שתף קטע נבחר

לייקר השתתפות עצמית על זייבן וצ'מפיקס. דעה

הרב יובל שרלו, בעבר חבר בוועדת סל התרופות, סבור שהכנסתן של תרופות הגמילה מעישון זייבן וצ'מפיקס לסל היא מעשה נכון - אך כדי להצדיק את הכנסתן לסל על חשבון תרופות מצילות חיים, מעשנים חייבים לשלם יותר דמי ההשתתפות על תרופות אלה, וללכת למכון גמילה

במסגרת סל התרופות שאושר השבוע, נכנסו לראשונה שתי תרופות לגמילה מעישון - זייבן וצ'מפיקס. בהרצאה אותה נשאתי בפני וועדת הסל של השנה שעברה פתחתי בהצבת השאלה הבאה: כולנו יודעים כי אם ניקח את כל תקציב הרחבת סל התרופות (אז כ-415 מליון שקלים, היום 350 מליון) ונשקיע אותו בשתי תרופות בלבד - המיועדות למניעת עישון ולסיוע בהפחתה במשקל עודף - נציל הרבה יותר חיי אדם מכל הכרעה אחרת. אלה שני גורמי המוות המשמעותיים ביותר, בהיקפים שאין כדוגמתם, בעולם המערבי, ואם כן עולה השאלה האתית מדוע אפוא שלא נעשה זאת, ונסיים את דיוני ועדת הסל בעשר דקות?

 

סל התרופות - כל הכתבות: 

 

להיגמל בכוח הרצון

שלוש תשובות לשאלה זו: ראשית, הפסקת עישון והורדה במשקל הם דברים שבני אדם מסוגלים לקבל בהם הכרעה אישית, וצלם אלוהים שבאדם כולל בתוכו את הבחירה החופשית של האדם להפסיק להשמין ולהפסיק לעשן. זה כמובן קשה מאוד,

 אבל אפשרי. בשל כך, יהיה זה לא מוסרי לעשות זאת, ולהזניח חולים שמחלתם נובעת מסיבות אחרות. עמדת היהדות היא שלאדם ניתן כוח בחירה מהותי, ומכוחו עליו להתמודד עם בעיותיו.

 

שנית, יעילותן של תרופות אלה מוגבלת, ומחקרים מוכיחים כי בדרך כלל אין מדובר בגמילה טוטלית מעישון או מאכילה שאינה בריאה, אלא בהקפאה מסוימת ובהפסקה לטווח מוגבל. בסופו של דבר גם תרופות אלה מחייבות כוח רצון גדול מאוד, והן לא מסוגלות להשפיע על רצונו של האדם, ועל כן הן כושלות לטווח ארוך.

 

ולבסוף, גם קבוצות חולים אחרות זכאיות לקבל מזור לכאבן, והשיקול אינו רק כללי אלא גם פרטי. בסופו של דבר לא הכנסנו תרופות הנוגעות לשני התחומים כלל וכלל.

 

החלטה מתונה שהגיון בצידה

ועדת הסל השנה החליטה אחרת, אולם החלטתה מתונה. היא לא הכניסה תרופות נגד משקל עודף, וגם את התרופות נגד עישון היא לא הכניסה באופן מלא ובהקצאת התקציב כולו לצורך כך. ההיגיון מאחורי החלטת ועדת הסל השנה כפול. ראשית, כאמור, תרופות נגד עישון יביאו בסופו של דבר להפתחתת מקרי המוות בישראל אם תצורף להן תוכנית גמילה. יש צורך לסייע לאדם החולה אפילו אם הוא חולה באשמתו (הוא זה שהתחיל לעשן והוא זה שלא מפסיק).

 

שנית, בשל העובדה שניתן לדבר על גורמים בבחירה חופשית שהיו יכולים לשפר את מצבו של האדם ביחס לכל המחלות שבעולם - בתזונה, באורח חיים בריא, בהחלפת מקום עבודה מזוהם ועוד', לא יהיה זה נכון להטיל את הכל שיקול הדעת על

 המעשנים. יש גם שיקולים נוספים, כמו המס המוטל על הסיגריות הכולל בתוכו גם התייחסות למימד הריפוי מהן וכדומה.

 

זו מהותה של הדילמה האתית, ואין לה פיתרון אחד נכון. ברם, בשל העובדה שיש שיקולים לכאן ולכאן נכון יהיה להתייחס לתרופות המסייעות לגמילה מעישון בדרך אחרת, והיא להתנות את קבלת התרופות המסייעות לגמילה מעישון בשני תנאים. ראשון שבהם, קבלת התרופות רק כחלק מתוכנית גמילה, המכוונת גם להעצמת הבחירה החופשית ולא רק לתלות נפשית בתרופות, שהיא גם לא צודקת וגם לא יעילה. ותנאי שני, הגדלת ההשתתפות העצמית בתרופות אלה, כדי לבטא את העובדה שיש להטיל גם על האדם המעשן את האחריות לעישונו ולבריאותו, וגם כדי להגדיל את יעילות התרופות (מה שמשלמים עליו זוכה ליחס רציני יותר). בדרך זו נביא הן לירידת התמותה כתוצאה מעישון והן להגברת אותם היסודות החשובים של בחירה חופשית ואחריות אישית לחייו של האדם.

 

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שתלך גם למכון גמילה
צילום: index open
הרב יובל שרלו
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים