שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מפעל הפיס חייב לחזור בו

    אריאנה מלמד טוענת כי מפעל הפיס חייב לחזור בו מדרישתו המגונה ליטול את כספי הפרס מהזוכים כי בכך הוא פוגע רק בהם, ובשנה הבאה למנות לועדה שופט אמיתי בדימוס

    ברוח הדברים שעוד מעט ייאמרו כאן, אני חייבת להתחיל בשני גילויים נאותים. הראשון: לפני שנים אחדות הוצע לי להיות אחת מחבר השופטים בפרס ספיר. סירבתי מיד, משום שאחד הספרים המועמדים לפרס אותה שנה היה פרי עטו של אדם שהיה ידיד שלי. השני: אני לא חושבת ש"אחוזת דג'אני" הוא ספר משובח, וגם יצא לי לנמק מדוע, כך שבאמת אין לי עניין אישי בזכייתו של אלון חילו בפרס ספיר.

     

    ודווקא משום שאין לי עניין כזה, ולא עניין בקידומו של ספר שהוא מספרי הוצאת ספרים כזו או אחרת, מותר לי

    לומר כי החלטת מפעל הפיס  לשלול את הפרסים ממי שזכו בהם – היא לא פחות ממעשה נבלה, שמצליח להרוס את מפעל הפרס וגם לפגוע ביחידים שלא שגו ולא היו מעורבים בקבלת ההחלטות בדרך אל הפרס - הסופרים שיצירותיהם זכו.

     

    ארץ קטנה עם שפם

    אנחנו ארץ קטנה עם שפם, כולם מכירים את כולם והחיים בביצה הספרותית מזמנים הכרויות ושותפויות יצריות עזות ביותר, דווקא בגלל זעירותה של הביצה. כולם גם יודעים שרוב הסופרים בישראל אינם יכולים לממן לעצמם זמן-כתיבה מרווחי יצירותיהם, טובות ככל שיהיו, ו"פרס ספיר" הוא דרך נפלאה לקנות זמן שכזה וגם תרגום של הספר לשפה זרה, בין שנים מורטות עצבים של רדיפה אחרי פרנסה בימים וכתיבה בלילות.

     

    סופרים שיצירותיהם הגיעו לרשימה הארוכה של המועמדים לפרס ספיר לא היו מעורבים כלל בבחירת חבר השופטים או בדרך התנהלותו, וראו זה פלא: עליהם, דווקא עליהם, נגזר לשלם את מחיר הפאשלה הציבורית המקוממת, המרתיחה, של מפעל הפיס.

     

    הגוף הענק שלא השכיל לנהל את הפרס בתבונה ובפיקוח ראוי של עורכי דין, הגוף שאמור לקדם את חיי התרבות בישראל, הוא הגוף שבועט עכשיו באכזריות בסופרים ומציגם, בגלל הבעיטה, ככלי ריק וכמי שחטאו בעצם שיוכם אל הפרס. והרי הם רק כתבו ספרים משובחים פחות או יותר.

     

    דרוש שופט אמיתי בדימוס

    מי צריך לשאת באחריות לפאשלה? ראשית, מי שלא גילה גילוי נאות, וכל אחד כזה פסול בעיני מלהמשיך ולשבת בועדת השיפוט של הפרס. שנית, ולמען הנקיון הציבורי העתידי, צריך מפעל הפיס לצאת בהצהרה רצינית שיש לה כיסוי כלפי הציבור המממן את מפעלותיו, ולומר – טעינו מאוד, לא בכוונה, רק בגלל שאנחנו ישראלים חפיפניקים, אבל בשנה הבאה נתקן את זה ונצמיד לשופטי הפרס שופט אמיתי בדימוס, והוא ילמד אותם איך להתנהל מבחינה אתית וגם יכתוב לנו תקנון נוקשה ומחייב שכזה. ויהיה בסדר, מבטיחים.

     

    הודאה פומבית רצינית בטעות, בכשלון, ברשלנות או בכל מה שירצו להודות בו, תעזור לתקן את המצב הבעייתי עד מאוד סביב הפרס בשנה הנוכחית, ואולי עד לשנה הבאה הכל באמת יסודר וגם יישכח. אבל זה לא יקרה אם מפעל הפיס יתמיד בדרישתו המגונה ליטול את כספי הפרס מן הזוכים.

     

    כי הדרישה הזאת מטילה רפש בפניהם של אנשים חפים והגונים, כי היא יוצרת חשדנות מתמשכת כלפי

    הליכי מתן הפרס וכי היא מהווה פגיעה חסרת תקדים ואנושה ביוקרתו לעתיד לבוא. בשנה הבאה הוצאות הספרים יחשבו פעמיים לפני שיגישו מועמדים לפרס שדבקה בו שערוריה. בשנים הבאות יילך מספרם של הספרים הטובים באמת שיגיע לרשימת הפרס ויקטן, ובעוד שנים מספר יהיה מדובר בפארסה קטנה למהמרים שבמקרה כתבו משהו באותה שנה במקום בפרס רציני לסופרים.

     

    עדיין לא מאוחר להודות שהטעות כאן כפולה: גם בהתנהלותו של מפעל הפיס לפני מתן הפרס וגם בדרישה הלא-צודקת, לא הוגנת ומטופשת בעליל "תחזירו את הכסף". פירושה של הדרישה הזאת הוא אחד: פרס ספיר הוא פרס הגורם נזק לסופרים. האם זה מה שמגיע להם, והאם זה מה ש"מפעל הפיס" באמת מתכוון לעשות?

     

    עוד על השתלשלות פרשת פרס ספיר

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חילו. משלם את מחיר החפיפניקיות
    לאתר ההטבות
    מומלצים