לבן עם לבן: איך בוחרים יין לשבועות

שבועות בפתח, ולכבוד החג הלבן, מה יתאים יותר מאשר יינות לבנים? רובם ככולם יצעדו יד-ביד עם מאכלי החלב, הגבינה והדגים של החג, ואם אתם לא בענייני בירה, אלא יין, מוטב שהם יהיו ברירות המחדל שלכם, ולא יינות אדומים, נניח. יינות אדומים יתאימו לגבינות עיזים מתיישנות, ואילו לצעירות – עדיף יין חומצי ועשבוני, כמו סוביניון בלאן. לאורך כל הרשימה תמצאו יינות שילוו היטב פלטת גבינות

 מרעננת וטעימה. לכו על יינות ארומטיים לגבינות הארומטיות יותר, יינות מתוקים לגבינות מלוחות וכחולות, וכאמור, על הפריכים יותר ואלה שנעשו בלי עץ, לגבינות עיזים צעירות או גבינות רכות, שמנות (ברי, קממבר).

ואם אתם עושים חג עם גיוון בגבינות, נסו לגוון גם ביין, וקחו מההמלצות הבאות, של זנים פחות שגרתיים. הפעם, לכבוד החג, בחרנו ב"בקבוק", לערוך טעימה בדיוק של יינות כאלה: יינות יבוא מזנים לא שגרתיים. פה ושם החלטנו שדווקא כן ראוי להכניס איזה שרדונה, וצרפנו אפילו ארבעה יינות ישראליים, מהמבחר הלבן שיצא לשוק ממש בזמן האחרון.

מהמגוון השלם – והטעימה הקיפה כ- 20 יינות - בחרתי להביא את הטובים והמעניינים ביותר. לצערי רק אחד מהיינות הישראליים הצליח למצוא את מקומו ברשימה. את הטעימה ערכנו בחנות היין "הכרם ויין דרופ" ביכין סנטר בפתח תקווה, ותודתי לחני ושמוליק גולדווסר, על האירוח.

(צילום: אוהד ריינהרץ)

צבע לבן צלול, חיוור. מאוד אקספרסיבי, מלא ריחות יסמין ובושם, פרי טרופי – שמחה וששון. פה מעט פאזי, נחמד. סיומת ארוכה למדי, קצת כהילה ומתובלת. טיפה חומצי יין חביב מאוד ויבש. מה שכן - לא אופייני לזנים: מאוד לא שרדונה או סוביניון.

ביין יש הרבה גוונים ירקרקים. בפה – צד הדרי חזק יותר, ואופי "חד" וקריספי שממשיך את האף. גוף בינוני, טוב ולא מכביד. בסיומת – טאניות טובה. שרדונה מעניין, מינרלי וטוב, למרות שהחמיצות שלו קצת ירדה.

צבע צהבהב חיוור. בועות עדינות מאוד, מתונות. שמרים ומחמצת, וטיפה-טיפה בריוש, שרי (בפה). חמיצות טובה וסיומת נחמדה עם לא מעט תפוחי עץ ירוקים. קווה מפתיעה מאוד שיכולה להיות בקלות שמפניה בטעימה עיוורת. 85 שקל. אמנם לא קווה קלאסית, אבל בתור "שמפניה קטנה", היא מצוינת.

בועות יחסית גדולות ומתונות, צבע זהב יפה. באף, מרגישים את "הקיק" של היין – מעט מהאדמתיות של הפינו נואר. התחושה בפה היא של שמפניה יבשה למדי, בעלת בועות בינוניות וסיומת בינונית. גם פה, כמו בקווה, גווני תפוח ירוק בסיומת, בפה. יין אלגנטי, נחמד ומרענן, של אחד השמות המובילים בשמפן. 12% אלכוהול. חדש בארץ. המחיר עדיין לא נקבע.

מיקב Loredan Gasparini. אף אקספרסיבי מאוד, פלוראלי, עם עשבי תיבול וארומטיות משכנעת. פה עגול, חלק מאוד ופירותי-מינרלי. קצת חמיצות בגרון וסיומת מתובלת. הזן הוא הכלאה של פינו בלאן וריזלינג. 60 שקל לצרכן. יין מאוד מעניין, שמיוצר בכמויות קטנות. תמורה טובה מאוד לכסף.

אף פירותי מאוד, פרחוני - עם גווני דבש. בפה היין בעל חמיצות עדינה יותר, קצת ירקרקה ופאזי. בסיומת היין מעט חם. יבש מאוד וחד. טיפה טאני. יופי של יין, עם מעט מרירות שפוגמת בו. 100% אלבריניו משני כרמים בוגרים באזור רייאס בייחאס (Rias Baixas), שבצד הקרוב לאוקיינוס האטלנטי, בספרד. 13% אלכוהול, שלא מאוד מורגש. יצרן היין הוא לה ריוחה אלטה, מהשמות היותר מכובדים בספרד. 79 שקל לצרכן. תמורה טובה.

לאלבריניו יש אופי קל וססגוני, שמזכיר במשהו סוביניון בלאן עם קצת ריזלינג: מלון והדרים מול אפרסקים ומשמש.

(צילום: index open)

ויונייה – זן שכבר עבר כאן "אזרוח" בשנים האחרונות. היקב מרוסיאן, בדרום צרפת. ליין יש אף ארומטי מאוד, פירותי – עם מעט מלון ואקציה. מלווה בקצת קרמל. פה: מעט ירקרקות, מנטה אפילו. עגול וקצת אלכוהולי. מרגישים חביות בוגרות וקצת פורטיות. בסיום: אשכוליות, פומלות מרירות של קליפות לפעמים. היין טיפה רזה בפה. טוב לאוכל אסיאתי או לגבינות כחולות, קצת מלוחות ועוקצניות. 50 שקל לצרכן – תמורה טובה.

Poggio al Tesoro , יקב מטוסקנה, בבעלות איטלקית-אמריקאית, שמציג כאן יין שהוא 100% ורמנטינו – מקלון קורסיקאי (רול). הזן הזה מתאפיין בארומות של פרחים לבנים, משמש ופירות גלעין אחרים.

האף של היין לא מאוד אקספרסיבי, ובאמת יש בו אותם גוונים של פירות קיץ. מה שכן, הפה הוא החלק המשמעותי ביין – יותר מלא ורחב, ואפילו מרשים. מכל הטעמים שבעולם, מצאתי שהוא מתאים דווקא לדגים ממולאים, וגזר מבושל, אבל הוא יתאים גם למנות פסטה וגבינות עיזים. 110 שקל לצרכן. בהחלט יין מעניין וטוב.

פינו גריג'יו: הוא כבר מזמן המילה הבאה בארה"ב, ואצלנו הוא משום מה עדיין "לא כאן". לא נורא. כשאנחנו נזכר, האלבריניו יחליף אותו, ושוב יהיה שמח. זהו זן שמקבל מופעים שונים – בהתאם לטרואר, אבל לא פחות, בהתאם לסגנון העשייה.

כאן, יין איטלקי, בעל גוון מאוד צלול וחיוור. האף מפתיע: ארומות של נקניק – מרטדלה, לא פחות. פה עדין-עדין, חלק מאוד ומפתה. שמנוני קצת. עוקצני. יין מאוד טוב, שנותן תמורה מצוינת למחירו, במיוחד אם מסתכלים על יינות ישראליים במחיר הזה: 69 שקל לצרכן. נפלא.

אנחנו כבר מכירים את היין הזה היטב. הוא בעל גוון זהב עדין. באף – ובפה – יש בו כאילו דבש, עם גוונים של שוקולד לבן. יין לבן ורך, עגול. מאוד אלזאס. יין איכותי ונעים, שיתאים למנות קינוח קלות, יאזן גם קציפות לימון, למשל. 74 שקל.

באף: מלון - בייקון. ירקרקות של מנטה – פרי טרופי. הרבה מאוד עץ בפה - “בעל ההכרות הכי אינטימית עם עץ בטעימה". ביין יש לא מעט חמאתיות, שמתאזנת עם חומציות טובה. האם היין הזה מתאים לפלט הישראלי? מבחינת העץ – כן. מבחינת המורכבות של היין, כיין לבן – אולי פחות. בכל מקרה – יין מצוין, שיתאים גם לחובבי היין המתקדמים וגם לחובבי היין המתחילים. לכבד אווז, סרטנים עבי בשר, אפשר בשמנת, ופסטה אלפרדו. שרדונה עם פיאנו ד'אבלוסקה (מפוליה). לרוב היקב עושה יינות מודרניים – מזנים מקומיים. כ-100 שקל. מציאה היסטרית למי שרוצים שרדונה איכותי, שמשלב סגנון עולם חדש עם 5% פיאנו איטלקי.

פריולי מצוין. פריחה עדינה, ורדים, עם מנטה ומעט לימון. בפה הוא יותר קל, וחריף ממש. טוב, מאוד מעניין. בסיומת יש מרירות של הדרים וחמיצות מעניינת. יין חמוד מאוד, משחק בפה ונעים. כ-200 שקל בחנות. טיפה יקר.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "