שכר לחיילים: המינימום הנדרש

דמעות של התרגשות נקוו בעיניי ששמעתי את השר רוני בר-און מסביר בפאתוס שההצעה של ח"כ עמיר פרץ למתן שכר מינימום לחיילים בשנה האחרונה לשירותם אינה ערכית.

איזה מנהיג הוא רוני בר-און: מגדלור ערכי ניצב לפנינו, שטרם הבחנו בו עד היום. שר האוצר טוען שהצעה למתן שכר מינימום לחיילים אינה ערכית. אבל מתן פטור גורף לחרדים מכל שירות שהוא – כן ערכי? והתעקשות על כל גרוש בחוק חיילי המילואים - ערכי? או שאי תמיכה בשנת השירות המכשירה חיילים היא ערך עליון?

מילא היה אומר בר-און שההצעה של פרץ אינה במקומה, שאין תקציב או שאפילו יתהה מדוע לא הציע אותה פרץ כשכיהן כשר ביטחון. אך השר בחר לטעון שההצעה אינה ערכית – וזה מקומם.

למען הסדר ההיסטורי: ההצעה להעניק שכר מינימום בשנה האחרונה לשירות עלתה לראשונה בוועדת שרים מיוחדת בראשות השר אמנון ליפקין שחק, שמינה אהוד ברק בהיותו ראש ממשלה. זאת לאחר שהבין שחוק טל הוא מכה קשה לערכי השירות בישראל, במטרה להתמודד עם המצב החדש בו הפטור לחרדים מעוגן בחקיקה. למרות התמיכה הגורפת של כל השרים (כולל שרי ש"ס), ההצעה נדחקה בצוק העיתים של ועידת קמפ דיוויד, ונשכחה עד שהגיעה הצעתו של פרץ.

תשלום שכר מינימום לחיילים בשירות חובה הוא הצעה מצויינת והוא בהחלט עומד בעקרונות שהמדינה צריכה לקבע בכל הנוגע לשירות המדינה: 

• כל אזרח במדינה צריך לשרת בשירות צבאי או אזרחי.
• על המדינה ליצור מסגרות שיאפשרו לכל אדם לשרת בהתאם למגזרו.
• מי שנותן יותר – צריך גם לקבל יותר.

בעזרת שכר בשנה האחרונה ניתן יהיה להתמודד עם שתי מגמות שצצו השנים האחרונות – הראשונה היא מגמת ההשתמטות - זו המוצהרת, וזו הסמויה אשר במסגרתה רבים מהמתגייסים אינם מסיימים את השירות בתירוצים שונים (המספרים מפחידים). המגמה השנייה היא כניסתו האיטית של שירות אזרחי. זהו שירות מבורך, אך עם הקמתו צריך לייצר דיפרנציאציה חדה בינו לבין השירות הצבאי. שכר המינימום הוא דרך אחת טובה לעשות זאת.

השירות הוא ערך עליון במדינת ישראל, וטוב שכך. זהו אחד הדברים היפים במדינתנו לעומת מדינות אחרות שבהן אין כלל משמעות לנתינה לכלל. יחד עם זאת, אין להיתמם, ויש לתגמל בנדיבות את המשרתים. שכר המינימום, שנראה כהוצאה משמעותית, בטל בשישים לעומת הסכנות הטמונות בהמשך התפוררות אתוס השירות שלנו.

המספרים המנופחים שזורקים אנשי האוצר הם פופוליסטיים. ההפרש בין שכר מינימום לחיילים לעומת השכר כיום, הוא משמעותי, אך לא בלתי אפשרי. גם כשח"כ רענן כהן הצליח להעביר את חוק המענק לחיילים משוחררים, טענו אנשי האוצר כי המדינה לא תעמוד בכך – והפלא ופלא, הכלכלה שלנו במצב מצויין (כך שמעתי את השר הערכי בר-און טוען).

ניתן לקבל כפשרה את העובדה ששכר המינימום יינתן רק בחצי השנה האחרונה לשירות, ושתהיה הבחנה בין חיילים קרביים לבין לא קרבים (אך גם השכר שלהם צריך להעלות באופן משמעותי). כיום, ההורים הם אלה שמממנים את החיילים, ולכן זהו משחק סכום אפס – יותר כסף לחיילים יאפשר להורים מרווח כלכלי שיסייע לצמיחתם ולצמיחת התמ"ג.

הצעתו של ח"כ פרץ, שאיני נמנה עם חסידיו הגדולים, הינה הצעה מצויינת. שר הביטחון היה אמור לחבק אותה ולא לערוך התחשבנות פוליטית. ושר האוצר – מן הראוי שלא יטיף לחיילי צה"ל על ערכים.