שתף קטע נבחר

  • דעות ומאמרים
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אנחנו נשלם את החשבון של הזיהום בירקון

    כמו לבני דומינו שנופלות אחת אחת, כך שרשרת המחדלים שהובילה לזיהום בנחל הירקון בשבוע שעבר. שריפה שפגעה במכון הטיהור שהזרים שפכים לירקון שזוהם והרג את כל היצורים החיים. מי אשם? הרשויות שלא אוכפות את החוקים בנחישות, והיד הקלה שלהן, שהופכת את ההתעלמות מהחוק לעסק משתלם. ומי ישלם את המחיר - אתם ואני, משלמים המסים

    את שרשרת האירועים שהובילה בשבוע שעבר להזרמת שפכים ודטרגנטים לנחל הירקון, וחוללה אסון אקולוגי ותברואתי חמור, הגדירו גורמים במשרד להגנת הסביבה כ"תקלת חד-גדיא". כמו אבני דומינו שנופלות בזו אחר זו, הובילה שרשרת מחדלים לאחת ממקרי הזיהום הסביבתי החמורים ביותר בשנים האחרונות.

     

    כך זה קרה - שלב אחר שלב: שריפה פרצה במפעל רהיטים, וגרמה להתכה ודליפה של מיכלי אחסון דטרגנטים במפעל "סנו" הסמוך. החומרים זרמו במערכת הביוב ושיתקו את המכון לטיהור שפכים של הוד-השרון וכפר-סבא הנמצא בקרבת מקום. בסוף התהליך זרמו הדטרגנטים והשפכים כאחד מהמכון לנחל. לדברי רשות הירקון, כל היצורים החיים בקטע שזוהם מתו - אלפי דגים, חסרי חוליות, חרקים ואף ציפורים.

     

    עוד על הזיהום בירקון:

     

    ליקוי מאורעות טרגי זה לא נגרם כתוצאה מצירוף מקרים או ביש מזל, אלא בגלל שורה של אי-סדרים, אשר טיפול מוקדם בכל אחד מהם היה יכול למנוע את האסון כולו. אך העדר אכיפה סביבתית ועצימת עין שיטתית של כל הגורמים - מהמשרד להגנת הסביבה, דרך מתכנני מערכת הביוב ועד לאנשי הרשויות המקומיות - אפשרו לרצף המחדלים הזה להתגלגל כמו כדור שלג, ולצבוע את הירקון בקצף לבן בוהק ומחניק.

     

    מה איכפת להם מזיהום

    על פי הערכות של עמותת "אדם טבע ודין", העדר מאצרות יעילות במפעל "סנו" איפשרו לחומרים המזהמים לחדור לשטח מכון טיהור השפכים. המכון מצידו לא היה ערוך להפניית החומרים המזהמים למאגר חירום בעל נפח מספק. מאגר שכזה יכול היה לקנות לגורמים בשטח זמן חיוני כדי להביא למקום מיכליות שהיו יכולות לשאוב את החומרים - למנוע את זיהום הירקון וגם את השבתת המכון.

     

    קשה לתמחר את הרס המערכת האקולוגית בירקון, אשר מעבר לעלות הישירה של פעולות הניקוי והשיקום, גרם גם לנזקים תברואתיים עקיפים כתוצאה מריקבון של עשרות אלפי דגים מתים, זרימת השפכים לים וחילחול למי התהום. אפשר לשער כי למערכת האקולוגית של הנחל נגרם נזק חמור מאוד.

     

    נשאלת השאלה מי צפוי לשאת בעלות נזקים אלו ובאחריות לכשלים שהתגלו ועוד יתגלו? האם בעלי מפעל הרהיטים? האם מפעל "סנו"? האם מפעילי מכון טיהור השפכים? ככל הנראה התשובה היא שאף אחד מאלה לא יישא באחריות המלאה לנזקים שגרם.

     

    על פי ניסיון העבר, אפשר להניח שעלויות שיקום הנחל והנזקים התברואתיים יפלו רובן ככולן על כתפי הרשויות - כלומר עלי ועליכם, משלמי המסים העירוניים. אנחנו נשלם את המחיר של האכיפה הסביבתית הרופסת, הרשלנות והמדיניות הסלחנית כלפי המזהמים.

     

    כל עוד לא ייאכפו התקנות על ידי הרשויות האחראיות, ימשיכו בעלי המפעלים לשחק ברולטה של מפגעים בטיחותיים ולחרוג מתקנים על גבו של הציבור הרחב. כל עוד הקנסות המושתים יהיו מזעריים ביחס לעלויות הריאליות של השיקום, או לרווחים הנדיבים שנצברים בקופות המפעלים, לא יהיה משתלם לאיש ליישם תקנות בטיחות, והפיתוי לגרוף רווחים תוך התעלמות מדרישות החוק יהיה גדול. מה איכפת להם מזיהום אם אנחנו נשלם את החשבון במקומם?

     

    הכותב הוא דוקטורנט למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב ופעיל סביבתי
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נזק אקולוגי חמור. דגים מתים בירקון
    צילום: דני צוקרמן
    מי אשם בזיהום? מה זה משנה אם אנחנו נשלם
    צילום: רויטל הלל
    מומלצים