נשים קטנות
התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל, מונע מעמד אזרחי מפלסטיניות תושבות הרשות הנישאות לאזרחי ישראל. על פי הערכות, החוק פגע בכ-16 אלף נשים שהיגרו לישראל בעקבות בן זוגן, ולמרות שאינן מהוות סיכון בטחוני כלשהו, הן חסרות מעמד ומשוללות זכויות. רן כהן, מ"רופאים לזכויות אדם", קורא להעניק להן "תושבות חברתית"
לאחרונה אישרה הכנסת הארכה נוספת, שמינית במספר, של התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל, המונע מעמד אזרחי מפלסטיניות תושבות הרשות הנישאות לאזרחי ישראל. חוק האזרחות עצמו כבר נדון חדשות לבקרים, אך אספקט אחד שלו – הפגיעה החמורה בנשים, נותר בשולי הדיון. אמנם, לשון החוק אינה מבדילה בין גברים לנשים ושוללת מאלה ומאלה מעמד במידה שווה, אך בפועל, לחוק השפעה מגדרית חריפה המתבטאת בהפרה קשה של זכויות נשים. הסיבה לפגיעה דווקא בנשים, טמונה בנוהג החברתי –פטריארכלי בו נשים הן אלו המהגרות למדינה של בני זוגן. על פי הערכות, החוק פגע עד כה בלמעלה מ-16 אלף נשים שהיגרו לישראל בעקבות בן זוגן, אך נותרו חסרות מעמד ומשוללות זכויות.
הטיעונים הביטחוניים שהובילו בזמנו את התיקון לחוק האזרחות, נחשפים עם חלוף השנים במלוא ערוותם הדמוגרפית והגזענית - כשליש מהנשים הנפגעות, העומדות בקריטריון גיל, שוהות בישראל כשהן מחזיקות בהיתר שהייה כחוק. היתר השהייה מוענק רק לאחר שנשלל כל סיכון בטחוני לגביהן. ואולם, למרות שאלוהי השב"כ פסק כי הנשים אינן מהוות "סכנה ביטחונית", ממשיכה מדינת ישראל למנוע מהן מעמד אזרחי.
בהעדר מעמד - הזכות לבריאות, הזכות לביטחון סוציאלי והזכויות לכבוד וליחס שווה אינן ברות מימוש עבור הנשים הנפגעות. הן אינן זכאיות לשירותי בריאות ציבוריים, חסרות נגישות לשירותי רווחה ולמעשה מודרות מכל מערכות הטיפול והתמיכה המקומיות. מצב זה מעצים את תלות הנשים בבני זוגן ודן אותן לחיים בחשש תמידי מפני גרוש והפרדה ממשפחתן, לאבטלה כפויה ולתלות גבוהה בארגוני סיוע.
אין סיכוי שימצא רוב בכנסת הנוכחית לביטול החקיקה הגזענית, אך גם מבלי לבטלה, ניתן להוביל להקלה משמעותית בחייהן של הנשים הנפגעות ומשפחותיהן. הדרך להקלה עוברת דרך ניתוק הקשר בין מעמד אזרחי לבין זכויות חברתיות והכרה בנפגעות החוק כבעלות מעמד "תושבות חברתית". התושבות החברתית מקנה לפרט זכויות חברתיות בלבד, להבדיל מאזרחות או תושבות המקנות גם זכויות פוליטיות. המדובר למעשה בהכרה של רשויות המדינה באדם כתושב לצורכי חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, אף אם איננו מוכר כתושב על ידי משרד הפנים. הענקת תושבות חברתית אינה דורשת הליך חקיקה מיוחד והיא נתונה בסמכותם של שרי הרווחה והבריאות. אלו רשאים לקבוע זכויות וחובות גם עבור מי שאינן תושבות ישראל, לקבוע הסדרי רישום בקופות החולים, לפתוח את שירותי הרווחה עבור חסרות המעמד ולמעשה לאפשר לנשים החיות כאן עמנו, בנות זוגן של אזרחי ישראל, לממש זכויות חברתיות.
ילדיהן של נפגעות החוק, מושפעים אף הם מהשלכותיו הקשות וגדלים במציאות מעוותת שתטפח בבוא היום על פניה של החברה בישראל. המדובר בילדים ישראלים לכל דבר ועניין, אך אימותיהן מחוסרות המעמד נמנעות מלצאת את פתח הבית מחשש להיעצר, אינן רשאיות לעבוד וחוששות ללוות אותם לבית הספר או סתם לבקר את סבתא יחדיו. קשה להפריז בהשפעת החותם הקשה שמטביעה ישראל על אזרחיה הצעירים. כשאלה יעמדו בבוא היום על דעתם, מקבלי ההחלטות ומצדדי החוק יידרשו לתת להם תשובות.
נוכח ההשלכות הרחבות והקשות של החוק, הופכת הסמכות שניתנה לשרי הבריאות והרווחה לסמכות שבחובה, במובן זה שחובה על כל אחד מהם להסדיר הסדרים שיכירו ב"תושבותן" של נפגעות החוק לפחות צורכי החקיקה החברתית. אין בהענקת תושבות חברתית כדי לפתור את סוגיות ההגירה והבטחון של ישראל וגם לא משום ויתור על זכויותיהן הפוליטיות של הנפגעות, אך יש בה כדי להקל את מצוקתן של אלו החיות עמנו כאן, זאת עד שתגבש ישראל מדיניות הגירה העומדת בקנה אחד עם זכויות אדם.
הכותב רן כהן, הוא מנהל מחלקת חסרי מעמד ומבקשי מקלט בעמותת "רופאים לזכויות אדם".
גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
לקריאות נוספות לסדר:
"מזל טוב- חג חדש וחגיגה של רב תרבותיות"
"מציאות יומיומית של תקיפה מינית"
"זהירות, אלימות גזענית מחלחלת"
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
