב באמריקה

    "באמריקה מתרגמים מעט מאוד מלשונות אחרות", אומר רון, "משום שהאנגלית כל-כך דומיננטית בעולם, היא נמצאת במצב אוטרקי או כמעט אוטיסטי. מצד שני, בארצות הברית יש סופרים גדולים שממשיכים לעשות את שלהם, חלקם באלמוניות מבחינת הציבור הרחב. תומס פינצ'ון, למשל, שדווקא אינו אלמוני, הוציא אשתקד את הרומן 'Against the Day', כאלף עמודים שהם מן הסתם יקרים מדי לכל מו"ל ישראלי. פינצ'ון הוא דוגמה טובה לסופר חשוב שלא תורגם לעברית, להוציא את הספר הקצר 'הזעקה של אוסף 49' שיצא בהוצאת רסלינג. לפני כמה שנים זמורה-ביתן, נדמה לי, דיברו על זה שהם רכשו את 'מייסון ודיקסון' ובכוונתם לתרגם אותו, אבל שנים עברו והספר לא נראה בשוק.

     

    "בנוגע לספרים שיצאו השנה. הנה כמה רשמים פזורים. דון דלילו פרסם השנה את הספר שלו על 9.11, 'Falling Man' שלא התפעלתי ממנו מספיק כדי לרצות לעשות אותו אצלנו. מרטין איימיס הוציא השנה ספר. ספר של הסופר הקנדית הנהדרת אליס מונרו, שלטעמי לא תורגמה מספיק, גם כן ראה אור. עוד ספר חשוב שיצא השנה, הוא ספרו של ריצ'ארד פאוורס, "בורא ההדים", שזכה ב"נשיונל בוק אוורד", ויראה אור אצלנו ב-2009, בתרגום של אמיר צוקרמן.

     

    "שניים מהספרים הבולטים ביותר שראו אור השנה – וכאן אהיה הנחתום שמעיד על עיסתו – הם 'איגוד השוטרים היידים', של מיייקל שייבון שאני תרגמתי, וגם 'על חוף צ'זיל' של איאן מקיואן שתרגמה סמדר מילוא.

     

    ב"ספרייה לעם" רואה כעת אור ספר נוסף של מקיואן,"התמים". "מדובר", מסביר רון, "בספר משנת 1989, מהבק ליסט של מקיואן. תמיד חשבתי שאם הוצאה מוציאה ספרים של סופר חשוב, היא צריכה לדאוג לפרסם גם את היצירות שלו לפני שהוא נעשה יותר מפורסם. ספר מוקדם של שייבון, למשל, 'מסתרי פיטסברג' - ספר נעורים מקסים שלו - תורגם על ידי ארנה קזין ומחכה אצלנו במגירה לתורו. בדרך כלל כולנו בתעשייה הזאת שבויים בדינמיקה של העכשווי, של השוטף, גם העורכים וגם העיתונאים, אבל יש לא מעט במורשת העבר שבהחלט שווה הסתכלות ועשייה. מבחינת הקורא שמקבל את הספר ברגע נתון זה הרי לא כל כך משנה.

     

    "ספר נוסף שיצא השנה באנגלית ודווקא היינו מעוניינים בזכויות התרגום שלו, אבל לא עמדנו בתחרות מבחינת המחיר, הוא הרומן הראשון של נתן אנגלנדר 'המיניסטריון למקרים מיוחדים' (בעבר הוצאנו סיפורים קצרים שלו, 'גלגול בפארק אווניו'). הספר עוסק בהיסטוריה של היהודים בארגנטינה ובתקופת הנעלמים. עוד ספר חשוב ומעניין שיצא השנה הוא ספרו של דניס ג'ונסון, 'Tree of Smoke' שאני מנחש שנרכש על ידי כנרת-זמורה ביתן".

     

    הדבר הבא - סין

    בין הספרים שבלטו השנה בשאר העולם מציין רון את הספר האיטלקי 'אבנים בכליות' מאת מילנה אגוס, "ספר קטן ויפה שראה אור באיטליה והצליח שם מאוד ועוד יותר בצרפת. בצרפת הספר המצליח ביותר השנה היה ספרה של מוריאל ברברי - 'האלגנטיות של הקיפוד'. בגרמניה הספר המצליח של התקופה האחרונה הוא ספר של דניאל קלמן, רומן היסטורי על פרשת יחסים בין מדענים במאה ה-19. עוד פנומן שמתרגש ובא הוא טרילוגיה של רומנים בלשיים מאת סטיג לארסן, שראתה אור בשוודיה. היא נקראת 'הטרילוגיה של המילניום'. מדובר בספר שגם יודעי דבר משבחים וגם זכה להצלחה גדולה במכירות בסקנדינביה, הוא נמכר שם במיליוני עותקים.

     

    "סין הולכת ומפציעה על מפת הספרות העולמית בתור הדבר הבא. דן דאור תרגם אצלנו את 'קורותיו של שו' סאן גואן, סוחר דם', מאת יו` הְוֳא, ספר יוצא דופן באיכויותיו הספרותיות והאנושיות, לעניות דעתי, שעדיין לא זכה כאן לתגובות פרופורציונאליות לערכו. בכלל הספרות הסינית ראויה להרבה יותר עניין משהיא מקבלת כרגע. יו` הְוֳא הוא סופר גדול, שלדעתי יש סיכוי סביר שמתישהו ידרוך על השטיח האדום בשטוקהולם, הוא מתאים לפרופיל של הפרס. בתחילת השנה הוא הוציא ספר חדש בסין שביריד הספרים בשנחאי מכר ביום אחד מהדורה שלמה של רבע מליון עותקים".

     

    "השנה היתה לי קורת רוח כשראיתי את רשימות הכותרים המסכמות של ה'ניו יורק טיימס'", אומר רון, "רק כמחצית מהספרים ברשימה הארוכה, של מאה הספרים הטובים ביותר שראו אור השנה, היו סיפורת ומתוך 50 הרומנים שהיו ברשימה, היו כמה שתרגמנו ועוד שניים-שלושה ששקלנו אבל דחינו, כך שנגענו בחמישית מהרשימה שלהם, שכוללת גם לא מעט דברים פנים-אמריקאיים לגמרי, וזה די טוב.

     

    "מתוך הרשימה הקצרה של ה'ניו יורק טיימס', שמציינת את חמשת הרומנים הבולטים של השנה, יש לנו ב'ספרייה לעם' שניים: ספרו של גו'שוע פריס 'ואז בא לנו סוף', שתורגם בידי גיא הרלינג, מתרגם צעיר שזו עבודתו הראשונה בהוצאה מרכזית, ונכנס עכשיו לעריכה. זה ספר מצחיק, שנון וסאטירי, שיש לו קול ספרותי מיוחד מאוד, גוף ראשון רבים של העובדים בסוכנות פרסום. ה'טיימס' מציין בין חמשת נבחריו גם את 'בלשי הפרא' של רוברטו בולניו, שיצא השנה באנגלית (במקור הספרדי ב-2001, ובצרפתית ב-2004), ודי במפתיע עושה דברים בשוק האמריקאי, דבר נדיר לגבי טקסט מתורגם - הוא מכר שם כ- 100 אלף עותקים בחצי שנה.

     

    בולניו הוא סופר יליד צ'ילה שמת בספרד לפני מספר שנים בגיל 50 והשאיר אחריו יצירה ענפה למדי. 'הספריה לעם' הוציאה לפני שנה ומשהו רומן קצר שלו, 'נוקטורנו בצ'ילה', בתרגום טל ניצן, שתרגמה גם את 'כוכב רחוק' שיופיע השנה. 'בלשי הפרא' הוא ספר הרבה יותר ארוך, למעלה מ-600 עמודים, והצלחתו בשוק האמריקאי האכזרי עודדה גם מו"לים אחרים בישראל להתעניין באפשרות לתרגמו".

     

    לא לבייש את הקופה הרושמת

    "אבן החכמים שכל המו"לים היותר רציניים בעולם, וגם בישראל, מחפשים היום", אומר רון, "הם ספרים שיש להם ערך ספרותי וגם לא יביישו את הקופה הרושמת. לדברים אחרים קשה הרבה יותר לשרוד בתנאי התחרות החריפה. ישנה התקדמות מאוד מואצת של התהליך שבו קבוצות מאוד חזקות והתאגדויות אנכיות של רשתות שיווק עם הוצאות לאור משתלטות על שוק הספרים. התהליך הזה מקשה מאוד על גורמים שאינם חלק מאותם גופים. הסיכוי היחיד לשרידתם של גיוון תרבותי ושל דפוסי איכות שאינם נמדדים רק במכירות הוא באמצעות גורמים שמוכנים לעבוד בנישות קטנות עם מתח רווחים נמוך, ועם סיוע של סבסוד ציבורי גדול ומגוון מכפי שקיים היום.

     

    "כאמור, אני חושב שהדבר הכי בולט שעובר על עולם הספרות - תחום שנהנה פעם מאוטונומיה יחסית - הוא שכוחם של ערכים ספרותיים לקבוע הולך ומצטמצם, ושיקולים כלכליים טהורים שיש להם מעט מאוד קשר עם מה שנקרא היום 'תכנים' תופסים את המקום הראשון. התהליך הזה, המקביל להרס מערכת החינוך לרבות מוסדות ההשכלה הגבוהה ובראש ובראשונה הפקולטות למדעי הרוח, יגרום בסופו של דבר נזק אדיר לחברה כולה.

     

    "גם בצרפת נתקלתי באנשי ספרות ואקדמיה נכאי רוח במובן הזה. באמריקה הדברים האלה שורדים משום שמדובר בשוק ענק, שוק קוראי האנגלית בעולם כולו - בבריטניה, באוסטרליה וכו' אבל גם שם לסופרים הרפתקניים קשה יותר להחזיק מעמד. הוצאת ספרים שאני מעריץ, למשל, היא "Dalkey Archive Press" מאילינוי שמוציאה בעיקר ספרות חדשנית, לרבות מהדורות מחדשות של סופרים מעניינים משנות ה- 60 וה-70. במובן מסוים היא תפסה את מקומה של הוצאת New Directions שהוציאה בשעתה את המודרניסטים החשובים. הספרים שלהם לא מגיעים לשום רשימות של רבי מכר.

     

    "לגבי מה שקורה כאן, קטונתי מלהבין מה בדיוק קובע חוק ההגבלים העסקיים, אבל חוסר הרצון או חוסר האונים של המדינה להתערב מאפשר למעשה דואופול של שני גורמים חזקים בשוק. האינטרס של התרבות הוא שיהיה מנגנון שלא יאפשר מצב כזה. אחרי הכל אנחנו לא עוסקים כאן במלפפונים, ואי אפשר לטעון, כפי שצוטט מנכ"ל רשת 'צומת ספרים' באיזה עיתון, שזה מיטיב עם הצרכנים כי זה מאפשר להם לקנות ארבעה ספרים במאה שקל. זה גורם לדלדול. מצד שני אין למה לצפות כאשר מתמודדים מול פקידי אוצר שהם תלמידים קנאים של אסכולת פרידמן שמאמינים ביד הנעלמה של השוק שתסדר הכול.

     

    "אז הנה גם אני מוצא את עצמי היום מדבר על מכירות. לפני 10-15 שנים, אחרי שכבר צברתי ותק מסוים בעריכה ותרגום לא היה לי מושג בדברים האלה וזה לא העסיק אותי. שמחתי שהדברים נמכרו - אם אין קמח אין תורה- אבל זה מעולם לא היה שיקול מהותי. בשנים האחרונות אין מנוס מזה. כל דבר נבחן גם מההיבט הזה".

     

    המלצות המערכת לשנת 2007:

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    איאן מקיואן. "על חוף צ'זיל" אחד הבולטים של השנה
    לאתר ההטבות
    מומלצים