Made in Germany - כבר מזמן לא טאבו צרכני
חרם צרכנים על תוצרת גרמניה היה דבר מובן מאליו, כמעט יהרג ובל יעבור, בעשורים הראשונים שלאחר השואה. ואולם במרוצת השנים נהפך החרם פרטי יותר ומצומצם. סקרנו כמה נקודות ציון
"היום הזה, ארבע שנים אחרי אתחלתא דגאולה, עומד ראש הממשלה ומודיע כי יילך לגרמניה לקבל כסף, כי יילך בעד בצע כסף למכור את כבוד עם ישראל, ולהטיל עליו חרפת עד… כל גרמני הוא נאצי, כל גרמני הוא רוצח".
מלים אלה זעק מנהיג תנועת חרות באותם ימים, מנחם בגין, בכיכר ציון בירושלים ואחר כך בכיכרות נוספות, לאחר שב-7 בינואר 1952 הובא לאישור הכנסת הסכם השילומים עם גרמניה. "בל יהיו רוצחי עמנו גם יורשיו", נימק אז ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, את ההסכם.
בשנים הראשונות לאחר קום המדינה - ארבע השנים שקדמו להסכם השילומים - בישראל הצעירה התקיים חרם על רכישה ממשלתית של מוצרים מתוצרת גרמניה, למשל רכישת אוטובוסים של מרצדס, ולא התקיימו קשרים עמה.
כשההתנגדות האקטיבית להסכם השילומים שככה - וב-1965 ישראל אף כוננה יחסים דיפלומטיים עם גרמניה המערבית - מוצרים גרמניים החלו להופיע אט-אט ברחבי המדינה. ואולם תופעה אחרת, לא מאורגנת, צמחה כאן. מדובר בנוהג שמשגשג עד עצם היום הזה בקרב ניצולי שואה ובני משפחותיהם, וגם אצל ישראלים שאין למשפחותיהם קשר ישיר לתופת - חרם פרטי על כל מוצר מתוצרת גרמניה.
החרם הזה יצר פולמוס חוזר ונשנה גם בשדות התרבותיים, כמו סביב השמעת המוזיקה שיצר המלחין ריכרד וגנר, ואולם אנו נמתקד כאן בהחרמת כל מה שממש תרם להגדלת התל"ג הגרמני. מוצרים גרמניים ידועים לטובה בעמידותם, אבל אל מול מוניטין זה התחזקה והתבצרה ההחרמה של כל מה שגרמני, והמהדרין יוסיפו - גם אוסטרי.
הולך ודועך - אך עדיין קיים
אחת המסקנות במחקר שפירסם פרופ' משה צימרמן ב-1997 היא שככל שהפרט דתי יותר - כך רמת ההסתייגות שלו מגרמניה רבה יותר. כלומר, יותר דתיים משמרים את הרתיעה מתוצרת גרמניה.
אבל לא רק דתיים עדיין דבקים בחרם. לפני כמה שנים התקשרה אדידס בהסכם חסות עם קבוצת בית"ר ירושלים, וכמה אוהדים בית"ריסטים ותיקים זעמו על כך, למרות שהחולצות בכלל מיוצרות בסין; סמל גרמני הוא סמל גרמני.
בנובמבר 1992 שולמית אלוני, אז שרת החינוך, ביקשה להטיל חרם כלכלי-תרבותי-תיירותי על גרמניה, בתגובה לפרץ אלימות ניאו-נאצית, שהוביל לרצח שלוש נשים טורקיות בעיירה מולן.
באוגוסט 2006, 25% ממניות "הארץ" נמכרו לקבוצת "דומונט שאוברג" הגרמנית. הקבוצה, שנוסדה במאה ה-17, נקייה מרבב כיום, אך בשלהי שנות ה-30, בעליהּ היו חברים במפלגה הנאצית, ועיתוניה תמכו באידיאולוגיה הנאצית.
למי בעצם מראים כאן משהו?
חרם לאו דווקא משנה מדיניות, אלא הוא סמלי, עקרוני והכי חשוב: אישי - להראות שלא שכחנו. להראות למי? בעיקר לעצמנו, שכן אף אחד לא באמת חושב שהוא פוגע כך בכלכלת גרמניה.
ההיגיון העומד מאחורי החלטתו של אדם להחרים את תוצרת גרמניה הוא כזה: החברה שהעסיקה יהודים בכפייה, החברה שסייעה בהפעלת מחנות ההשמדה, וחברת המכוניות שסייעה ברצח משפחתי - כל אלה לא יהנו מכספי. רגלי לא תדרוך על האדמה שממנה יצאו ההוראות לרצוח את בני עמי.
אבל גם ההתנגדות הפאסיבית קהתה והלכה במרוצת השנים. בין השאר, לופטהנזה היא כיום אחת מחברות התעופה הפעילות ביותר בנתב"ג. ב-1958, כשנפתחו משרדיה הראשונים בתל-אביב, נוער בית"ר המטיר עליהם איומים. וגם טיולים לגרמניה, כולל נסיעה ברכבת, אינן טאבו עוד.
בעבר, ייבוא מוצרים גרמניים נעשה בסתר כמעט, אך כיום שפעת מותגיה של הרפובליקה הפדרלית - שפעם כינתה עצמה "הרייך השלישי" - ממלאה את הארץ. מרצדס, פולקסווגן ו-ב.מ.וו נפוצות בכבישי הארץ; ישראלים משתמשים במוצרי החשמל של בוש, במכונות הכביסה של AEG ובמוצרי ניקיון של וילדה; אוכלים שוקולד מילקה; עושים כושר על אופני קטלר; נוטלים תרופות של באייר ומרק; ועוברים בדיקת רנטגן במכשיר של סימנס.
חלק מהחברות האלה השתתפו בהפעלת מחנות ההשמדה, כחלק מאי.גה פארבן - תאגיד חברות שבנו מפעלים באושוויץ, והחזיק בפטנט לייצור ציקלון בי שחנק מיליונים בתאי הגז. דויטשה בנק סייע בעקיפין במימון ובהקמת מחנות הריכוז, וראשיה של לוריאל הצרפתית שיתפו פעולה עם משטר וישי, אבל מוצריה עודם עמנו כאן.
בעבור רוב הישראלים, התווית "Made in Germany" מעידה כיום על איכות, ועל מוצרים שמחזיקים מעמד שנים רבות ומועילות. האויב האמיתי של תוצרת גרמניה היא לא מחרימים ישראלים בודדים, אלא סין. לכן כיום, גם הגרמנים צריכים להרוויח כסף ולייצר מוצרים שמתקלקלים מהר יחסית.
