העלאת מחיר הלחם: ישי לא באמת חתם

בדצמבר התחולל לנגד עינינו משהו שנראה כמחזה עיוועים: בעלי המאפיות פנו למשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (תמ"ת) וביקשו אישור להעלאת מחירי הלחם ב-11%, הנתונים לפיקוח ממשלתי. היות שהמשרד לא הגיב כלל לפנייתם במשך 30 יום, הם עשו לתמ"ת מה שמכונה בצה"ל "הצגת תכלית": הם ניצלו את הסעיף בחוק המאפשר להם, במצב כזה של חוסר מענה, להעלות את מחירי הלחם באופן חד-צדדי.

מדובר במחזה עיוועים, כיוון שמי שהייתה אמורה להגיב על בקשת בעלי המאפיות, הייתה המפקחת על המחירים במשרד, צביה דורי, עובדת ציבור ותיקה ומנוסה בתמ"ת לגלגוליו השונים. לכן, היה תמוה למדי שדורי לא הגיבה על הפנייה, ועוד יותר לא סביר היה שהדבר נשמט מזכרונה. והנה כך - בעלי המאפיות נהנו מההפקר.

אז אחרי שסיננו את הלא סביר, מה שנשאר הוא האפשרות היותר הגיונית. כבר אז התגנב ללב יותר מחשש, שהשר אלי ישי ניצל את הפקידוּת הבכירה במשרדו לצרכיו הפוליטיים. לא כקבלני קולות, חלילה; אלא באופן חוקי, שלפחות לטעמו של ישי, כנראה שהוא גם הרבה יותר מתוחכם.

היד הנעלמה העלתה את המחיר, לא השר

כי מה קרה? מחירי הלחם, שבתחום סמכויותיו כשר, אמנם עלו – אבל הוא אינו חתום עליהם. "המחירים עלו", כאילו יד נעלמה חרצה גורלות. כנראה, לפי השקפתו של השר ישי, שהעלאת מחירים מעין זו תערב יותר (תרתי משמע) לחיכו של ציבור בוחריו, שאינם נמנים, כידוע, עם העשירונים העליונים בחברה בישראל. בבוא יום פקודה בקלפי, בדרך אל הכיסא בממשלה הבאה, הוא תמיד יוכל לומר שלא הוא העלה את המחיר.

אבל ישי לא הסתפק בכך. עוד הכל פוערים עיניים נוכח התרגיל, המוצלח לכאורה, של בעלי המאפיות, הזדרז היועץ המשפטי של התמ"ת, מיכאל אטלן, לשלוח להם מכתב, שבו הודה שאכן הייתה להם עילה לייקור הלחם – המופיעה בסעיף שאין ברור ממנו בחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים. אך באותה נשימה הניף מולם היועץ אצבע מגוחכת: "היה עליכם להמתין עם העלאת המחיר עד ליום שישי". נו, באמת.

וכיוון שהתרגיל הזה הצליח, למה לא לחזור עליו? ואכן, זה בדיוק מה שאירע בשבוע שעבר. שוב חזר הריטואל שהוכח כי הוא עובד: בחודש מרץ האחרון פנו האופים לתמ"ת וביקשו לייקר את מחירי הלחם שבפיקוח ב-4%. המשרד שוב לא הגיב על הפנייה, והופ – מיום רביעי בשבוע שעבר הלחמים עולים יותר. שי נאה לציבור המוחלש בישראל לקראת חג הפסח. אלמלא זה היה חמור, זה היה מעורר רחמים.

אשר לדרג המקצועי במשרד, דוגמת המפקחת על המחירים: אנשי המקצוע אמורים ליהנות מעצמאות, ובתחום מחירי הלחם ישנם מדדים הקובעים כיצד מאשרים או לא מאשרים את העלאתם (בלי שום קשר לצעדים שהממשלה יכולה לנקוט לשם פיצוי השכבות המוחלשות בחברה). המחזות שהיינו עדים להם – בדצמבר 2007 ושוב במרץ 2008 – מעידים בדיוק על ההיפך מעצמאותו של הדרג הזה בתמ"ת.

אשר ליועץ המשפטי של התמ"ת, יש לדעת כי כמו כל היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, גם הוא נציגו של היועץ המשפטי לממשלה. איך בדיוק הצליחו לדחוק את היועץ המשפטי של התמ"ת לפינה עלובה זו, רק ניתן לשער. ההשערות שלכם טובות כמו שלי. התחושה שזה משאיר, מכל מקום, היא מקוממת ומדאיגה.

הציניות של השר המזגזג

השיטה הזאת, של ללכת עם ולהרגיש בלי, היא סוג של הסלמה בציניות של הממשלה הנוכחית כלפי השכבות המוחלשות בחברה. באחד הסיבובים הקודמים עוד טרח אלי ישי לעשות מעין הצגת "תחזיקו אותי", כאשר כמעט הוציא את מחירי הלחם מפיקוח, וברגע האחרון חזר בו. ל-ynet הוא אמר עוד לפני כן, כי למרות שהחליט שלא להסיר את הפיקוח, "הוא לא ימהר לחתום על הצו להעלאת המחיר". ואכן – הוא לא חתם. אבל ראינו איך המציא שיטה חדשה.

אך הציניות הממלכתית כלפי השכבות המוחלשות בחברה היא לא ההיבט היחיד בפרשה זו. כאמור, לא סביר שהמיחדול בפרשה זו על סבביה השונים היה ביוזמתה של הפקידוּת הבכירה בתמ"ת או אפילו ברשלנותה. אם אכן זה היה המצב, לכל היותר היינו מקטרים על רמת התיפקוד המקצועי של הנוגעים בדבר. אחרי ככלות הכל, לא מדובר בהזמנת חבילות נייר A5 למדפסות במשרד במקום בגודל A4. כאן כבר נחשף פן חמור בהרבה.

הדפוס הזה של התנהלות הדרג הזה בתמ"ת מעורר כאמור חשש לניצולו למטרותיו הפוליטיות של השר. לא שזה חדש. אבל, כדאי לזכור, לפני כמה שנים לא היה עולה על דעתו של איש לחקור את מי שהיה שר התמ"ת הקודם וכיום ראש הממשלה – והכל מפני שעשה טובות לחברים באמצעות פקידים בכירים אז במשרד שהיה מופקד עליו. היום זה מעסיק היטב הן את מבקר המדינה והן את משטרת ישראל.

נראה שהגיע הזמן להעמיד במבחן הביקורת המקצועית מה שנראה, על פניו, כקשירת ידיהם ורגליהם של ממלאי תפקידים בכירים, הגחכתם והפיכתם לנכים ומוגבלים בתחום סמכויותיהם ושיקול דעתם המקצועי. שחיתות אינה רק שליחת יד לכיס; היא עלולה להיות מסוכנת יותר דווקא כשהיא סמויה מהעין.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות