שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: Gettyimages Imagebank
    איך התמכרתי לנוחות
    אין ספק, היפנים יודעים איך לגרום לחיים להיות כל כך נוחים. זה מתחיל בהמצאות קטנות ויעילות, ממשיך בהקפדה אובססיבית על פרטים קטנים ומסתיים בשירות מעולה. דנה פאר מסבירה איך הפכה למפונקת

    את החופשה האחרונה שלי מהעבודה ביליתי בטיול לווייטנאם. אחת המסקנות אליהן הגעתי בעקבות הטיול היתה שהחיים ביפן הפכו אותי למפונקת מדי. כבר יצא לי פעם לטייל במדינות עולם שלישי, ובזמנו זה לא הפריע לי בכלל – אבל הפעם היה פתאום מוזר ומעיק להיות במדינה שבה השירות אינו בהכרח אדיב ומנומס, שהרחובות בה רועשים וסואנים, ושנהג האוטובוס מואיל בטובו לצאת לדרך רק בשעה תשע בבוקר כשהיה אמור לעשות זאת כבר בשמונה.

     

    לא כזה נעים להודות שהפכתי למפונקת, אבל אני יכולה לפחות להתנחם בכך שזה לא קורה רק לי. ביפן הכל כל כך נעים ונוח, שקשה שלא להתרגל לזה. במשך השנים הצליחו היפנים ליצור פה מדינה נוחה מאין כמוה, שניתן להשיג בה כמעט כל מוצר בכל שעה, שהשירות בה פועל במהירות וביעילות, ושמוקדשת בה מחשבה מעמיקה לטובתו ולנוחיותו של התושב. כל זאת תוך הקפדה אינטנסיבית על הפרטים הקטנים ולכאורה גם השוליים ביותר, שבסופו של דבר עושים את החיים יפים בהרבה.

     

    זמינות מתמדת

    אחד המאפיינים העיקריים שהופכים את יפן לנוחה כל כך הוא העובדה שכמעט הכל בה זמין תמיד. לוקח קצת זמן לקלוט את זה ולהתנהג בהתאם, אבל אחרי שמתרגלים קשה לחזור להרגלים הישנים ולחיות במנטליות מצור. אני עוד זוכרת את הטיולים הראשונים שלי ביפן, בהם הקפדתי קודם כל להצטייד בבקבוק מים – עד היום בו קלטתי שאם ברגע שהצמא יתקוף אעצום עיניים ואשליך מקל אכילה לכיוון אקראי, סביר להניח שאפגע במכונה לממכר משקאות (אם לא בסופמרמרקט שפתוח 24/7).

     

    ועוד באיזו מכונה לממכר משקאות... ביפן לא מדובר באותו מתקן אדום ומצ'וקמק שאנחנו מכירים מהארץ, עם שלושה ספרייט, שני קינלי ותותית, שמחזיר עודף רק כשבועטים בו. המכונה היפנית כוללת עשרים סוגי משקאות לפחות, במחירים סבירים עד זולים, שחלקם קרים אך חלקם גם חמים – פתרון נפלא למי שלא הספיק לשתות את הקפה של הבוקר. אך השוס האמיתי של מכונות השתייה היפניות הוא תפוצתן העצומה עד כדי גיחוך, כאשר ניתן למצוא אותן בכל מקום – החל משדה התעופה בטוקיו, דרך כל קרן זווית נידחת באי הצפוני ואני לא אתפלא גם אם בתוך לועו הגעשי של הר פוג'י.


    זה לא מכונת שתייה, זה סופרמן (צילומים: דנה פאר)

     

    על הקומביני – הסופרמרקטים שפתוחים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע – כבר כתבתי בעבר ולא ארחיב בנושא, אולם ראוי להזכיר שבנוסף לרכישת מוצרים אפשר גם לשלם בהם את חשבונות החשמל, הגז, הטלפון ועוד. פעם, כשהייתי זקוקה לקו הטלפון שלי ביום שבת בשעה אחת עשרה בלילה, גיליתי שהוא נותק כי שכחתי לשלם את החשבון. שום בעיה: מייד ירדתי למטה, ניגשתי לקומביני הקרוב לביתי ושילמתי. עד שחזרתי הביתה, עניין של פחות מחמש דקות, קו הטלפון כבר חזר לחיים.

     

    אגב, בהקשר זה כדאי לציין אנקדוטה מתמיהה, והיא שבעוד שביפן אפשר להשיג סושי 24 שעות ביממה, לעשות ביטוח רפואי ברבע שעה ולקבל קו טלפון בחזרה תוך עשר שניות, לוקח בממוצע שבועיים, אם לא חודש (!), לחכות להתקנת אינטרנט.

     

    חגיגה של משלוחים

    דבר נוסף שאפשר לעשות בקומביני הוא לשלוח משלוחים. בכלל, כל נושא המשלוחים ביפן, Takkyubin, הוא מפותח מאין כמוהו ומקל מאוד על החיים של התושבים, כמו גם של התיירים שמשכילים לנצל את זה. באמצעות השירות היעיל והנוח הזה אפשר לשלוח חבילות, מזוודות, ואפילו אוכל מקורר מכל מקום לכל מקום ברחבי המדינה. החברה תגיע לאסוף את המשלוח מהבית, מהמלון או מהקומביני, ותעביר אותו לכל כתובת ליפן, כולל אל ומשדה התעופה.

     

    כך למשל, המנהלת שלי לעולם אינה נסחבת עם המזוודות שלה לנמל התעופה, היא תמיד שולחת אותן לשם יום קודם לכן. החבילות מגיעות בדרך כלל ליעדן יום למחרת, ואם לא היית בבית בזמן שהמשלוח הובא אליך, אין שום בעיה – אתה יכול להתקשר לחברה, ותוך זמן קצר המשלוח אצלך ללא עלות נוספת – אפילו אם מדובר בשעת ערב מאוחרת. כל השירות המדהים הזה ניתן במחיר של כעשרה דולרים למשלוח קטן וקרוב ל-25 למשלוח גדול ורחוק.

     

    דבר נוסף שהופך את החיים ביפן לקלים ונוחים, בעיקר עבור מי שלחוץ בכסף, הן חנויות המאה יין (השקולות לחנויות של "הכל בדולר"). אם בישראל אתה קונה משהו בחנות כזאת, אתה יכול לסמוך על זה שהוא יישבר. ביפן, לעומת זאת, הפריטים בחנויות המאה יין הם בדרך כלל באיכות טובה ומחזיקים מעמד זמן רב. כבר יצא לי לפגוש אנשים שהצליחו לרהט דירות שלמות באמצעות החנויות האלה, שאפשר להשיג בהן מגוון כלי מטבח יפים, וילונות, סלי כביסה, נעלי בית, כלי כתיבה ועבודה, מוצרי ניקיון וקוסמטיקה וכן הלאה.

      בכלל, איכות טובה היא שם המשחק ביפן - ומוצר שאינו באיכות טובה פשוט לא ישרוד בשוק. ההקפדה האובססיבית של יפנים על הפרטים הקטנים זועקת אליך מכל פינה, אם במדבקה הקטנה שמדביקים על פתח השתייה של כוס הקפה שקנית לדרך, בחתיכות הגומי הקטנות שמגנות על קירות הדירה מפני נקודות החיכוך עם דלתות הארונות, או בכיסוי הפנים שאפשר למצוא בחדרי הלבשה של חנויות בגדים – מעין משולש שחור חצי-שקוף שהלקוחה המודדת אמורה להלביש על הפנים טרם המדידה, כדי שהמייק-אפ, הסומק והליפסטיק שלה לא יותירו כתמי איפור על הבגד ויהרסו אותו, או יימרחו חלילה על הלקוחה הבאה.  


    הוראות שימוש למגן איפור בתא הלבשה (צילום: דנה פאר)

     

    ההקפדה על טובתו של הלקוח הבא דורשת בדרך כלל את שיתוף הפעולה של הלקוח הקודם, וביפן זה עובד יופי בכל תחומי החיים. באונסן, למשל, תמצא כמעט תמיד את המקלחת הקטנה כשהיא נקייה ומסודרת עבורך – לא מפני שעובד של האונסן עבר וסידר אותה, אלא מפני שהאדם האחרון שהתקלח שם הותיר מאחוריו את המקלחת במצב המופתי שקיבל אותה מזה שלפניו. הייתם יכולים לראות דבר כזה מצליח בישראל? לדוגמה נוספת, קחו את חדר הכושר שלי: על כל אחד מהמכשירים שם ישנו וו ועליו מגבת קטנה, שנמצאת שם על מנת לנגב את המכשיר לאחר השימוש בו ולהותיר אותו נקי ויבש עבור המתעמל הבא.

     

    וזה לא נגמר כאן. ההקפדה על הפרטים הקטנים מתבטאת גם באקסטרות מפנקות בשירות. כשאתה הולך להסתפר יעשו לך, בנוסף לתספורת, גם מסאז' מפנק לראש.
    בהרבה מכונים אליהם תגיע לקבל שירות, כגון מכון למסאז' או לרפלקסולוגיה, יגישו לך לצד החשבון גם כוס תה ועוגיות. ברוב הסופרמרקטים הקופאית תארוז את המוצרים עבורך, וגם בתוך המוצרים תגלה שהכל individually wrapped כדי לשמור על מקסימום טריות לאחר הפתיחה – עד כדי כך שלפעמים תקנה חבילת עוגיות, תפתח את האריזה הראשית ותגלה שכל אחת ואחת מהן עטופה בנפרד. מזל שהיפנים מקפידים למחזר פלסטיק...

     

    יקום של פטנטים

    לא ייאמן שכמעט הגעתי לסוף הכתבה וטרם הזכרתי את כל ההמצאות המיוחדות שמקלות על החיים שאפשר למצוא פה, כמו הקופות שמאפשרות להעביר את המוצרים לבד בסופרמרקט במקום להמתין לקופאית, או כפתור שמאפשר לך לעמעם את מסך הטלפון הסלולרי שלך מפני מי שפוזל אליו מהצד, כדי לשמור על פרטיותך בזמן שאתה שולח הודעת טקסט אישית או גולש בפורנו. נדיר שאני נכנסת פה למכונית שאין בה מכשיר GPS משוכלל, או לכל הפחות מצלמת וידאו שמצלמת את אחורי האוטו כדי לסייע בעת החניה.

     

    היפנים מתים גם על המצאות מפנקות, כך שבלא מעט מקומות ניתן למצוא כסאות מסאז' לגוף ומתקני רפלקסולוגיה אוטומטיים לרגליים, שאחרי שבע דקות או רבע שעה של שימוש בהם אתה מרגיש כאילו נולדת מחדש.


    גם המצאה וגם מפנקת. שירותים עם שירותים (הסבר כאן )

     

    הייתם חושבים שבשוק מגוון ומפותח כל כך, בו ניתן למצוא שלל פטנטים ושירותים מיוחדים, תמצא גם לא מעט שרלטנים וחאפרים – אבל כאלה דווקא קשה מאד למצוא פה. נדיר שבחנות יפנית יעבדו על הלקוח, ירמו אותו באותיות הקטנות או "יתקעו לו מחיר". הדבר הזה מסתדר כמובן היטב גם עם מיעוט הפשיעה ביפן והביטחון האישי הגבוה, שתורמים גם הם להרגשת הנוחות הכללית שאופפת את החיים במדינה.

     

    לא פלא שכשסיימתי את הטיול בווייטנאם ונחתתי בטוקיו אפפה אותי תחושת הקלה. תקראו לי מפונקת, אבל אני בהחלט מעדיפה להיות במקום שבו מקל אכילה שאזרוק לכיוון אקראי יפגע במכונת משקאות ולא בילד מתחת לקו העוני. האמת היא שאני קצת מודאגת מהיום בו אחזור לישראל ואצטרך להתרגל מחדש לקופאיות אנטיפתיות, למכשירי התעמלות מרוחים בזיעה ואפילו לדלתות ארונות שמשאירות שריטות על הקיר (ללא ספק, הסיבה שמלכתחילה עזבתי את הארץ). אבל בעצם, למה להיות שליליים? בואו נתמקד בצד החיובי: לפחות אינטרנט יהיה לי תוך פחות משבועיים.

     

     

    • רוצים לשאול את דנה שאלות על היפנים והחיים ביפן? טקבקו או שלחו אליה מייל . על השאלות הכי מעניינות דנה תענה בטור הבא.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מכונות שתייה וסיגריות בכל פינה
    צילום: דנה פאר
    מומלצים