בחצר של סרגיי
איך הפך מבנה קטן ולא מוכר בלבה של ירושלים למוקד ויכוח מדיני ופוליטי - ומה בכלל מסתתר מאחורי השם "חצר סרגיי"? רון פלד יצא לסיור בפנינה שעלתה לכותרות. גם אתם מוזמנים
מתחם מגרש הרוסים הוקם בשנת 1860 (בסמוך להקמתה של משכנות שאננים) בידי הצאר הרוסי דאז, אלכסנדר השני. הקלות היחסית להגעת צליינים לעיר הקודש העלתה את הביקוש לאספקת שרותי תיור ולינה בעיר. היחסים בין רוסיה לאימפריה העותומאנית ששלטה בא"י הביאו את האחרונים למכור לרוסים שטח זה, ששימש עד אז כמגרש אימונים לחיל הפרשים הטורקי.
חצר סרגיי, עם המגדל המשונן (צילום: מאיר אזולאי)
האב, הבן ורוח הקודש
הצאר הרוסי, שהבין את חשיבות המתחם ומיקומו הסמוך לעיר העתיקה, השקיע כסף רב במטרה להקים סביב המגרש רחב הידיים חומת אבן ובתוכה מבנים שישרתו את הצליינים המתרבים. אנשי "החברה האימפריאלית הפרבוסלבית הרוסית", שתפקידה היה בריכוז הפעילות הרוסית בירושלים ושפעלה רבות למען הצלייינים הרוסים, הקימו למענם שתי אכסניות לגברים, אכסנייה אחת לנשים, אכסנייה לחברי המשלחת הדתית, בית חולים, מעון לקונסול הרוסי וכנסייה. החברה אף הציבה עבור הצליינים קו שירות מיפו לירושלים - 10 כרכרות, 30 סוסים ו-5 גמלים ושומרים.
לאחר קום המדינה הועבר מתחם מגרש הרוסים מידי המנדט הבריטי לידי מדינת ישראל. השימוש במבנים נשאר די דומה לזה שבתקופת הבריטים - אכסניית הגברים משמשת כתחנת משטרה וכבית מעצר, אכסניית המשלחת הדתית (צמוד לעירייה) שימשה במשך שנים את בית המשפט העליון וכיום משמשת את בית משפט השלום, אכסניית הנשים הפכה למוזיאון אסירי המחתרות וחצר סרגיי משמשת את משרד החקלאות ואת החברה להגנת הטבע. 
הכניסה לבית הכלא (צילום: רון פלד)
בשנת 1964, לאחר שרוסיה דרשה מישראל פיצוי הולם עבור השטח, נחתם הסכם על פיו תשלם ישראל לרוסיה סכום של שלושה וחצי מיליון לירות. מאחר והמדינה התקשתה לעמוד בתשלום, הוחלט על שני מיליון לירות כתשלום ועוד מיליון וחצי ששולמו בתפוזים... הסכם הזוי זה זכה לשם הקולינרי "עסקת התפוזים".
אולם ההסכם לא כלל את כל המבנים שבמתחם - כמו למשל חצר סרגיי. הסיבה היתה כי אכסניית סרגיי הייתה רשומה על שמו של הנסיך (לפני קום המשטר הקומוניסטי ה"אדום") ולכן הרוסים דרשו שלא תיכלל בעסקה. נכון לעכשיו נמצאת האכסניה בחסות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. משרדי הממשלה והחברה להגנת הטבע, השוהים בתחומי האכסנייה, משלמים שכ"ד למשרדי האפוטרופוס, עד שיוחלט למי שייכים כספים אלה.
ומי באמת בעל הבית? על כך קשה לענות. גם נציגי הכנסייה הרוסית האדומה וגם נציגי הכנסייה הרוסית הלבנה (ארה"ב) , טוענים כי האכסנייה שייכת להם. העלילה מסתבכת כאשר מסתבר הנסיך פיליפ, בעלה של מלכת אנגליה, הוא היורש החי הקרוב ביותר לדוכס סרגיי ואשתו הנסיכה יליזבטה, נכדתה של המלכה ויקטוריה. הדוכס סרגיי הוא הדוד רבא של הנסיך פיליפ מצד אמו, הנסיכה אליס מיוון. אבל האם כל זה עדיין רלוונטי בעקבות ההתרחשויות האחרונות בנושא? את זה אשאיר לגדולים וחכמים ממני.
הכניסה למבנה סרגיי (צילום: רון פלד)
עוג מלך הבשן או בית המקדש?
את הסיור מומלץ להתחיל בכנסייה או במוזיאון אסירי המחתרות שמאחוריו לכיוון מתחם העירייה. מבנה המוזיאון זה נבנה במקורו כאכסניה לצלייניות נוצריות. לאחר כיבוש הארץ ב-1917 מיקמו הבריטים את אחד ממרכזי שלטונם כאן במגרש הרוסים. בניין זה הפך לבית הסוהר המרכזי בירושלים וכונה - מֵּרְכָּזִיֶה.
כנסיית השילוש הקדוש תוכננה בידי האדריכל הרוסי מרטין איוונוביץ אפינגר בסגנון כנסיית ואסילי הקדוש שבכיכר האדומה במוסקבה. היא נחנכה בשנת 1872 על ידי הנסיך ניקולאי שביקר בארץ באותה עת. מבנה האבן הלבנה כולל אולם תווך ושתי סטראות ארוכות, ובחזית לכיוון מזרח, אפסיס מעוגל. לכנסייה שמונה מגדלים שבראשם כיפות שהיו צבועות במשך שנים בירוק, ועתה הן מצופות נחושת ועליהן צלב. בקתדרלה חלונות מעוטרי עמודים בסגנון נאו-קלאסי, וכן חלונות זגוגית. המבנה כולל גם אלמנטים רנסאנסיים כגון רצועה לומברדית, כלומר, פס אופקי מסותת באבן דמוי קשקשי דגים.
הקתדרלה נבנתה מלכתחילה לשימוש מקומי בלבד, עבור הצליינים שוכני מגרש הרוסים, ולכן אינה גדולה. ההנחה הייתה כי הצליינים יעדיפו לשאת את תפילותיהם החשובות בכנסיות ההיסטוריות שבעיר העתיקה. לאחר נפילת שלטון הצאר ברוסיה והפסקת זרם הצליינים לארץ הקודש, נותרה הקתדרלה באחריותם של נזירים מקומיים וחדלה לפעול כמעט לגמרי. המבנה הוזנח, ובמהלך תקופת המנדט היה קשה מאוד להגיע אליו, עקב הפיכת המתחם כולו למרכז שלטון בריטי.
לאחר קום המדינה והסדרת ענייני הנכסים במגרש הרוסים, הייתה עדנה לכנסייה; היא שופצה והפכה מוקד מחודש לצליינים רוסים. כיום ניתן לבקר בכנסייה שבמרכז המתחם וקשה לפספסה, אם כי שעות הביקור בעייתיות.
כנסיית השילוש הקדוש (צילום: רון פלד)
מול לכניסה שוכן כיום בית מעצר של משטרת ישראל. בכניסה למבנה מלבד פסל אריה מזהב, ניתן להבחין בצידי הכביש בעמוד אבן ענק מימדים שוכב לו באדמה ושדי קשה להתעלם ממנו. למה שימש העמוד שנתגלה בשנת 1871 בידי הרוסים די קשה לקבוע, אולם אחת הסברות היא מדובר בעמוד מהסטיו המלכותי שהיה בדרום הר הבית (מיקומו של מסגד אל אקצא כיום) בתקופת בית המקדש השני. ייתכן והעמוד התבקע בזמן חציבתו ולכן נפסל לשימוש ונזנח בידי החוצבים. הירושלמים, בכל מקרה, נהגו לכנותו אצבע עוג מלך הבשן. אגב, שני עמודים דומים נמצאו באזור מחנה יהודה אבל לא ניתן כיום למוצאם.
צליינות בארץ הקודש
נמשיך על הכביש כשמשמאלנו בית המעצר ולאחר כמאה מטרים (בפינת הרחובות הלני המלכה ומונבז) נבחין בבניין סרגיי - בזכות המגדל העגול והמשונן דמוי צריח בשחמט קשה לפספס. שימו לב כי במרכז המגדל סמל רוסי (באותיות יווניות). ה-X (כ') וה-P (ר') המשולבות זה בזו ומסמלות את המילה כריסטוס, משיח. האגדה מספרת כי כאשר עמד הקיסר קונסטנטין במאה ה-4 לקראת קרב חשוב ומכריע על קיסרותו, חלם כי הקדוש ברוך הוא ציווה עליו לחקוק סמל זה על גבי דגלי צבאו במקום הנשר הרומי המסורתי. כך הפכו זוג אותיות אלה לסמל נוצרי רשמי ראשון, כנראה שעוד לפני הצלב.
בנוסף מופיעות בסמל חקוק זה אלפא, האות הראשונה ביוונית, ואומגה, האות האחרונה - ומסמלות בזאת את דבריו של ישוע בברית החדשה כי "אני הראשית ואני האחרית", מחזון יוחנן א'. שאר הכיתוב בצידי הסמל הנו ברוסית ומזכיר את הפסוק מספר ישעיהו "למען ציון לא אחשה".
ה-X (כ') וה-P (ר') המשולבות זה בזו מסמלות את המילה "כריסטוס"
כאמור, המבנה הוקם בידי החברה האימפריאלית הרוסית בשנת 1890. הוא נקרא בשם "בניין סרגיי", על שמו של הנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ לבית רומנוב, אחיו של הצאר אלכסנדר השלישי שגם היה נשיא החברה הפרבוסלבית ובעלהּ של הנסיכה (והנזירה) יליזבטה פיודורובנה מי שבנתה בין השאר בירושלים את כנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים ואת כנסיית גורני בעין כרם, שרק בשנים האחרונות הושלמה בנייתה. חצר סרגיי שימשה כאכסנייה עבור צליינים רוסים ואצילים והייתה המרשימה והמפוארת מבין אכסניות מגרש הרוסים. בין האורחים הידועים היה הנזיר הרוסי והתמהוני גריגורי רספוטין. אגב, הנזירה תיאודורה המוזכרת בספרו של דויד גרוסמן "מישהו לרוץ איתו" התגוררה על פי הסיפור כאן בחצר סרגיי.
הכניסה למתחם בשער ירוק עליו כתוב "משרד החקלאות" וכן משרדי החברה להגנת הטבע. במקום הוקמו במקור 8 חדרי לינה סוג א', 8 מסוג ב' ולא פחות מ-4 אולמות לינה כלליים (היום קוראים לזה "דורמיטורי"). בנוסף היו שני חדרי אוכל, מכבסה, מחסנים חדר אורחים מרשים ולימים גם בית מרחץ לנוחותם של השוהים במקום. שני המגדלים המרשימים שימשו (עד היום) כבתי שימוש לשוכנים במקום.
קירות חדרי האירוח במתחם צופו משי, התקרות מסוגננות, הריהוט כבד ומהודר, הרצפה הייתה מכוסה שטיחים פרסיים ועל הקירות תלו תמונותיהם של הנסיך סרגיי ואישתו. החצר הפנימית שימשה חנייה לכרכרות כאשר הכניסה הייתה דרך השער הפונה לרח' הלני המלכה. בחצר היו אורוות סוסים, מאגר מים תת קרקעי מקורה ומבני בתי מרחץ, מחסנים ועוד.
באחד האגפים שוכנת יחידה של משרד החקלאות ובשאר האגפים שוכנות יחידות של החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרים. בימי כהונתו של משה דיין בתור שר החקלאות, העמידו בחצר דגמי משאבות וכלים ששימשו לשאיבת מים בתקופות קדומות, אבן ריחיים ועוד. המתחם הממשלתי סגור בימי שבת וחג.
- לאתר הבית של רון פלד בנושא ירושלים
- לכל הכתבות במדור "חוצלארץ בירושלים"
