הכל אודות קצב: מא' ועד א'

כבר שנתיים ועשרה חודשים מלווה אותנו פרשת משה קצב, והיום (ה') היא הגיעה לעוד נקודת שיא, עם פתיחת משפטו של הנשיא לשעבר, הנאשם בין היתר באונס - זמן טוב להביט אחורה ולהיזכר בתהפוכות הרבות שעברה הפרשה הסבוכה, שכבר הספיקה לשגר למרתפי הפרקליטות שני כתבי אישום גנוזים.

פרשת קצב התפוצצה ב-11 ביולי 2006, כשנשיא המדינה פנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, והתלונן כי הוא נתון לאיומים ולסחיטה על-ידי מי שלימים תהיה מוכרת בכינוי "א' מבית הנשיא". עניין הסחיטה מעולם לא הגיע לכדי הליכים משפטיים, אך חקירת המשטרה שנפתחה בהוראת מזוז פתחה תיבת פנדורה בכל הקשור ליחסיו של קצב עם נשים שונות שעבדו תחתיו בתחנות שונות בקריירה הפוליטית שלו - חלקן התלוננו במשטרה וחלקן פרסמו את סיפוריהן בתקשורת. עד מהרה הפך הנשיא המאשים למואשם.

מי היה מאמין - חוקרי משטרה בבית הנשיא. אוגוסט 2006 (צילום: גיל יוחנן)

בתוך שלושה חודשים התגבשה במשטרה המלצה להגשת כתב אישום נגד קצב על אונס שתי נשים ועבירות מין נוספות. לאורך כל החקירה, טען קצב כי הוא חף מפשע וכי גורמים שונים, שבשמם סירב לנקוב, קשרו נגדו קשר ומנסים להפלילו. הוא סירב להתפטר, אך הסכים להכריז

על "נבצרות זמנית" - ומאז ועד תום כהונתו הוחלף על ידי דליה איציק.

בינואר 2007, לאחר התלבטויות ארוכות בפרקליטות, התיישר מזוז עם המשטרה והמליץ גם הוא על הגשת כתב אישום, שכלל כמה סעיפים: עבירת אינוס של א' אחרת, שעבדה תחת הנשיא במשרד התיירות;  עבירה של בעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות של א' מלשכת הנשיא; שתי עבירות של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות בשתי נשים נוספות שעבדו תחתיו; ועבירות של הטרדת עד ושיבוש הליכי משפט, בגין ניסיונות שלו ושל פרקליטיו להשפיע על המתלוננות.

בשלב זה כבר היתה כל המערכת הפוליטית והתקשורתית מגוייסת למסע ציבורי למען הדחתו של הנשיא וגם דעת הקהל בעניין היתה נחרצת, אך קצב בשלו - המשיך לעמוד בסירובו להתפטר, ובהופעה פומבית ראשונה וזכורה ביותר - האשים במסיבת עיתונאים בבית הנשיא את המשטרה, הפרקליטות והתקשורת ("ערוץ 2, כן ערוץ 2") ב"מסע ציד" נגדו, והבטיח להיאבק "עד כלות נשמתו" להוכחת חפותו.

"אני מאשים", ינואר 2007 (צילום: חיים צח)

בצוות ההגנה של קצב היה מי שהתקשה לקבל את האסטרטגיה התקשורתית שלו, ובעקבות התפטרותו של עו"ד פרופ' דוד ליבאי, הצטרף לצוות ההגנה עו"ד אביגדור פלדמן, המייצג את קצב מאז מאז לצדו של עו"ד ציון אמיר. במשך כמה חודשים התמקד העניין במאמצים לגבש החלטה להדחת קצב בכנסת, שלא מיהרה להצביע נגדו, ובינתיים נוספה לטויטת כתב האישום עבירה נוספת, של הטרדה מינית, ואחריה עוד סעיף אונס. במאי 2007 הסתיים המאבק להדחת קצב בהחלטת ועדת הכנסת על הארכת נבצרותו עד לתום כהונתו - מהלך שסלל את הדרך לסיומה בפועל של הכהונה ולבחירתו של שמעון פרס לנשיא - שבע שנים לאחר שהפסיד במפתיע לקצב במירוץ לנשיאות.

במישור המשפטי, הלכו והתרבו בינתיים הבקיעים בתשתית הראייתית שבידי הפרקליטות, שבמקום להגיש את כתב האישום, החלה לגשש את דרכה לעסקת טיעון. בסופו של דבר נחתמה העסקה - שבמסגרתה נקבע כי קצב יודה באישומים של מעשים מגונים, שעונשם יכול להגיע לשבע שנים, אך יישלח רק למאסר על תנאי. כן נקבע כי יתפטר לאלתר ויפצה את המתלוננות. הוא הסביר אז שהעבירות שבהן הודה הן "נשיקות וחיבוקים מתוך חיבה". מכתב האישום המתוקן הוסר כליל חלקה של אותה א' מלשכת הנשיא שהביאה לפתיחת החקירה, ובעקבות זאת הופיעה בדמעות מול התקשורת והאשימה את המערכת ש"ויתרה עליה".

א' מול התקשורת, יוני 2007 (צילום: ניב קלדרון)

בסוף יוני 2007 התפטר קצב מכהונתו, זמן לא רב לפני שעמדה להסתיים ממילא, בעוד המאבק הציבורי נגדו מגיע לשיאו בהפגנת רבבות בכיכר רבין בתל אביב נגד עסקת הטיעון. אנשי הפרקליטות נאלצו להגן על העסקה גם בבג"ץ - שהפך לשדה הקרב העיקרי של הפרשה למשך חודשים ארוכים. במהלך תקופה זו ספג היועץ המשפטי מזוז ביקורת חריפה על "התקפלותו", ורבים קראו לו להתפטר.

הרבבות בכיכר: "מזוז, אתה שפן", יולי 2007 (צילום: ניב קלדרון)

העתירות נדחו לבסוף בפברואר 2008, למרות התנגדותה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, שנותרה בדעת מיעוט. כעבור כמה ימים הוגש כתב האישום - ולא בפעם האחרונה בפרשה. הכל כבר היה מוכן לסיומה של הפרשה בקול ענות חלושה, בעוד פרקליטי קצב

ממשיכים למרוח את הזמן בתואנות שונות, אך באפריל 2008 טרף קצב את הקלפים מחדש. הוא התייצב לדיון בבית המשפט בירושלים להקראת עסקת הטיעון, אך בדקה ה-99 הודיע שהוא חוזר בו ממנה, במטרה "לשים סוף לרדיפה".

הכדור חזר למגרש הפרקליטות, שהחלה לעמול על כתב אישום נוסף, השלישי בפרשה. החקירות התחדשו, ובדצמבר האחרון נערך עימות במשטרה בין קצב למתלוננת המרכזית - א' ממשרד התיירות. זו היתה ככל הנראה הנקודה שבה השתכנעו במשטרה ובפרקליטות לחזור לעבירה מכתב האישום המקורי - אונס. ההחלטה הסופית על האשמת קצב באונס התקבלה לפני חודשיים, ומיד אחריה יצא הנשיא לשעבר לסיבוב שני מול התקשורת, הפעם מביתו בקריית מלאכי. "חבל התלייה שלי הוא חבל ההצלה של מזוז", אמר קצב בין היתר, בנאום עמוס האשמות בן שעתיים וחצי. 

"אני מאשים 2", מרס 2009 (צילום: רויטרס)

כלי התקשורת שהתייצבו בהרכב מלא לא שרדו את השידור, וקצב המשיך לדבר למיקרופון גם כשעברו לתחזית מזג האוויר. בסוף האירוע האומלל, התפטרו יועצי התקשורת שלו, מוטי מורל ורונן צור.

שבוע ימים לאחר הפארסה התקשורתית הזו, ב-19 במרס 2009, הוגש כתב האישום החמור, הכולל עבירות אונס, מעשים מגונים והטרדות מיניות. בין היתר מתואר בו כיצד אנס קצב את א' ממשרד התיירות, תוך שהוא מנסה להרגיעה באומרו "תירגעי, את תיהני" (לכתב האישום המלא). עוד כמה פעמים התעכבה פתיחת המשפט, אך לאחר דחיית הניסיון האחרון לא נותרו עוד מכשולים, והמשפט נפתח לבסוף בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עם הודעתו של קצב כי הוא כופר באישומים.

המשך יבוא.