שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: Gettyimages Imagebank

    חתול שחור, הגרסה היפנית

    אם תשרוק בלילה יבוא אליך נחש, אם תגזור ציפורניים בלילה ההורים שלך ימותו ואפילו אל תחשבי ללדת בחדר מספר 43. דנה פאר גילתה שביפן אמונות תפלות הן חלק בלתי נפרד מהחיים - ומהמוות

    זה התחיל בצורה תמימה, משיחה שגרתית על התלמידים, מזג האוויר, וכיצד ניתן להתכונן לרעידות אדמה וצונאמי. "אמרו לי שרצוי לדעת את סוג הדם שלך מראש", ציינה ליסה, מורה אמריקאית שעובדת איתי, "אבל ממש אין לי מושג מהו. אולי A?", תהתה. ברגע זה המנהלת היפנית שלי, שעד כה רק האזינה לשיחה שלנו מהצד, התערבה והעירה לליסה: "כן, A מתאים לך". "סליחה?" שאלנו, בטוחות ששמענו אותה לא נכון. אבל היא חזרה על אותו משפט שאמרה, והוסיפה: "הרי לכל סוג דם יש אופי משלו, לא ידעתן?"

     

    את עשר הדקות הבאות ביליתי בהאזנה למנהלת שלי, אישה רציונלית בדרך כלל, בעודה מרצה לליסה ולי באריכות על הבדלי האופי בין סוגי הדם השונים. מה שהדהים אותי במיוחד היה פחות תוכן הדברים שאמרה אלא יותר הדרך בה אמרה אותם – בשטף, בנחרצות, בביטחון – בקיצור, בצורה מאוד לא אופיינית לאדם יפני, המעדיף לסייג כל משפט שני במילים כמו "אולי" ו"הלא כן?". לא רק שהמנהלת שלי לא סייגה את הדברים, היא דיברה כאילו אין בכלל שום ספק בדבר: השמש זורחת בבוקר, דגים חיים במים, וסוג דם B הוא סנוב עקשן שלא יוותר לך במילימטר.

     

    האמונות התפלות מושרשות כל כך עמוק בתרבות היפנית, שקשה למצוא יפני שאינו מאמין לפחות בכמה מהן – וגם אם תמצא כזה, תגלה שהוא עדיין מציית לחוקים ולקודים התרבותיים שנוצרו והושפעו כתוצאה מאמונות אלה. חלק מהאמונות מקורן בשינטו ובפולקלור היפני, חלקן נוצר למטרות חינוך וחלקן אומץ מהמערב. ולבסוף, האמונות התפלות הנפוצות והפופולריות ביותר ביפן מגיעות מהשפה עצמה, כאשר מספרים, חפצים ושמות המזכירים מילים מאיימות כגון "סבל" או "מוות", נחשבים למביאי מזל רע.

     

    מה סוג הדם שלך?

    תחילתה של אמונת קשר סוג דם-אופי במחקר שנערך בשנת 1927 על ידי הפרופסור היפני טאקג'י פורוקאווה. עניין מחודש בנושא נוצר בשנות ה-70, כאשר מאסאהיקו נומי, עורך דין ושדרן משולל כל רקע רפואי, הוציא לאור ספר בנושא. הספר הוקע אומנם על ידי קהילת הפסיכולוגים היפנית אך התקבל בזרועות פתוחות על ידי הציבור. אחת הסיבות לפופולריות של התיאוריה היא שביפן כולם יודעים את סוג הדם שלהם, בשל הסכנה המתמדת לרעידות אדמה ולצונאמי.

     

    על פי האמונה, סוג הדם קובע את תכונות האופי שלך. אדם בעל סוג דם A הוא רגוע ואנין טעם, החותר להשררת הרמוניה וליישוב סכסוכים בכל מחיר. אדם B הוא שמח, מעשי, עקשן ונוטה לשחצנות. סוג O הוא חברותי, גמיש ואופטימי, אבל נוטה לעופף וקצת חסר אחריות, ואילו אדם שסוג דמו AB הוא מגוון, יצירתי ובעל שתי פנים – אדם שיכול בד בבד להיות גם מוחצן וגם ביישן. "מה שהגיוני בסך הכל", חתמה המנהלת שלי את דבריה, "כי אחרי הכל, יש בהם גם A וגם B".

     

    הגיוני, חשבתי לעצמי. לא בדיוק התואר בו הייתי מכתירה חלוקה של 130 מיליון איש לארבעה סוגי אופי. "ו... זה אמיתי, הדבר הזה?" שאלתי בהיסוס. המנהלת שלי חייכה. "בהחלט!" ענתה. "וגם קל מאד לזהות מי שייך לאיזה סוג דם. זה עובד אומנם בעיקר אצל היפנים, אבל נכון במידה מסוימת גם לגבי מערביים – וכשמדובר בילדים הכי קל לדעת, כי הם תמיד מתנהגים באופן טיפוסי לסוג הדם שלהם".


    אמור לי מה סוג הדם שלך ואומר לך מי אתה (צילום: liquidlibrary)

     

    אמונות תפלות ומוות

    אותה שיחה לא היתה ההזדמנות הראשונה בה יצא לי להיתקל בכובד הראש אליו מתייחסים ביפן לאמונות תפלות. כבר בשבוע הראשון שלי כאן יצאתי לפאב עם שאר חברי הצוות. אחרי שהמלצר הביא את האוכל אל השולחן הוזהרתי שיש שני דברים שאסור לי בתכלית האיסור לעשות עם מקלות האכילה: לתקוע אותם בקערת אורז כך שיבלטו כלפי מעלה, ולהעביר את האוכל ישירות ממקלות האכילה שלי לאלו של מישהו אחר.

     

    מקור שני האיסורים הללו בטקסי הלוויה היפנים, בהם נהוג להניח קעריות אורז שמקלות אכילה ניצבים בתוכן לצד המזבח. בנוסף, לאחר שריפת הגופה נהוג
    להעביר את העצמות מהאחד לשני באמצעות מקלות אכילה עד שמגיעים אל כד האפר ומטילים אותן לתוכו. למעשה, אפשר לקחת את זה ככלל אצבע: ביפן, כמעט כל פעולה שקשורה למוות או מזכירה אותו נחשבת למביאת מזל רע.

      כך למשל נמנעים יפנים רבים מלישון על הפוטון כשראשם מופנה לכיוון צפון, שכן זהו האופן בו מניחים את הגופה בלילה שלפני לוויה בודהיסטית. כמו כן, אם תהלוכת לוויה עוברת בקרבתך עליך למהר ולהסתיר את האגודל בתוך אגרוף כף היד, מכיוון שתרגום מילולי של המילה "אגודל" ביפנית הוא "אצבע הורה" – ואם לא תמהר להסתיר את אגודלך, ההורים שלך ימותו.

     

    האמונה התפלה היפנית המפורסמת ביותר בקשר למוות קשורה לשפה, ובאה לידי ביטוי בכך שביפן נחשבים המספרים 4 ו-9 למחוללי מזל רע. המספר ארבע מבוטא ביפנית shi, שזה "מוות", והמספר תשע מבוטא ku, שמשמעו "כאב" או "סבל". משום כך נוהגים היפנים להשתמש בשמות חלופיים עבור המספרים האלה – yon עבור ארבע ו-kyu עבור תשע.

     

    לא רק שמות המספרים נחשבים למביאי מזל רע, אלא גם המספרים עצמם. לפיכך ניתן להיתקל בלא מעט מלונות ובתי חולים ביפן בהם מדלגים על קומות ומספרי חדרים שמכילים את המספרים ארבע ותשע. גם בסטים של פריטים שנמכרים בחנויות, כגון צלחות, לא יימצאו ארבעה פריטים אלא שלושה או חמישה. מספר חדר שלא תמצא לעולם בבית חולים ביפן הוא 43, ובעיקר לא במחלקת יולדות, שכן הוא יוצר את המילה shi san, שמשמעה "מוות בלידה" – ומסיבות מובנות תתקשו למצוא אישה יפנית שתסכים ללדת בחדר הזה...


    זהירות עם הצ'ופסטיקס! (צילום: רויטרס)

     

    יום עסל, יום בסל

    אם יוצא לך במקרה להתחתן ביפן ואתה רוצה לשלם פחות על אולם, אפשרות חסכון אחת היא לקיים את החתונה ב"יום רע". ביפן קיימת חלוקה מסורתית של השבוע לשישה ימים, הקרויה Rokuyo. כל אחד מששת הימים האלה נחשב לבעל תכונות מסוימות. ימי Taian למשל נחשבים לימי שלווה גדולה, Tomobiki מושכים חברים ו-Butsumetsu מסמלים את יום מותו של הבודהה ונחשבים למחוללי מזל רע. בנוסף, הימים ה-4 ו-ה14 של כל חודש נחשבים לחסרי מזל, ואילו הימים ה-15 וה-28 הם ממוזלים, כאלה שמומלץ להתחיל בהם פרוייקטים חדשים או לצאת למסעות.

     

    מבין ששת ימי ה-Rokuyo נחשב ה-Taian למתאים ביותר ליום החתונה. לפיכך, מי שמעוניין להתחתן ביום Taian צריך לשלם יותר. אם יום ה-Taian גם משולב במקרה בתאריך מערבי יפה, כגון השבעה ליולי 2007, סביר להניח שאולם חתונות פופולרי יהיה מוזמן לאותו היום כבר שנים רבות מראש. מעניין שבלוויות המצב הוא בדיוק הפוך – רצוי מאוד שלא לקיים לוויה בודהיסטית ב"יום טוב". היום המתאים ביותר לקבורה הוא Butsumetsu, והיום הגרוע ביותר האפשרי להיקבר בו הוא כמובן ה-Tomobiki, כי משמעותה של עריכת לוויה ביום כזה היא שהחברים שלך יימשכו איתך אל הקבר...

     

    מילא ימים, 24 שעות מדי שבוע וזה עובר – אבל ביפן גם גילאים מסוימים נחשבים לרעים, מסוכנים ומחוסרי מזל עבור גברים ונשים. מי שמגיע לאחד מהגילאים הבעייתיים האלו (25 ו-42 לגברים, 19 ו-33 לנשים) נוהג באותה השנה לפקוד מדי פעם את המקדשים כדי לזכות בברכות. דרך התמודדות נוספת מול המזל הרע המאפיין את הגילאים הללו היא לבישת ביגוד אדום.


    הגעת לגיל 33? תתחילי להתפלל (צילום: דנה פאר) 

     

    אם לא תאכל תבוא פרה

    חלק מהאמונות התפלות ביפן נשמע כמו משהו שהמציאו במיוחד כדי להפחיד ולחנך ילדים, דברים הזויים שנשמעים כמו הגרסה היפנית של "אם לא תאכל יבוא שוטר": אם תשחק באש תשתין במכנסיים (בעברית: תתרחק מהמדורה), אם תנוח אחרי האוכל תהפוך לפרה (בעברית: אל תהיה עצלן), אם תשרוק בלילה יבוא אליך נחש (בעברית: תשמור על השקט אחרי 23:00, אידיוט).

     

    כנראה שהייתי יכולה להוסיף פה עוד כמה אמונות תפלות יפניות מעניינות (הידעתם? מי שגוזר ציפורניים בלילה, ההורים שלו ימותו לפני שיספיק לפגוש אותם שוב!), אבל נראה לי שאפסיק עכשיו, כי כיתה שלמה של ילדים יפנים חמודים מחכה לי, ומישהו צריך ללמד אותם אנגלית. נכון שאני סוג דם O, מה שאומר שאני חיית מסיבות קלילה וחסרת אחריות – אבל מה לעשות שאפילו במדינה שטופת אמונות תפלות כמו יפן, חוזה ההעסקה שלי לא מוכן להתחשב בזה.

     

    • לכל הכתבות של דנה פאר

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גלית קוסובסקי
    זה מה שקרה לאנשים שנחו אחרי האוכל
    צילום: גלית קוסובסקי
    מומלצים