שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הרצליה החדשה

    הפקה של פיטר ברוק, שיתוף פעולה עם התיאטרון השוויצרי "וידי לוזאן" והרבה מאוד קלאסיקה. זה מה שצפוי בעונה הקרובה של אנסמבל תיאטרון הרצליה תחת ניהולה של אופירה הניג. נראה שיש למה לצפות

    במהלך ששת החודשים האחרונים, מאז נכנסה הבמאית אופירה הניג לתפקידה כמנהלת האמנותית של אנסמבל תיאטרון הרצליה, עמלים באנסמבל על גיבוש יוצרים, שחקנים ורפרטואר. אם לשפוט מהתוצאה, לפחות על הנייר, נדמה שבחודשים הקרובים יעניק האנסמבל לחובבי התיאטרון בישראל רצף של סיבות לבקר בהרצליה העיר.

     

    את העונה הקרובה יפתח האנסמבל עם ההצגה "ירמה" מאת פדריקו גרסיה לורקה בתרגום לעברית של המשורר והמתרגם שמעון בוזגלו ובעיבוד ובימוי של הניג. את ירמה תגלם השחקנית גילי בן אוזיליו, שותפה ארוכת שנים לעשייתה התיאטרונית של הניג. ההצגה, בעיבודה החדש, מציעה תפיסה נועזת למחזה הקלאסי שבמרכזו אישה עקרה המתגוררת בכפר קטן בספרד ובוחנת את מערך יחסיה עם הגברים הסובבים אותה. בהפקה ישתתפו עוד השחקנים מוטי כץ, אורי רביץ, יורם יוספסברג, איצ'ו אביטל ונמרוד ברגמן שיגלמו גם תפקידי נשים במשחק של חילופי זהויות שחושף חברה פטריאכלית.


    ברוק. ככל הנראה יגיע לבכורה של "פרגמנטים", אסופת מחזות מאת בקט 

     

    "ירמה הוא מחזה שמעמיד בסימן שאלה את הגדרת הזהות הנשית והזהות הגברית", אומרת הניג, "אזור התעתוע הזה הוא מקום שמאוד מעניין אותי מבחינה אמנותית. זה מחזה שמעמיד בסימן שאלה את האובססיה של החברה לפריון מואץ. בחברה שלעתים מגדירה נשים שאינן יכולות ללדת כחולות, פגומות או משוגעות, זו סיבה מספיק טובה להחזיר לבמה את המחזה".

     

    נשים חזקות ויוצאות דופן בתוך חברה גברית ולעתים עוינת, אינן יוצאות דופן ברפרטואר של הניג. קדמו לירמה "אנה גלקתיה" ולאחרונה "סלומה", שתיהן מציגות אנומליה על רקע התקופה שמציירים מחזות אלה.

    "אני ממש לא פועלת מתוך אג'נדה פמיניסטית", אומרת הניג, "אני גם לא חושבת שיש חסך בדמויות נשיות או בקול נשי בתיאטרון הישראלי. האשה, בחברה הישראלית, היא כבר מזמן לא האחר או המיעוט. יש לה קול חזק מאוד ולדור החדש של הנשים היוצרים יש הרבה מאוד נושאים לעסוק בהם מעבר להפליית נשים.

     

    "אני עוסקת בנשים מאותה הסיבה שאני עוסקת בכיבוש ובקולוניאליזם. מה שמעניין אותי זה מחזות טובים ואם הדמות המרכזית בהן אישה, מה טוב. זה חלק מעולמי לא פחות ולא יותר מנושאים אחרים".

     

    ההצגה "ירמה" תפתח בחודש יוני את המשכן החדש של האנסמבל בבית האזרח לשעבר, הממוקם במרכז החדש של הרצליה.

     

    בחודש ספטמבר יציג האנסמבל במשכנו החדש את "הטענה של דון קיחוטה", מחזה מקורי מאת גלעד עברון שנכתב בהשראת יצירת המופת של מיגל דה סרונטס, גם הוא בבימויה של הניג. "זה מחזה משעשע ומעורר מחשבה שנכתב במיוחד לשחקני האנסמבל ועוסק בהגדרת השיגעון ", אומרת הניג.

     

    עוד ברפרטואר - הטרגדיה "איפגניה באוליס" מאת אוריפידס בתרגום של בוזגלו ובבימויו של יוסי יזרעאלי. "זוהי יצירת מופת דרמטית, ספרותית ופילוסופית שמעלה את הקונפליקט הנצחי בין הנאמנות למדינה ולצבא לבין האהבה לבני המשפחה ולאדם באשר הוא אדם", אומרת הניג.

     


    מתוך "ירמה" בעיבוד של אופירה הניג (צילום: ז'ראר אלון)

     

    משתפים פעולה

    דגש מיוחד מתכננים באנסמבל לשים על שיתופי פעולה אמנותיים עם להקות וקבוצות תיאטרון מהעולם. במסגרת זו תחזור הניג לשתף פעולה עם הבמאי האגדי פיטר ברוק, שאירח בתיאטרון Bouffes Du Nord בפריז את המונודרמה "בטווח יריקה", שביימה. את ההצגה, שזכתה בפרס הראשון בפסטיבל התיאטרונטו לפני שנתיים וממשיכה לרוץ גם במסגרת האנסמבל, כתב המחזאי טאהר נג'יב ובה מככב חליפה נאטור ששיחק אצל ברוק גם בהפקה "ג'ידארייה" המבוססת על פואמה של המשורר הפלסטיני הלאומי, מחמוד דרוויש.

     

    האנסמבל יציג את "פרגמנטים", עיבוד של ברוק לאסופת מחזות קצרים מאת סמואל בקט. את ההפקה בישראל תביים מארי הלן אסטיין, יד ימינו של ברוק, על פי גרסתו. ההצגה תציג בעברית ובערבית.

     

    שיתוף פעולה נוסף יקיים האנסמבל עם תיאטרון "וידי לוזאן" משוויץ. תחת מטריית פסטיבל ישראל ובתמיכת קרן ריץ' יציג האנסמבל בשנה הבאה את "אורלנדו", עיבוד פיוטי ליצירתה של וירג'יניה וולף בעיצובו ובימויו של עמית דרורי. בכורת ההפקה תיערך בינואר 2009 בלוזאן ומייד אחר כך תצא לסיבוב הופעות בצרפת, שלאחריו תיערך הבכורה בפסטיבל ישראל.

     

    בטווח הרחוק מתכננים באנסמבל שתי הפקות נוספות. "נשארה רק השפה", מחזה מקורי מאת גלעד עברון שבמרכזו בולדווין, מלך ירושלים בתקופת הצלבנים, נער חולה צרעת שלמרות מחלתו ודכאונו, צמח להיות אחד המלכים הגדולים שידעה העיר.

     

    מחזה נוסף הוא "נירנברג 1946: הראיונות הגנוזים עם פושעי המלחמה הנאציים", המבוסס על רשימותיו של הפסיכיאטר האמריקני, לאון גולדנסן, שנשלח לראיין את הפושעים הנאציים שנשפטו בנירנברג. שיחותיו עם המרואיינים נחשפו לראשונה ב- 2004 לאחר מותו בספר שהוציא לאור בנו. את ההצגה יביים גדליה בסר, מייסד ומנהלו האמנותי של האנסמבל מהקמתו.

     

    "אני מאמינה גדולה בתהליכים ארוכי טווח", אומרת הניג, "זו הסיבה שיצרנו תכנית שנפרשת עד 2010. זה מאפשר לשחקנים, שהם גרעין האנסמבל, להפוך לחלק ממערך החשיבה. זה מאפשר לנו גם לייצר שיתופי פעולה שדורשים חשיבה לטווח ארוך".

     

    מרבית הרפרטואר בנוי על יצירות קלאסיות, מה שאומר באופן קצת אבסורדי שאת מציעה אלטרנטיבה.

     

    "אני מאמינה שכדי ליצור תיאטרון בעל משמעות גם מבחינה חברתית וגם

    מבחינה אסתטית, הכי נכון זה לחפש את הבסיס בטקסטים קלאסיים שיש בהם את תוכחת הנצח גם לגבי המקום וגם לגבי הזמן. יצירות קלאסיות, גם אם מדובר במחזות וגם אם מדובר בפרוזה, הן מאתגרות ומאפשרות תהליכים מורכבים יותר וחדשניים גם אם זה נשמע פרדוקס".

     

    חזון אחרית הימים?

     

    "לא. בשביל לעשות את זה צריך שחקנים שיש להם עניין וסקרנות בטקסטים קלאסיים מצד אחד ואת היכולת הטכנית להתמודד עם טקסטים קלאסיים מצד שני. ברוב המקרים מדובר בטקסטים פואטיים שלא כל אחד יכול להתמודד אתם ולהישאר קומוניקטיבי. אני מרגישה שיש לי עם מי לצאת לדרך ואני משוכנעת שיש לזה קהל".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הניג. יש לזה קהל
    צילום: ז'ראר אלון
    לאתר ההטבות
    מומלצים