בהרכב חסר

אתם כבר מכירים את התרגיל: ידיעה בעיתון מבשרת על בואה של להקת עבר שעתידה לכבד אותנו בנוכחותה על אחת מבימות ישראל. לרוב שמה כתוב בעיברות מסורבל ומשעשע. לרוב היא תופיע באמפיתיאטרון (עם העדפה לרעננה או בנימינה או עפולה). לרוב חבריה עדיין לובשים בגדי עור, למרות השנים המתקדמות.

הידיעות על בואה יעדיפו לרוב להתמקד בהסטוריה של הלהקה ויפליגו בשבחים על הישגיה, הפרסים, פסגות המצעדים שכבשה ועוד ועוד. אבל לפני שאתם נותנים לגל הנוסטלגיה לשטוף אתכם, חפשו את האותיות הקטנות - אם הן מופיעות בכלל - באיזה הרכב תגיע הלהקה? האם מנהיג הלהקה שם? האם זה אותו סולן שקולו מזוהה כל כך עם הלהקה?

לרוב התשובה היא - לא. דוגמאות? בבקשה: רק החודש התבשרנו על בואן הצפוי של שלוש ממוטות רוק: ELO, סמוקי, ופורינר. בשלושת המקרים, מדובר בהרכב, אהמ, קצת שונה מזה שכלל את החברים שהכרתם מעל עטיפות תקליטי הויניל שלכם.

אפילו לא ELO 2.0

ELO, קיצור של Electric Light Orchestra, שתורגמה כאן באופן חינני ל"תזמורת אורות החשמל", עתידה להגיע ביוני ולהופיע בבנימינה ורעננה. רק שזו בהחלט לא ELO. אפילו לא ELO 2. בעצם, אסור למי שמגיע לארץ בכלל להשתמש בשם הזה.

ELO. לין (מתולתל במרכז) תבע את להקתו על השימוש בשם (עטיפת אלבום)

ללהקה הזאת היה מנהיג אחד בלתי מעורער, ג'ף לין, שכתב את כל להיטיה, ביניהם "Last Train To London", "מיסטר בלו סקיי", "Don't Bring Me Down" ועוד שירים שזהרו בשמי הסבנטיז ככוכבי ניאון.

לין היה איש החזון, בעל הקונספט, בעל הדעה. וכן, לין הולך להישאר בבית ביוני הקרוב. מי שיגיעו לארץ הקודש, אם אכן יגיעו, הם חברי הלהקה האחרים, כולל הבסיסט והכנר המקוריים. ב-1988, עם עזיבתו של לין ופירוקה הרשמי של הלהקה, הקים המתופף בוו בוואן את Electric Light Orchestra Part Two, שהתבססה על הכתיבה והשירה של שלל חברי הלהקה. אלא שב-2000 עזב בוואן את ההרכב החדש ומכר את זכותו על שם הלהקה לג'ף לין שתבע את חברי הלהקה הנותרים על השימוש בשם. הם קיצרו אותו ל-The Orchestra, כשהם מוסיפים למטה "לשעבר חברי להקת ELO 2". לין תבע אותם שוב, הפעם ללא הצלחה.

מי זה לעזאזל סמוקי?

להקת "Smokie" תשוב לישראל לשתי הופעות, ב-26 בפברואר בהיכל התרבות בתל אביב וב-27 בפברואר במרכז הקונגרסים בחיפה. "סמוקי" כבר הופיעה כאן ב-2004 בתל אביב ובחיפה. אבל זה לא בדיוק ה"סמוקי" שקבע להיפגש איתכם בחצות. 

הלהקה נוסדה ב-1966 על ידי ארבעה חברים מהתיכון: הסולן כריס נורמן, הבסיסט טרי אטלי, הגיטריסט אלן סילסון והמתופף רון קלי. ללהקה היו להיטים רבים בשנות השבעים, ביניהם "I'll Meet You At Midnight", הבלדה "Lay Back In The Arms Of Someone" ו-"Oh Carol", כולם פרי עטם של צמד הכותבים בעלי מגע הזהב, מייק צ'פמן וניקי צ'ין.

סמוקי גירסת 2009. זהו את החבר המבוגר

נורמן, בעל הקול הייחודי, עזב את הלהקה כבר ב-1986 והוחלף על ידי אלן בארטון (סולן "בלאק לייס" הקיטשית). נורמן זכה באותה שנה ללהיט גדול כסולן, "Midnight Lady", אותו כתב לא אחר מדיטר בוהלן, מי שהרבה להנחית עלינו מכות מוזיקליות כחצי הצמד "מודרן טוקינג".

ב-1995 זכתה סמוקי לתחייה מפתיעה בזכות להיט הגימיק המטופש "Who The Fuck Is Alice", שיצר הדי.ג'יי של בית הקפה ההולנדי "גומפי", על בסיס השיר של סמוקי "Living Next Door To Alice". באותה שנה נהרג בארטון בתאונת דרכים טראגית, כשהאוטובוס של הלהקה סטה מהכביש במהלך סיבוב הופעות בגרמניה.

מאז ועד עתה נותר אטלי הבסיסט החבר המקורי האחרון בלהקה. בראיון ל-ynet אמר אטלי: "יש לנו כבר שלושה דורות של מעריצים, ילדים שרק לומדים לדבר, שרים את השירים שלנו וצעירים שבאים להופעות עם הוריהם וכולם מרוצים. אנחנו תמיד נשארנו מעודכנים בטכנולוגיות אולפן חדשות ולא הפכנו ללהקה אלקטרונית".

הזרים של פורינר

פורינר, שכונתה "להקת נוכרי" על גלי האתר, תתייצב אצלנו, כך אומרים, ב-15 וב-16 ביוני, אז תופיע במבצר שוני בבנימינה ובאמפי רעננה, בהתאמה. מי שיגיע בפועל מהלהקה הוא החבר המקורי מיק ג'ונס, ממקימי הלהקה ב-1976, בתוספת נגנים שונים שקיבץ ב-2005.

פורינר (ג'ונס שני מימין, גראם ראשון משמאל) 

ג'ונס הבריטי, גיטריסט הלהקה, כתב את הלהיטים הגדולים של פורינר בשיתוף הסולן לו גראם. היו להם כמה וכמה כאלה: "Cold As Ice", "Hot Blooded", Say You Will", "Waiting For A Girl Like You" ועוד. גראם, עזב סופית את הלהקה ב-2003, אחרי קריירה מלאת מהמורות וניתוח קשה להסרת גידול במוח.

ג'ונס בן ה-63 צירף את הזמר קלי האנסן לגלגול הנוכחי של הלהקה, שבין השאר זכתה לחמם את בריאן אדמס ב-2008. ג'ונס אמר אז שיש תוכניות להקליט חומר חדש של פורינר. "לא שמחתי שהלהקה צללה לתהום הנשייה לקראת סוף שנות ה-90" הודה ג'ונס בראיון ל-AP. "זאת ההזדמנות לבסס את עצמנו מחדש ולקבל עוד קצת יוקרה וכבוד".

כך או כך, את עיקר התהילה קיבל ג'ונס בשנים האחרונות דווקא בזכות ילדיו החורגים מארק רונסון וסמנת'ה רונסון, שבנו להם שם משל עצמם בעולם המוזיקה והרכילות כאחד.

ויש עוד להקות רבות, שהן יותר להקות מחווה מאשר הדבר האמיתי, שביקרו כאן: "Earth Wind And Fire", שבעצם היו רק הגיטריסט המקורי וכמה אורחים מזדמנים (כאן קראנו לזה "לא אדמה, לא רוח ולא אש"); "בוני אם", שבאים לבקר אותנו לעתים קרובות, כל פעם בהרכב אחר עם חבר מקורי אחר (לכל אחד מהחברים המקוריים שמורה הזכות להשתמש בשם הלהקה, אך רק למפיק פרנק פאריאן הזכות להקליט שירים חדשים תחת השם הזה); "האנימלז", שהגיעו הנה ללא המנהיג אריק ברדון ועוד.

הסתרת הפרטים על חברי הלהקה שמגיעה אלינו היא אולי לא מעשה חמור, אבל למעריצים שממתינים שנים רבות לחזות בגיבורי נעוריהם, כדאי לבדוק טוב טוב אם לא מדובר בלהקת מחווה עם שם יצירתי ונציג סמלי.