תש"ע? יהיה עשר

אייל גולן

מה עוד אפשר לומר על הזמר השנה של ynet, שכבש את קיסריה השנה לא פחות מתריסר פעמים? אייל גולן בלט במיוחד בשנת תשס"ט, לאו דווקא בגלל קיסריה או "יפיופה", אלא בגלל החדשנות, פריצת הדרך והיותו המנהיג הבלתי מעורר של הז'אנר המזרחי.

אייל גולן בהופעה. המנהיג הבלתי מעורער של הז'אנר (צילום: צפריר אביוב) 

אשתקד, כשגולן פתח לראשונה בקריירה את היכל התרבות, לא מעט חשבו שהוא יתרסק והקולגות בחנו בתשומת לב יתרה את קצב מכירת הכרטיסים. אותה הצלחה, שעכשיו כבר נראית טריוויאלית, זעזעה את יסודות התעשייה והובילה את הז'אנר המזרחי לסחרור ולגבהים בהם הוא נמצא כיום.

בזכות המהלך של גולן, מרשים לעצמם אמנים מהז'אנר להתבטא, לחלום וליזום באופן שלא היו עושים אילמלא המהפך. מרגב הוד, שהצהיר בראיון ל"ידיעות אחרונות" כי "קיסריה כבר קטנה והיעד שלו זה פארק הירקון", דרך דודו אהרון, שיופיע לראשונה בהיכל התרבות בתל אביב אחרי שני אלבומים בלבד, ועד אחד מוותיקי הז'אנר, איציק קלה, שהצליח השנה, אחרי 28 אלבומים, לקבל סופסוף את ההכרה מתבקשת.

ומה יהיה בשנת תש"ע?

לו הייתי מנהלו של גולן, דבר אחד בלבד הייתי ממליץ לו: קח הפסקה! שכח מקיסריה, אל תופיע בטלוויזיה ואל תשחרר אף סינגל חדש. קח שקט יצירתי, תקליט חומרים טובים, תבחר מהם בפינצטה את השירים שיכנסו לאלבום הבא שלך, אבל אל תוציא אותו בשנה הקרובה. בינינו, השנה קיבל הקהל אוברדוז ממך. תן לנו לו את מה שאתה שר עליו: "להתגעגע".

שלומי סרנגה

סרנגה הפך השנה מזמר יווני לזמר כל-ישראלי, וביצע מיתוג מחדש שראוי ללמד אותו בבתי ספר לשיווק. בתחילת דרכו, רבים היו בטוחים שסרנגה הוא למעשה זמר יליד יוון שמנסה את מזלו בישראל. השפה היוונית המושלמת, המראה הייחודי ושם המשפחה הלא שגרתי תרמו להרגשה זאת.

סרנגה. שרק ימשיך ליצור בעברית (צילום: דודו אזולאי)

לאט לאט הוא החל להראות את כוחו גם בשפה אימו. בשנת 2004 הוא הוציא את "הזמן הישן", שזכה להצלחה יחסית אבל רק השנה, מעודד מהצלחתו והחיבוק לו זכה החידוש "את תלכי בשדה" מתוך פרויקט "עבודה עברית", הוא הבין שהוא זמר ישראלי לכל דבר. "מונו" שהוציא השנה הינו אלבום כל-ישראלי שפשוט עושה שמח וכולל, מלבד כמובן שיר הנושא שזכה להצלחה בשינקין לא פחות מאשר באופקים, גם את הבלדה היפהפיה "את" וכן את "מקום אחר", "שר את חיי" ו"עוד יום יבוא" – דואט עם לא אחר מאשר זוהר ארגוב המנוח.

הצלחתו של "מונו" נזקפת לזכותו של סרנגה, שהשכיל לבחור יוצרים מוכשרים שלא מזוהים עם הז'אנר, כמו יוני בלוך ודיקלה, שיצרו לו סאונד ייחודי לו שאינו דומה לאף אלבום ים תיכוני אחר והנפיקו לו מוצר מגובש ואיכותי שתענוג לחזור אליו כל פעם מחדש.

ומה יהיה בשנת תש"ע?

מומלץ לסרנגה לרכוב על הגל שיצר לו "מונו", להמשיך ליצור בשפה העברית ולהוכיח כי לא מדובר בהבלחה חד פעמית, אלא בתהליך יצירה ארוך של יוצר משובח במיוחד.

קובי פרץ

השנה הייתה גם השנה של קובי פרץ, עם הופעות רבות ומתוקשרות בקיסריה, הופעה עתידית בבריכת הסולטן וכמובן גולת הכותרת, מסיבת הרווקות של עינב בובליל באילת. אך מעל לכל פועלו השנה, בלט שיתוף פעולה אחד שהביא לו את התהילה הגדולה והקונצנזוס הרחב לו זכה השנה - "יחד", הדואט המשותף שלו עם אישתר, שכבש השנה את גלגל"צ, הרעיד את קיסריה, והפך את האולפן של "כוכב נולד".

קובי פרץ. שיחזור לסגנון המחוספס (צילום: דודו אזולאי) 

אם מישהו היה חוזה, לפני לא יותר משנה, כי שיר מזרחי אותנטי שחציו בשפה הערבית יצליח בצורה כזו, היו אומרים עליו שהוא הוזה. הצלחת השיר מזכירה לי שעם יציאתו עדכנתי את שורת הסטטוס בכרטיס הפייסבוק שלי, כי השיר לא יוצא לי מהראש. בתגובה זכיתי למקלחת צוננת מחבריי באתר, שטענו ש"יש דברים שפשוט לא מתוודים לגביהם" ו"הגיע הזמן שאפּתח למוזיקה איכותית יותר".

לשמחתי, אותם קטני אמונה ו"אניני טעם" נכנעו גם הם ללהיט הענק ורקדו לצליליו הקיץ. הצלחת השיר, שאפילו הגיע כאן אצלנו למקום העשירי במצעד השנתי, משמחת במיוחד דווקא כעת, תקופה בה הצליל המזרחי נשכח לטובת עיבודים פופים יותר, שכן מדובר בשיר מזרחי הארדקור, שמוכיח שגם היום יש מקום לסגנון הזה, כל הוא עשוי היטב.

ומה יהיה בשנת תש"ע?

מומלץ לקובי להמשיך לפעול גם בז'אנר המזרחי המחוספס יותר איתו התחיל את הקריירה שלו ולא ליצור רק שירים קלילים כמו "כמה אהבה" ו"כל מה שיש בי".

קיסריה

קיסריה הפכה הקיץ למקום החובה של כל אמני ישראל כמעט. מלבד גולן, שהצליח הקיץ להמם תעשייה שלמה ולמכור עשרות אלפי כרטיסים לפארק העתיק וקובי פרץ, שלא רחוק ממנו, היו שם הקיץ גם עינת שרוף, שלומי שבת, איציק קלה ואפילו שלום אסייג.

שלומי שבת בקיסריה. הבנו את הפואנטה (צילום: אלירן אביטל) 

אבל מישהו צריך להיות הילד מאגדת "המלך הוא עירום" ולומר את האמת: עזבו אותנו מקיסריה. הבנו את הפואנטה. הוכחתם שאתם יכולים וקיבלתם את ההכרה הכה מיוחלת. עכשיו הגיע הזמן להפסיק עם הבדיחה הלעוסה של קיץ 2009. נשגב מבינתי למה אותם אמנים מאמללים את הצופים שלהם כשמכריחים אותם להגיע לשם? ממתי היכל התרבות נהיה פחות טוב? אל מול המרחק שצריך לנסוע, המתחם המיוזע והישיבה הלא נוחה על יציעי האבן שבאתר העתיק, ישנה אופציה תרבותית ממוזגת ועם כסאות מרופדים. תאמינו לי, זה לא פחות מכובד, ובעיקר הרבה יותר נוח.

משה פרץ

הזמיר מטבריה הפך השנה, עם צאת אלבומו הרביעי, לאחד הכוכבים הגדולים בז'אנר הים תיכוני ובמוזיקה הישראלית בכלל. הזמר, שפרץ עם "אש", עשה דרך ארוכה מאז והוכיח שהוא הולך להישאר כאן עוד תקופה ארוכה. עם להיטי ענק, חיבוק מהרדיו, הופעות בטלוויזיה ומראה מעולה (וכפי שנראה גם אישיות מוצלחת), פרץ בדרכו להיות אייל גולן הבא.

זו תהיה, ללא צל של ספק, שנתו הגדולה. כשבקנה מתוכננות לו הופעות באולמות התרבות הגדולים בארץ (היכל התרבות בתל אביב, מרכז הקונגרסים בחיפה ובנייני האומה בירושלים) וכיבוש הפריים טיים בערוץ 2 בזכות השתתפותו הצפויה בריאליטי "רוקדים עם כוכבים", זה רק עניין של זמן עד שיהפוך לשם מוכר בכל בית בישראל. ואתם יכולים לצטט אותי בקיץ הבא הוא יכבוש גם את קיסריה.

עופר לוי

שנת תש"ע תהיה שנת הקאמבק של עופר לוי, בזכות אלבום חדש שהוא צפוי להוציא. לוי, מוותיקי הז'אנר הים תיכוני, הינו אחד הזמרים המצליחים והאהובים ביותר בו. די לראות את ההיסטריה סביבו כשהוא מופיע בערוץ 24: את השידור בליל המימונה הפסיקה המשטרה עקב התקהלות יתר, כמו גם את הספיישל שתוכנן עבורו בחודש שעבר בבת ים. אין ספק שהזמר, שחתום על כמה מהלהיטים הגדולים ביותר בז'אנר, כמו "יום הרווקים", "אין לי יום אין לי לילה", "הכל פתוח" עם לאה לופטין, "שאני איתך" עם זהבה בן, "מצייר אותך" ועוד, הולך לחזור ובגדול. האמת, מגיע לו!

זהבה בן

זו תהיה שנת המבחן הגדולה של זהבה בן, לנוכח האלבום החדש שלה. נאמר את האמת, השנים שחלפו לא היטיבו עם בן. החלפת מנהלים אישיים, חובות כלכלים וסינגלים כושלים השכיחו את העובדה שבתחילת העשור היא הייתה המלכה הבלתי מעורערת של הז'אנר המזרחי, עם קבלת אלבום זהב על מכירות של למעלה מ-20 אלף עותקים עבור האלבום "מלך אמיתי", שלושה ימים בלבד אחרי יציאתו לחנויות. מבט מעמיק בקריירה שלה מגלה שהיא ידעה רגעים קשים, אבל תמיד הצליחה לקום מחדש כמו עוף החול ולהוציא להיטי ענק, שהחזירו אותה לתודעה ולעשייה. לכן טעות תהיה להספיד אותה.

אבל על בן לדעת, שכדי לבצע את מה שיכול להיות הקאמבק של העשור, עליה לעשות כמה דברים: בראש ובראשונה, לגלות אחריות אישית על מצב הקריירה שלה ולא להאשים את כישלונה רק בניהול לא נכון ולהחליף מנהלים בקצב מעורר תהיות.

זהבה בן. מצטיינת בשירים שחודרים ללב ולנשמה (צילום: ענת מוסברג)

שנית, להוציא שירים טובים. מבט ברשימת השירים שהוציאה בשלוש השנים האחרונות, מגלה כמות לא מבוטלת של סינגלים שנעלמו באותה מהירות שהפציעו. על בן ומנהליה להפסיק להיות פזיזים ולהוציא שירים גרועים כמו "פרחים בצבע זית" הסתמי, שהוצא בחופזה בזמן המלחמה בעזה, או שירים עם מילים מבזות כמו "מאהב לטיני עם למבורגיני" ולהרחיק לכת עד לגימיקים ילדותיים כמו החלפת האות ב' בשמה לאות V.

מומלץ לה לחזור ולהאזין לשיריה המוקדמים, כמו "טיפת מזל", "סלאמת", "חוף זהב", "קטורנה מסאלה", "הוא פגע בי אמא" ו"אהבה אסורה", ולהבין שזהו הסגנון בו היא מצטיינת, הסגנון שחודר ללב ולנשמה וליצור שירים בהתאם לכך. שתהיה שנה מצוינת.

עוד כתבות ראש השנה

• סמדר שילוני מסכמת את תחום הריאליטי
• המצעד השנתי של רשת ג' - כל התוצאות
• קליפ מיוחד המסכם את כל אירועי התרבות  
• סלבס קוראים שנות טובות של גולשי ynet
• ספרי המקור המבטיחים של השנה הבאה