כשהארי פגש את ג'ייסון
ג'ייסון וורהיס או הארי וורדן? המכרה בהרמוני או מחנה קריסטל לייק? הרימייקים של "בלאדי ולנטיין" ו"יום שישי ה-13" יוצאים לקרב על מכשיר הדי.וי.די שלכם. וגם: הערה למפיצים בישראל
אל בתי הקולנוע בארצות הברית הם הגיעו בהפרש של חודש: "בלאדי ולנטיין" ב-13 בינואר, ו"יום שישי ה-13" ב-13 בפברואר (סוף השבוע של ולנטיין, למרבה האירוניה). כעת, שני הרימייקים הבולטים שסיפקה השנה תעשיית סרטי האימה יוצאים במקביל במהדורות די.וי.די מתורגמות, הזדמנות מצוינת להשוות – מי רע, מי רע פחות.
יש לא מעט דמיון בין שני הסרטים, ולא במקרה: הרי "יום שישי ה-13" המקורי נעשה כחיקוי לא מבריק במיוחד של "ליל המסכות" של ג'ון קרפנטר, ו"בלאדי ולנטיין" היה בעצמו חיקוי (מוצלח דווקא) של "יום שישי ה-13". גם החידושים לשני הסרטים דומים במהותם - הם כאן בשביל לשחזר, לא בשביל לחדש (שלא כמו "ליל המסכות" המחודש בניצוחו של רוב זומבי, שסרט ההמשך שלו ייצא מחר לאקרנים בארצות הברית).
"יום שישי ה-13". נאמן למקור, אולי קצת יותר מדי
אין ספק שמבין השניים, "יום שישי ה-13" של מרקוס ניספל הרבה יותר נאמן למקור. לא בדיוק למקור בודד, אלא לארבעת הסרטים הראשונים בסדרה. הלוקיישן אותו לוקיישן, הצעירים המושחתים הם אותם צעירים מושחתים, הרוצח אותו רוצח (כלומר, שני הרוצחים שהופיעו לאורך הסדרה מופיעים בסרט החדש).
"בלאדי ולנטיין", לעומת זאת, שומר אמנם על בסיס עלילתי דומה (עיירה קטנה, מכרה, תאונה היסטורית ודמותו המיתית של הארי וורדן) אך מתפרע בכל דבר אחר (זהות הרוצח, המניע ובעיקר סגנון הרציחות).
אלא שהשוני הזה דווקא הופך את "בלאדי ולנטיין" לסרט חינני הרבה יותר מ"יום שישי". נכון, התסריט מגוחך (במיוחד השלב המתיש של חילופי האשמות בין שני הגיבורים) והמשחק ברובו מעורר רחמים ברגעיו הטובים, אבל עצם העובדה שהוחלט לפתח כאן עלילה במקום סתם לשחוט נערים מושחתים מעורר איזושהי סימפטיה לסרט – גם בצפייה ביתית, כשהוא נפרד מהיתרון הבולט ביותר שלו: השימוש בתלת-מימד. לצד אלה ולמרות הסטיה מהמקור, ב"בלאדי ולנטיין" שתלו עבור המעריצים כמה הומאז'ים יפהפיים לסרט המקורי (שימו לב בעיקר למייבש הכביסה).
תוספות מיוחדות: בחזית זו, "יום שישי ה-13" לוקח בגדול. המהדורה של "בלאדי ולנטיין" מצוידת רק בתוספות בסיסיות ביותר – סצנות שירדו בעריכה, סצנת סיום שונה במעט, סצנות ארוכות יותר לפני עריכה ופספוסים.
ב"יום שישי", לצד סצנות שלא נכללו בסרט, ישנם גם שני סרטונים קצרים של ראיונות – האחד על הקשר של היוצרים והשחקנים לסרט המקורי, והשני בסגנון "חברים מספרים על ג'ייסון", ובו גם מוסבר הרקע להבדלים בין ג'ייסון של 1980 ולזה של 2009. לא קטעים מרתקים, אבל הם ללא ספק ישעשעו את מעריצי הסדרה.
ולסיום, הערה למפיצים בישראל: "סרט הסלאשר הטוב ביותר בכל הזמנים" – כך מצוטט קוונטין טרנטינו, לא פחות, על גבי עטיפת המהדורה המתורגמת של "בלאדי ולנטיין". בואו נעשה קצת סדר. טרנטינו אכן אמר את המשפט המיוחס לו בראיון משותף עם רוברט רודריגז ל"אנטרטיינמנט וויקלי". אבל הוא, כידוע, חובב טראש קלאסי, ודיבר על הסרט המקורי מ-1981. למעשה, כשטרנטינו אמר את המשפט המדובר ב-2006, עדיין לא התחילו לצלם את "בלאדי ולנטיין" מודל 2009. אז בפעם הבאה שאתם שולפים ציטוט מוויקיפדיה, ודאו קודם שנכנסתם לערך הנכון.
בשורה התחתונה: אפילו בלי התלת-מימד, "בלאדי ולנטיין" הוא סרט מוצלח ומקורי יותר; אבל שני הסרטים מחווירים לעומת היצירות עליהן הם מבוססים.
"בלאדי ולנטיין", כ-95 דק', פורום פילם, השכרה/מכירה
"יום שישי ה-13", כ-94 דק', NMC יונייטד, השכרה/מכירה
מומלצים
