אלון מנדל: "למדתי לשרוד, עם הורה אחד בלבד"
השחיין הישראלי, שאביו מת רגע לפני פתיחת בייג'ינג 2008, מספר על הגעגועים ("העצות של אבא חסרות לי"), השנה הקשה ("הייתי לבד באוניברסיטה בארה"ב) והחברות עם פלפס: "הדירה שלו היא כמו שדה מוקשים". בשבוע הבא הוא יתחרה באליפות העולם ברומא: "מרגש כמו אולימפיאדה"
בעוד ימים ספורים, השחיין אלון מנדל יקפוץ לבריכה האולימפית המחודשת ברומא, בפתיחת אליפות העולם שתיערך בבירת איטליה. שיאן ישראל ב-100 מטר פרפר ינסה שוב לנצח את השעון, לגעת בקיר מהר יותר ממה שעשה זאת עד כה, אבל מעל לכל, זה יהיה פרק נוסף במסלול ההישרדות שלו.
לפני שנה, ארבעה ימים לפני שקפץ לקוביית המים בבייג'ינג, באולימפיאדה הראשונה בחייו, קיבל מנדל את ההודעה על הטרגדיה שאירעה בביתו שברמת פולג. אביו, קוסטיה, מעד מסולם ומת במקום. בעצת האם רינה והאחיות מאיה ויעל, אלון החליט להגשים את חלומו שלו ושל אביו, לשחות במשחקים האולימפיים ורק אז לשוב לשבעה בארץ.
מנדל מגדיר את השנה שעברה עליו כ"שנה של הישרדות. הייתי צריך רק לשרוד ולעבוד הכי קשה שאני יכול, בלימודים ובשחיה. אחרי שהשנה נגמרה, אני יכול להגיד שסימנתי וי ענק. הייתי לבד באוניברסיטה בארה"ב, עם הורה אחד בלבד בארץ, ולמדתי לשרוד במצב המשפחתי החדש".
מנדל בפעולה. היום הארוך שלו מתחיל ב-5 וחצי בבוקר (צילום: ראובן שוורץ)
"נשארו לי רק אמא ואחיות שיעודדו מהיציע"
אלון מודה כי "אני מתגעגע לאבא. גם לשיחות דרך האינטרנט שהשנה היו חסרות לי, אבל במיוחד לעצות ולהכוונה שהיה נותן לי. בבריכה, בלימודים ובחיים בכלל. הוא היה מלווה אותי בתחרויות, בא לכל הצגה שלי ועכשיו יש לי רק אמא ואחיות שיעודדו אותי מהיציע. אבל החיים ממשיכים". עכשיו אלון רוצה שידברו עליו בעיקר בגלל התוצאות בבריכה ולא בשל האסון שפקד אותו ואת משפחתו.
הילד שהחל את דרכו בחוגי כדורגל וג'ודו, אבל בגיל 6 כבר הלך בעקבות אחיותיו והפך לשחיין, מספר בראיון על הדרך הארוכה שעשה מהילדות בגבעת חיים ועמק חפר, עד לאימונים לצד אחד, מייקל פלפס, באוניברסיטת מישיגן, שם יסיים בעוד שנה תואר ראשון בהנדסה כימית.
מנדל עם הזהב במכביה. "זה נותן בטחון לאליפות העולם" (צילום: יועד כהן)
"מדליית הזהב במכביה מעלה לי את הבטחון ועוזרת לי לקראת אליפות העולם ברומא", אומר מנדל לקראת 'מונדיאל השחייה' שייפתח השבוע בארץ המגף, שם יהיה חלק ממשלחת ישראל גדולה, שתקווה להוכיח שוב כי אנו נהנים בשנים אלה מדור הזהב של השחייה הישראלית.
"אני קם ב-5:30 כל יום ומתפנה רק בחצות"
השחיין, שכבר ב-2001 חרט על מחזיק מפתחות את חלומו - תאריך פתיחת אולימפיאדת בייג'ינג (8.8.2008) - מתרגש לקראת אליפות העולם הראשונה שלו ("זה מרגש כמו אולימפיאדה, זו תחרות גדולה שמעולם לא השתתפתי בה") ומספר גם על סדר היום הקשה של שחיין מקצועני ("אני קם בחמש וחצי כל יום, יש אימון מ-6 עד 8, יום לימודים מלא ואחריו אימון כושר ואימון מים בבריכה. אחרי שיעורי הבית, אני מתפנה רק בחצות").
צפו בווידאו והכירו גם דברים שלא ידעתם על פלפס, זוכה 8 מדליות הזהב מבייג'ינג, אותם חושף מנדל, שותפו לאימונים בשנתיים האחרונות. "הוא בן אדם נורא מבולגן, עם כלב בדירה...לא ראיתי דבר כזה מימיי. ללכת בדירה שלו זה כמו לעבור שדה מוקשים", מספר מנדל, שגם מחמיא ל'כריש מבולטימור' ("הוא ממש לא עובד קשה, אבל יש לו כשרון אדיר. רק אחד כמוהו יכול לקחת חצי שנה חופש, לחזור ולשבור שיא עולם ב-100 פרפר, כמו שעשה החודש").
מייקל פלפס 'המבולגן'. מנדל ניצח אותו במשחה אימון (צילום: AFP)
איך כמעט הבאתי את פלפס לארץ
מנדל, שאף ניצח את פלפס במשחה גב באימוניהם המשותפים, חושף גם כי ברגע האחרון כשל נסיון שלו להביאו לביקור בישראל ("הסוכנים רצו סכום של שש ספרות. הצלחתי לגייס מספר תורמים, אבל ברגע האחרון סוכניו העדיפו יעדים אחרים"), אך זו עדיין אחת השאיפות שלו.
שיאן ישראל בפרפר, שרק במישיגן עשה את הסוויץ' מגב למקצוע הנוכחי שלו ("המאמן שם אמר לי שאני שוחה גב בסגנון מיושן. פתאום הפכתי מספרינטר גב לשוחה פרפר"), מספר גם על אהבתו לספורט ("אני קורא הכל באינטרנט. שמחתי לראות את הצלחת הדייויס") ומצטער על היעדר תרבות הספורט בארץ ("באמריקה חיים, נושמים ומחנכים ספורט. כאן התפיסה של אנשים שונה. שחר צוברי פה בקושי זוכה לתמיכה כלכלית, בחו"ל מקבילים שלו מקבלים הרבה יותר").
בינתיים, השורד שרוצה לשחות עד לונדון 2012 ולאחר מכן לשוב לארץ לעשות צבא ולעבוד במקצוע שלו, הנדסה כימית ("אי אפשר להתפרנס משחייה. כדי לפרנס את משפחתי העתידית אני חייב לעבוד במשהו אחר"), ינסה לרשום בשבוע הקרוב עוד פרק מיוחד בהישרדות הפרטית שלו. אנחנו נחזיק אצבעות לגלדיאטור הכחול-לבן.
לפנייה לכתב/ת 
