עניין של צבע: מרק פלפלים אדומים וגזר

כשהייתי ילדה בעולם של מבוגרים, למדתי מהר מה מותר ומה אסור. החוקים היו ברורים, השחור היה כתוב על גבי לבן, לאפורים כמעט ולא נשאר מקום. ידענו, למשל, שאסור בשום פנים ואופן לשתות אחרי שאכלנו פירות, כי נשלם על כך בכאב בטן ושלשול. התריעו בפנינו לא לאכול הרבה בננות כי זה עושה עצירות ולא לזלול ממתקים לפני האוכל כי ייסתם לנו התיאבון. היינו חייבים לסיים הכל מהצלחת, למרות שמעולם לא יצא לנו, על אף האיומים, לראות שוטר שבא לאסור ילדים סרבנים, ואסור היה לזרוק אוכל בגלל הילדים הרעבים בהודו.

אבל לא רק באוכל היו חוקים ברורים ונחושים. גם בלבוש היו מצוות של עשה ולא תעשה שרצוי לא להפר. אף אחד לא העז לצאת בלי סוודר בחורף ובקיץ איש לא העלה על דעתו לנעול משהו אחר מאשר סנדלים. האמהות שלנו התאימו את התיק לנעליים ואת צבע הגרביים שלנו – לחולצה. ההוראות החמורות ביותר נגעו לשילובי צבעים: כולם ידעו שכחול לעולם לא הולך עם ירוק, צהוב וכתום נחשבו לצירוף מזעזע ואדום וורוד – לחוסר טעם מובהק.

השנים חלפו, החוקים השתנו בעליל והאיסורים, כמעט כולם, בוטלו. מי ששותה מים אחרי אבטיח לא חוטף הרעלת קיבה, ולהשאיר על הצלחת דווקא הפך לבון-טון בעיקר בחברה שמנסה להימנע מהשמנה (גם של ילדים). על זריקת אוכל לא מדברים בקול רם כי עדיין לא נעים מהרעבים אי שם בעולם השלישי.

בעניין הצבעים – כל הגבולות נפרצו: הירוק חוגג עם כחולים בלי לעשות חשבון וכמעט כל שילוב – בוטה ככל שיהיה - עבר תקופה של איניות היסטרית. וכן, גם כתום ואדום – משהו שהאמהות שלנו לא היו מעיזות ללבוש אפילו מתחת לשמיכה – נראה נפלא בקונטקסט הנכון.

אדום וכתום דווקא כן משתלבים

בדיוק על זה חשבתי כשהוגש לי מרק פלפלים אדומים בגזר במסעדה לא יומרנית בלונדון. הוא נשא גוון כתום אדמדם ובתוכו שייטו להן רצועות פלפל אדומות. המנה, שהוגשה בפנכה צחורה על צלחת רחבה, ולצידה פרוסה אלכסונית ועבה של באגט טרי עם חמאה, היתה מרהיבה להלל. כתום עם אדום, פלפלים עם גזר – צירוף מפתיע ומוצלח להפליא. אף פעם לא חשבתי על התרומה ההדדית שיכולה להיות לשני הירקות האלה זה לזה במרק: הגזר תורם מתיקות קלה, עידון ומרקם קטיפתי אחרי שמרסקים אותו. הפלפלים, מצדם, מעניקים לתערובת חמצמצות נעימה ותקיפות מסוימת.

בבית ניסיתי כבר כמה פעמים, תוך כדי שינוי היחסים בין הפלפלים לגזר, ונראה לי שהניסיון האחרון הניב משהו הכי קרוב למה שטעמתי שם. ובגלל שזה בדיוק הזמן למרק סתווי, לא מעיק מדי אבל חם ונעים (לא, לא מנחם – או בעצם, דווקא כן!) - הנהו לפניכם.

הערה קטנה: הכתום והאדום (וגם הגזר והפלפל) מקבלים בהבנה, ואפילו באהבה, תוספת ירוקה של פטרוזיליה או עירית, שזורים על המרק ממש לפני ההגשה.

תוספת נהדרת אחרת היא זרזיף של שמן זית מאיכות טובה מוזלפת על המרק, גם היא לפני ההגשה.

מרק פלפלים אדומים וגזר

המרכיבים (ל-4-6 מנות): 

3 כפות שמן זית או קנולה

1/2 ק"ג גזר

4 פלפלים אדומים גדולים

1 ליטר ציר (עוף או ירקות)

1 צרור עשבי תיבול קשורים בחוט (עלי דפנה, גבעול סלרי, גבעול קורנית, 2 גבעולי פטרוזיליה)

מלח

פלפל

(צילום: index open)

אופן ההכנה:

1. בסיר בינוני מטגנים את הבצל ב-2 כפות מהשמן עד שמתרכך ונעשה שקוף.
2. בינתיים, קולפים את הגזרים וחותכים לחתיכות. מנקים את הפלפלים וחותכים לקוביות. חותכים חצי פלפל לרצועות דקות ומשאירים בצד.
3. מוסיפים את הגזרים והפלפלים (למעט הרצועות) לסיר עם הבצל. מערבבים ומבשלים על להבה בינונית, תוך בחישה מדי פעם, כ-5 דקות.
4. מוסיפים את הציר ואת צרור עשבי התיבול, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומכסים את הסיר. מבשלים עד שהירקות רכים מאוד, כ-15 דקות.
5. במחבת קטנה מחממים את השמן שנותר ומטגנים את רצועות הפלפל עד שהן מתרככות.
6. מסלקים מהמרק את צרור עשבי התיבול. מעבירים את תכולת הסיר למעבד מזון או לממחה (בלנדר) ומעבדים למחית חלקה.
7. מחזירים את המרק לסיר ומוסיפים את רצועות הפלפלים. מביאים לרתיחה ומתבלים במלח ובפלפל. אם המרק סמיך מדי – מוסיפים מעט מים רותחים או ציר. מבשלים 5 דקות ומגישים.